איתי שכטר: "אני ו-ורמוט שדדנו את קייזרסלאוטרן"

כמו כולנו במצב הנוכחי, גם כדורגלני ישראל מבלים את רוב הזמן בעיקר בבית ומתגעגעים למגרשים ולמשחק. ברוח התקופה, גם חלוץ מכבי תל אביב איתי שכטר עלה ללייב באינסטגרם וחשף מספר סיפורים קורעים, החל ממכבי נתניה, דרך הקדנציות בגרמניה ובצרפת ועד נבחרת ישראל. אל תחמיצו.

המחמאות משטפן אפנברג: "הגעתי לקייזרסלאוטרן בקול תרועה רמה וסיימתי שם, יחד עם גילי... אנחנו צריכים להחזיר לקייזרסלאוטרן את מה ש'גנבנו' להם. הרבה מאוד כסף השקיעו בנו ותוצרת לא ראו יותר מדי. הייתה לי התחלה נדירה - שלושה שערים בשמונה משחקים. יום אחרי הייתה כתבה ב'בילד' ושטפן אפנברג, אחד הכוכבים הכי גדולים של הנבחרת, אמר שלהערכתו אני הולך להיות תגלית העונה. מאז לא שיחקתי דקה...".

מו"מ על דלקן: "הגענו לגרמניה ואבא שלי הגיע איתי לחתום על חוזה. הציעו לנו סכומים ואבא שלי בשיא התמימות פנה לסוכן רונן קצב ואומר לו 'תגיד, דואגים לו לדלקן'? אתה מקבל 600 אלף יורו, אתה רוצה גם דלקן?!".

דן מורי והחומוס של משה סיני: "היינו אז שחקני נוער, ובבוגרת היו את דרור קשטן ומשה סיני, אנשים של פעם, אנשים שלא קל לדבר איתם. בבוגרת היו שחקנים מפלצות. מורי קיבל זימון פעם ראשונה, בן 19. אני מוריד את הראש כשאני רואה את סיני, הייתי בבהלה כשאני רואה את דרור. אנחנו באים פעם ראשונה לארוחת צהריים, מגיעים לבופה. סיני עומד ראשון ומורי מאחוריו, סיני לוקח מהחומוס ומסדר אותו כזה על הצלחת עם הכף... מורי עושה לו 'משה פששש, איזה ניגוב''. זה היה הזימון ראשון שלו לנבחרת, כל השחקנים בכו מצחוק".

התקופה בצרפת: "עזבתי את נאנט בזמן לא נכון. זה מועדון של 40 אלף צופים בכל משחק. קיבלתי הצעות ממכבי חיפה ומכבי תל אביב, החלטתי לחזור לחיפה ומבחינתי זו הייתה סוג של טעות. הייתי בטופ של צרפת וחזרתי לישראל". 

"תן פס יא עקום": "היינו בתקופה לא נעימה במכבי חיפה, החמצות ובלאגנים. היינו שבעה או שמונה חלוצים - אלון תורג'מן, שמעון אבוחצירא, אני, שובל גוזלן, אלירן עטר ועוד. הגענו לאסיפה, יענקל'ה שחר בא וביקש מאיתנו לדבר, אז אמרתי 'יענקל'ה אנחנו כל כך הרבה חלוצים, בכל משחק מישהו אחר משחק, יורד לנו הביטחון וזה לא פשוט'. רוני לוי הסתכל עליי בקטע של מי אני בכלל שאדבר, ואז התחיל האימון. התחלנו להניע כדור ונתתי שני פסים החוצה. רוני הסתכל עליי וזרק לי 'תן פס יא חתיכת עקום'".

בין השאר, שכטר הציג את אוסף החולצות שצבר לאורך הקריירה, ובין היתר הראה את החולצה של ערן זהבי בפאלרמו ואמר: "זהבי ניראה בפלארמו כמו שאני נראיתי בסוונזי".

יראמנדי במקום בוסקטס: "התחממתי מדקה 50 ברמת גן, לא נכנסתי והייתה אכזבה כגדולה. רצתי לבוסקטס אחרי המשחק, דפקתי לו חניקה ואמרתי לו 'סרחיו, אתה יכול להביא לי את החולצה?', והוא ענה לי 'אני מצטער, זו הופעה 100 שלי בנבחרת ואני לא יכול לתת לך, אבל בוא איתי לחדר הלבשה' וקיבלתי חולצה של יראמנדי, אבל ציפיתי למשהו יותר גדול מיראמנדי. הוא זה שנתן את הגול ברמת גן".

המילים החמות של בן דיין: "הגענו לחצי גמר הגביע מול בית"ר, היה פנדל בדקה ה-80 אם אני לא טועה והלכתי לבעוט. הייתי בן 21, רוב השחקנים היו בלחץ ורצו שאני אבעט. החמצתי את הפנדל, ובדקה 110 בהארכה יואב זיו נתן שער ניצחון ועפנו. הגענו לחדר הלבשה וכולם ניחמו אותי. דדי בן דיין האגדי שם יד על הראש ואמר לי 'לא נורא, בגללך הפסדנו'".

הפז"מניק ימפולסקי: "דלה ימפולסקי השתחרר בגיל 21 מהצבא, אבל הוא היה מאחר לאימונים עד גיל 24. הוא היה מגיע לאימונים עם המדים, אבל הוא בכלל השתחרר שלוש שנים לפני...".

כשטל כחילה ישן עם הרב: "הגענו למלון בבודפשט עם בית"ר ירושלים וסידרנו את החדרים. היינו 19 שחקנים, אני הייתי הקפטן וכחילה בא אליי אחרי ארוחת הצהריים ואמר: 'שמו אותי עם השף בחדר, ואתה יודע, הוא קם לסדר ארוחות... זה לא מתאים'. אמרתי לו שאטפל בזה. הלכתי למשה דמאיו ולמנהל אושרי דודאי ואמרתי להם שלא יכול להיות דבר כזה. בקיצור, דמאיו אמר לי שהוא יטפל בזה. אמרתי לכחילה שדואגים לזה ושלא ידאג. למחרת בבוקר הוא אמר לי 'לא יודע, אם לישון עם הרב זה בסדר - אז סידרו אותי בסדר'".

הנומרולוגיה בנבחרת הצעירה: "גיא לוי היה מאמין בתורת המספרים. היה משחק נגד צרפת והוא שאל אותי באיזה צד אני מעדיף לשחק, ימין או שמאל. אמרתי לו שלא משנה. למחרת לא הייתי בסגל".