האמת היא שאנחנו בעיקר עוד לא יודעים. אולי מתוך ערפל קרב מודע, אולי מתוך החשש עתיק היומין ממנחוס, אין לנו את כל מצע הנתונים באשר לאפשרות - הדי פנטסטית - שבית"ר ירושלים תוכל לעלות מדרגה, באמצעות עסקת הרכישה. אבל בואו נלך עם התסריט האופטימי: עם האפשרות שבסיומה מה שחשבנו שלא יכול לקרות, בסופו של דבר יקרה. בכל זאת, אנחנו עדיין ב-2020.
ואם זה אכן יקרה, הרי שבפני בית"ר ירושלים - הן של חוגג והן של בן חליפה - עומדת הזדמנות היסטורית. לא רק לתקן את מה ששבור, אלא גם לבנות ממנו משהו חדש ואמיתי. הזדמנות לא רק לנצח את הגזענות הממאירה שמכבידה על המועדון כל כך הרבה שנים, ולקחת את המועדון סוף סוף שלב אחד קדימה. זו הזדמנות גם לנטוע שורשים עמוקים, שספק אם היו במועדון הזה לאורך שנים. בית"ר תמיד נעה בין גבירים, נסיכים של רגע שקנו והשתמשו בה לצרכיהם - בין אם הם היו עסקיים (זאבי), פוליטיים (גאידמק) או ממש לא ברורים (אגייאר). לייצר מחלקת נוער חזקה, לבנות מערכת מקצועית רחבה ואמיתית, לייצר את המועדון שחוגג חלם לבנות וחשב שכבר לא יקרה.
מהשמיים נפלה על המועדון המתנה הזאת, שנקראת בן חליפה, ולבית"ר אסור לפספס את הצ'אנס הזה סוף סוף לבנות משהו שיחזיק מעמד. לא רק קבוצה שתתחרה על האליפות היום ותשקע בחובות מחר, אלא משהו עמיד, יציב, שראוי למעמד של בית"ר ירושלים בחברה הישראלית.
גאידמק. הגיע מסיבות פוליטיות (אלן שיבר)
לחוגג ובן חליפה יש הזדמנות לעשות משהו גדול בחייהם; לא רק לייצר הצלחות או דיבידנדים, אלא גם להקים לתחייה מועדון גדול שאף פעם לא מימש את הפוטנציאל שלו. לבית"ר ירושלים יש את כל התנאים, לכאורה, לפרוח ולייצר שושלות: יש לה קהל בכל פינה בארץ, מצפון ועד דרום; יש לה היסטוריה ומורשת של זכייה בתארים, משנות השבעים ועד העשור הקודם.
אפילו אם נסיר את המשקפיים הרומנטיים מהעיניים; גם אם אנחנו רוצים להסתכל על אינטרס ציני וצר, של אדם ששואף לקדם את ענייניו האישיים: ראש ממשלת ישראל (לכל הפחות) הזדהה כאוהד הקבוצה. נשיא המדינה הוא לא רק אוהד הקבוצה, הוא היה יושב הראש שלה בעבר. כך גם שלל דמויות אחרות במערכת הפוליטית, הציבורית, אפילו התקשורתית.
אז איך זה שבית"ר לא הצליחה אף פעם באמת? מעבר לאליפות פה, או דאבל שם. מעבר לגביר כזה או אחר ששפך את הכסף וברח. איך זה שהפועל באר שבע (עם כל הכבוד, ויש המון) הצליחה למצוא את אלונה ברקת, ובית"ר ירושלים עדיין צריכה לנוע בין אינטרסים, פוליטיקאים ועסקנים? התשובה טמונה בבעיה, שעד היום לא טרחו להתעסק בה - והיא הגזענות, שישבה על המועדון כאבן ריחיים.
נתניהו. אוהד בית"ר (Getty)
חוגג. בדרך הנכונה
היא שהרחיקה משקיעים, כמו גם אוהדים ממש, שלא הצליחה לייצר מסורת. פעם אחת המועדון הזה עלה (מילולית) בלהבות של שנאה, והדרך לתקן אותו באמת - תהיה רק דרך טיפול יסודי בבעיה הזאת. דרך מהלך שמכיר בבעיה, ומוצא לה פיתרון מלמעלה.
בעניין הזה, מרבים להזכיר את סדאייב וקדאייב כטיעון נגד - בתור סיבה שמהלך גדול להסרת הגזענות לא יכול להצליח. אבל מה שהציניקנים מפספסים, הוא שמי שהביא את סדאייב וקדאייב לא רצה להצליח. הוא רצה להיכשל.
וההצלחה של לה פמיליה בסיפור הצ'צ'נים, נבעה בעיקר מהעובדה שהרוב הדומם שתק. נכנס לדיכאון. כולל עבדכם הנאמן, שישב בבית למרות שתמך בקבוצה בכל ליבו. הומאסו החיים על כולנו, וכך הפסדנו, בגלל שהשורש של המהלך ההיסטורי הזה היה רקוב. כי הוא נבע מאינטרסים אישיים ופחדניים, של בעלים שרצה לברוח - לא להישאר. שרצה להרוס ולא לבנות.
סדאייב. הגיע לפה מהסיבות הלא נכונות
ועל משה חוגג אפשר להגיד הרבה דברים לא טובים, אבל את הרצון לבנות - יש לו. בטח את הרצון להצליח. כשהוא יוצא אל המהלך הזה, ברור שטובת המועדון עומדת לנגד עיניו (שלא כמו גאידמק בפרשה הארורה ההיא), ועל כן גם הקהל מסביב יידע להעריך את זה. כי כמו שגאידמק למד בבחירות לעיריית ירושלים, אנשים הם לא באמת מטומטמים. הם יודעים לזהות אותנטיות, ויודעים לזהות מהלך עם מטרה טובה מאחוריו. ולכן, השפיות שעומדת בקרב רוב רובו של הקהל הבית"רי תנצח.
ועל כן, יש להגיד לחוגג ובן חליפה: לכו בכוחכם זה. בית"ר ירושלים זקוקה לכם, כדי לצעוד את המדרגה הנוספת שהיא כל כך מתקשה לצעוד לאורך שנים.