להיות ספורטאי מקצוען, במיוחד בענפים המובילים, שבצידם חשיפה גדולה ותגמול כספי גדול, זו מתנה! לשמח אוהדים ולהיות נערץ זה אושר גדול.
אני מכיר את זה מצויין. היו לי מעריצים וגם מעריצות צעירות, נערות בגיל הטיפש-עשרה שהייתי מושא חלומותיהן. היה ברור לי שבחיים אני לא נותן להן אפשרות לחצות את הקו כי שיקול הדעת שלהן לא קיים. אם היה נסיון, עצרתי אותו מיידית. האחריות כאן הייתה רק עליי!
הבנות המקסימות בתמונה היו מגיעות לכל המשחקים שלי והן נשארו חבורה מלוכדת גם כעבור שנים ארוכות. הן אמהות לילדים, אחת כבר סבתא. אחרי הרבה שנים נפגשנו ואחת מהן אמרה לי בחיוך "בוני, אני לא מבינה מה מצאנו בך". תשובתי הייתה: "כבר אז הבנתי את זה...".
חלקם מרגישים כוכבים. הם עפים על עצמם. הכל מגיע ומותר להם. רבים רוצים להתחכך בחברתם. כל מה שמתלווה לזה גרם להם להתבלבל ולאבד את הערכים. הנפילה חזקה, כואבת מאוד ומטלטלת אותם ואת משפחתם. אני מקווה עבור שני השחקנים שזה לא יהיה במישור פלילי, אבל זה כתם גדול, ועוול יותר גדול לבנות שהסתנוורו מאבק הכוכבים ובעתיד יבינו שנוצלו!
שוב הכדורגל שלנו ניצב במוקד ולא מהסיבות הנכונות. מועדוני הכדורגל חייבים לעזור בלחנך את השחקנים כבר בגיל צעיר על ערכים, צניעות, התמודדות עם חשיפה, הצלחה, הערצה וכל מה מגיע עם זה בעתיד. והכי חשוב, שלפני שיהפכו לשחקנים טובים, שיהיו קודם כל אנשים טובים.
גינצבורג והמעריצות. גם אני לא הבנתי מה הן מצאו בי
ג'ורג' בסט ומעריצות. צריך ללמד את השחקנים להתמודד עם הערצה (Getty)