לקום אתמול בבוקר: על "שער הזהב" של מכבי

בתחילת שנות ה-90, פיפ"א ניסתה להילחם בתוצאה הרעה מכל - 0:0. כל מיני נסיונות נעשו לעודד משחק התקפי, מהמעבר המפורסם מ-2 ל-3 נקודות, מההוצאה מחוץ לחוק של ההחזרה לשוער - והניסיון המוכר מכולם היה "שער הזהב". חוק לפיו, במשחק שנכנס להארכה, הקבוצה הראשונה שמבקיעה שער - היא זו שמנצחת. חוק "שער הזהב" לא שרד הרבה זמן (בדרך הוא הכריע גמר יורו אחד וסיפק רגע גדול לקריירה של לורן בלאן הצרפתי), ומת עם תחילת המילניום - אבל יש מקום אחד שבו הוא עדיין קיים. הדרבי של תל אביב.

כי העימותים בין מכבי להפועל - לפחות בשנתיים האחרונות - הם כמו הסרט "לקום אתמול בבוקר" (בכיכובם של ביל מארי ואנדי מקדוואל): אותו תסריט, שחוזר על עצמו שוב ושוב ושוב. הפועל מתגוננת, "מתבנקרת", שומרת על עצמה עד רגע מסוים, אפילו מצליחה לדגדג באיזו מתפרצת - אבל אז הכדור הראשון נכנס, "שער הזהב" הובקע, והמשחק נגמר. מכאן, מכבי יכולה לעשות ככל העולה על רוחה, והניצחון בידיים שלה. וכך קרה הערב - כשהסכר נפרץ, המים זרמו - והבונים יצאו מהאצטדיון לפני שריקת הסיום.

מכבי תל אביב היא התשובה לשאלה: האם קבוצה מספיק טובה של שחקנים יכולה להסתדר בלי מאמן? כי יורגוס דוניס, הגם שהוא מאמן ראוי ללא ספק, בעיקר הפריע לחבורה הספציפית הזו. משהו בשמרנות הבסיסית שלו נגד את האופי של השחקנים, כנראה, ולכן ראית את השיפור באינטנסיביות - גם אם לא ממש ביכולת. סגל השחקנים של מכבי תל אביב, היה ונותר העמוק והמאסיבי בליגה. כל מה שהיא צריכה זה שהוא יבוא לידי ביטוי אמיתי. כשזה יקרה, יהיה קשה לעצור אותה - ומאבק האליפות ייראה לגמרי אחרת.

והפועל ת"א? להפועל ת"א מראש לא היה יותר מדי מה להשיג במשחק שכזה. במתחם חודורוב יש קבוצה ענייה, בכסף אבל גם בכישרון, שחיה על לחימה ואמוציות, אבל מתקשה לייצר משהו אמיתי שמסוגל לתת פייט. ומכבי ת"א היא אולי לא בליגה שלה, אבל את זה ראינו גם מול קבוצות חלשות בהרבה ממנה. ולכל מי שיתפתה לפיתרון הקל: זה גדול מניר קלינגר. זה ייפול גם על יורשו, אם יבוא. כל עוד משהו עמוק לא ישתנה במועדון, הקבוצה לא תוכל להצליח. לא רק מול מכבי, גם לא מול כפר סבא.

ועוד מילה על יונתן כהן: מי שבעונה שעברה היה סוג של קונצנזוס, חווה קצת חריקות בתחילת העונה הזו. האוהדים קצת רטנו, המאמנים לא היו מרוצים וגם הוא לעתים הגיב בחריפות. אבל יונתן כהן הוא - בסוף - שחקן של מספרים, ואלה הם: 12 משחקים, 8 שערים, 4 בישולים. קצב כיבושים של מפלצת אמיתית, הרבה יותר ממה שהיה לו בשלב הזה אשתקד. הוא לא מורגש הרבה במשחק, אבל פעם במשחק - הוא נותן מהלך מנצח (הפעם זה היה הבישול הנהדר לאילון אלמוג). וכשיש לך שחקן כזה, הכל יכול להשתנות. אפילו במאבק האליפות.