בשנים האחרונות הלך והתפתח דיון (די טרחני, כשחושבים על זה) בין מכבי חיפה למכבי תל אביב על השאלה מי באמת צריכה להיקרא "מכבי". האם "מכבי יש רק בחיפה", או שמכבי זה קודם כל בתל אביב. דבר אחד בטוח בסיום: יש קבוצה אחת שצריכה היתה בסיום להגיד "מי כמוך באלים ה'", ראשי התיבות שמרכיבים את שם המועדון - והיא הקבוצה בירוק.
למכבי חיפה היו תנאים מושלמים להסיר את הקוף מהגב: היא קיבלה חצי שעה ראשונה מהאגדות, פתיחה חלומית של ממש בזכות שני האסים שלה - שרי ורוקאביצה, אבל היא גם מסיימת את הערב כמחמיצה הגדולה. הקאמבק הצהוב (עם כל הכבוד לו, ועוד נדבר בו), הוא קודם כל ההפסד הגדול שלה. בכר לא ניצל את הזדמנות הפז שהיתה לו לברוח סופית מהאלופה הנצחית של השנים האחרונות, ומאז אותה חצי שעה - הירוקים, כאמור עם תנאי פתיחה נפלאים, היו הרבה פחות טובים מהיריבה בצהוב.
אז מה דיבר כאן? קודם כל, כוח ההרתעה של מכבי. שמונה השנים הארוכות שבהן מכבי חיפה לא הצליחה לנצח את הצהובים (ותסלחו לי אם אני מחריג את הניצחון ההוא בנתניה, זו היתה סטיית תקן שאינה מעידה על הכלל), ישבו חזק חזק על שתי הקבוצות: למכבי ת"א הן סיפקו את הביטחון והאמונה שאפשר לחזור, לחיפה את החשש התמידי מזה שהקאמבק בדרך. והוא אכן הגיע.
זו כבר לא מכבי ת"א של איביץ' (אלן שיבר)
חיפה נעלמה אחרי חצי שעה (דני מרון)
מכבי תל אביב של איביץ' לא כאן. זה, ככל הנראה, מבזק החדשות הבולט ביותר שהגיע מהערב הזה בסמי עופר. חצי שעה צהובה כמו שהפגינה בהתחלה, לא היתה אצל איביץ' גם לא במשחק אימון מול ילדים ג'. ההפקרות, הטעויות, ובעיקר הדרך הפרוצה שהיתה לשחקני ההתקפה של מכבי חיפה - שהיו יכולים להבקיע יותר מהשניים שהבקיעו במחצית הראשונה - מאוד לא אופייניים לעוצמה ולברזל שסימלו את התל אביבים בשנתיים האחרונות.
ובכל זאת, זו עדיין מכבי תל אביב - רק בגרסה מעט אחרת. היא לא הורסת את הבריאות ליריבות שלה, אבל היא כן מסוכנת תמיד, מחזיקה בתוכה את העוצמות והווינריות שהיו מנת חלקה בשנים האחרונות. לא פשוט לחזור מכזה פיגור, ומפתיחת משחק כל כך חלשה, אבל מכבי תל אביב היתה שם - ופספסה במעט את הניצחון. אבל כאן, מגיעה גם ההחמצה שלה.
כי אי אפשר להתעלם מהטבלה: בסופו של דבר, התיקו הזה מייצר סטטוס קוו בין הירוקים לצהובים. את המשחק הזה, בתנאים האלה ולאור המחצית השנייה, תל אביב היתה צריכה לקחת כדי לחזור מספרית - ובעיקר הרתעתית - למאבק. את הדקות הטובות שלה במחצית השנייה, ובעיקר את ההיחלשות הדרסטית של הירוקים לקראת הסיום, היא לא הצליחה לנצל כדי לכבוש עוד אחד, לקחת את כל הנקודות ושמצעדה עוד ירעים: אנחנו פה.
בסופו של דבר, שתי הקבוצות ששיחקו הערב בסמי עופר יורדות מהמגרש מאוכזבות. מכבי חיפה קיבלה איתות שהיא עדיין לא מסוגלת להתמודד עם המיתוס ושמו מכבי תל אביב, למרות שהיו לה את כל הכלים להשיג סוף סוף את הניצחון שעליו היא חולמת - את הרגע שבו יצליחו להעפיל אל הפסגה, לקחת צעד משמעותי לאליפות ראשונה אחרי עשר שנים. מכבי ת"א תתאכזב מחוסר הדיוק, מהעובדה שהיא לא הצליחה להשלים ושהיא עדיין לא מספיק מוחצת ולא מייצרת הזדמנויות, יחסית לשליטה ולכלים ההתקפיים שהיו לה בחצי השני. שתיהן יודעות שיש להן עוד המון על מה לעבוד, כל אחת והמינוסים שלה, אבל אנחנו הרווחנו משחק מצוין, וכבר לא יכולים לחכות לסיבוב השני בקרב הענקיות הזה.
יונתן כהן. בתנאים שהיו במחצית השניה, מכבי ת"א היתה צריכה לקחת את המשחק (אלן שיבר)