בית"ר. הבדיחה הישנה אמרה פעם על אדם טיפש, שהוא מתאבד בקפיצה מהאגו לאיי.קיו. על אותו משקל, בית"ר ירושלים של משה חוגג מתאבדת - תמיד - בקפיצה ממה שהיא אמורה להיות, למה שהיא באמת. היא משדרת ארומה, אווירה, יח"צ של קבוצת צמרת, אבל בסופו של דבר על הדשא אי אפשר לשקר. ועל הדשא התוצאה היא די בינונית. בית"ר הייתה יכולה להבקיע אתמול (שני), כמו שהיא יכולה הייתה להבקיע במשחק הקודם נגד הפועל תל אביב. אבל העובדה שהיא לא עשתה זאת קשורה באיכות - או בחוסר האיכות - שיש בסגל שלה.
כן, כולם ידברו על רוני לוי. הוא מטרה קלה (גם אני סימנתי את המטרה הזו בטור הקודם שלי), אחריות בטוח יש לו. אבל חלק ב' של בחינת המצב של בית"ר צריך להיאמר: הסגל שיש בירושלים לא מספיק עמוק למשימה לא פשוטה כמו תחרות עם מכבי תל אביב על הכתר. הסגל של האלופה היה חסר אתמול, ועדיין כך נראה הספסל של ולדימיר איביץ': אנדראס יאניוטיס, ניק בלקמן, מאור קנדיל, אבי ריקן, יונתן כהן, אופיר דוידזאדה, אילון אלמוג, שחר פיבן ורוסלן ברסקי. כל אחד מתשעת השמות האלה (למעט יאניוטיס, שניצן - לדעתי - טוב ממנו כשוער) מסוגל לחלוטין להיכנס ל-11 של בית"ר. את אלמוג, שנכנס דקה לסיום כחילוף של כבוד, חוגג רצה להביא במיליון וחצי יורו.
עכשיו, אלה השמות שרוני לוי ראה כשהוא הסתכל אחורה: נתנאל דלויה, אור זהבי, שי קונסטנטין, אביאל זרגרי, לירן רוטמן, יקיר ארצי, שלומי אזולאי, לי און מזרחי ושלום אדרי. אחלה חבר'ה, אני בטוח. חלקם גם טובים במקצוע שלהם - זהבי בלם לא רע לליגה הישראלית, אזולאי נתן העונה כמה רגעים יפים ושלום אדרי הוא כישרון אמיתי. אבל האם מישהו מהם יכול להוציא מההרכב של היריבה את גולסה? את סאבוריט? את אצילי? אפילו את חוזז? אני בספק.
חוגג שידר מסר אחד מכל הספינים שיצאו ממנו ומהפוסט הארוך ששידר ביום שישי: הוא רוצה את יוסי בניון, וקצת פחות את רוני לוי. ובכן, אם בניון נשאר, הוא צריך לקבל חומר לעבוד איתו. גם המאמן הבא, יהיה מי שיהיה. קוצר השמיכה (גם בהתחשב בפציעות) של הירושלמים הוא נקודת תורפה, שקשורה גם לכך שהחבורה מהבירה בפלייאוף העליון עם שער אחד בשלושה משחקים. פיפ"א הגדילה את כמות החילופים המותרת במשחק כדורגל מ-3 ל-5, אבל נכון לעכשיו? לבית"ר יש בקושי שניים לתת.
הסגל של בית"ר פשוט לא יכול להתמודד עם קבוצה כמו מכבי ת"א (אלן שיבר)
רוני לוי, לא האחראי העיקרי ביכולת (אלן שיבר)
מכבי ת"א. צריך לקחת את ה-0:0 הזה של מוליכת הטבלה בפרופורציות: אחרי שיא (מקצועי ומנטלי) כמו שהיה לה באמצע השבוע נגד מכבי חיפה, נראה לי שכל אחד בצוות המקצועי בקריית שלום היה חותם על תיקו מאופס. אני מניח שזה נלקח בחשבון גם במסגרת ההחלטה לא לשבץ אתמול את דן גלזר, מחשש לסיכון - חשש מוצדק, כשרואים איך מתן חוזז גמר את המשחק. התיקו הזה היה לגמרי בתכניות של הצהובים, או לפחות לא נשללה האפשרות הזאת. ועדיין, אני חושב שאין אוהד מכבי ת"א שיוצא מרוצה. ולא רק כי הם "מתלוננים כל החיים".
בהנחה שיום יבוא ודן גלזר ימצא את מקומו בקבוצה אירופית, ראינו במשחק הזה סוג של הכנה לאיך אמורה להיראות מכבי בלעדיו. ולמרות העוצמה הגדולה שהמועדון משדר, כמו גם העוצמה שממש יש לקבוצה בסגל, היום ניתן היה לראות איזושהי נקודת חולשה. החיסרון של מספר 6 הקשה מאוד על מכבי את השטף הרגיל שלה (היא כמעט לא בעטה למסגרת), ובעיקר הציב מקלות בתסריט הרגיל שלה: קצת לחץ בהתחלה, יריב שבא לתקוף ולהראות שהוא כאן, עד השער הראשון - ומכאן, השטף הצהוב הרגיל בדרך לניצחון קל.
בעיקר, ברור שמכבי ת"א צריכה עוד שחקן התקפה מרכזי, זו צריכה להיות המטרה של המועדון בקיץ הקרוב. סוד הקסם של מכבי עם גלזר היה שהיא הייתה כל כך חסינה מאחור, שמתישהו הגול היה מגיע. תמיד יהיה איזה גולסה שיבקיע. במצב שבו אין לה את ההרמטיות ההגנתית שגלזר מספק, היא צריכה שחקנים שיהיו מסוגלים לייצר שערים. עומר אצילי ויונתן כהן הם בהחלט כאלה, אבל הם פתחו את הפלייאוף קצת חלשים - תשע טוב בהחלט יכול לעזור לאלופה "להרוג" משחקים מהסוג הזה גם בלי חומה יציבה מאחור.
קשה בלעדיו. גלזר (ברני ארדוב)