כשמכבי תל אביב לקחה אליפויות בתחילת שנות התשעים, הן היו רשומות על שמו של אברהם גרנט (גם הדאבל שהשיג דרור קשטן). האליפות ההיא, בשנת 2003, מיוחסת לברוך דגו או לאבי נמני (תלוי את מי אתם שואלים). את האליפויות של 2013-14-15 ניתן לשייך לג'ורדי קרויף או לערן זהבי. האליפויות של 2019 ו-2020 שייכות בטאבו לאיביץ'. אם עונת 2020/21 באמת תסתיים באליפות של מכבי תל אביב (והיתרון, יש לזכור, עדיין שייך למכבי חיפה), זו תהיה דוגמא נדירה בישראל לאליפות של הבעלים, מיץ' גולדהאר - אליפות שהיא קודם כל של מנהל כדורגל מוצלח, שראה רחוק לפני כולם.
כן, גולדהאר עשה טעות בקיץ עם מינויו של יורגוס דוניס. (טעות שקצת מתגמדת כשלוקחים בחשבון את החזרה לשלב הבתים של הליגה האירופית אחרי שנתיים עקרות, ואת ההעפלה ל-32 הגדולות שהכניסה לא מעט כסף למועדון), או עם העובדה שהמשבצת של ג'ורדי קרויף כמנהל מקצועי לא באמת התמלאה (מה שהוביל ללא מעט טעויות משנה) - אבל הוא גם ידע לתקן, כששינה את הכלים מהר יחסית ותיקן טעות אחרת - את הוויתור על אנדרה ג'ראלדש.
"אז תאמין שאם קלקלת, אתה יכול גם לתקן" - שר אהוד בנאי, וגולדהאר (כנראה) לא מכיר את השיר הזה, אבל יישם אותו היטב במכבי של העונה. יישום שיכול להיות שווה לו את כל הקופה, עם ריבית. ועוד לא דיברנו על ההחלטה לשחרר את עומר אצילי ודור מיכה.
זו הכותרת המרכזית של השבת הזו: מירוץ האליפות נפתח מחדש, לחלוטין. ובעוד מכבי תל אביב, כמו במשל הצב והארנב, מגיעה אליו רעננה ובכושר חיובי, מכבי חיפה - שהיה לה בידיים תנאי פתיחה מדהימים, כמעט בלתי נסלחים אם זה לא ייגמר בתואר - נראית כמי שלא מצליחה לעמוד בלחץ.
מכבי ת"א מגיעה בפורמה טובה יותר לקרב האליפות (דני מרון)
מכבי חיפה בלחץ (אלן שיבר)
פעם היו אומרים ש"הדרך לאליפות עוברת בבאר שבע", היום בהחלט אפשר לומר ש"הדרך לאליפות עוברת בי"א". מי כמו ברק בכר יודע: הוא הגיע למשחק כזה בדיוק מול מ.ס. המקומית, שיחק לא טוב אבל ניצח בקושי עם אותו גול של מליקסון, שהרגיע את המערכת וסייע להפועל ב"ש שלו לזכות בתואר. הפעם, בדיוק במשחק מהסוג הזה, חיפה שלו לא הצליחה לנצח.
חלון ההעברות עדיין פתוח, ומכבי חיפה עדיין יכולה לעשות שינויים: הפספוס של חאתם עבד אלחמיד, שחתם בהפועל באר שבע, יכול להיות אכזרי מבחינתה. היא חייבת עוד חלוץ, כי התלות ברוקאביצה (והיום היא מבינה את זה יותר מתמיד) היא בעוכריה, ובעיקר היא חייבת עוד עומק. ההרכב הראשון של מכבי חיפה, ייתכן, אולי טוב יותר מזה של מכבי תל אביב - אבל סוד כוחה של הקבוצה הצהובה הוא ביכולת שלה לגוון, להכניס שחקנים מהספסל שיעשו הבדל, להסתדר גם אם שחקן מפתח (כמו יונתן כהן) יוצא החוצה.
וכן, היה כאן גם אלמנט של מזל: 12 מתוך 39 הנקודות שמכבי תל אביב עשתה עד כה העונה הגיעו בתוספת הזמן. לא סתם בתוספת הזמן, הרבה הרבה בתוספת הזמן. שלושה מהם בדקה ה-95, אחד בדקה ה-98 (!). חלקם מפנדלים מעוררי מחלוקת. קצת קשה לנתח דברים כאלה, שהם יותר מעולם המיסטיקה, במונחים של כדורגל - ועדיין, זה כן אומר משהו על העובדה שמכבי ת"א - כמו הבעלים שלה - לא מוותרת.
מכבי ת"א נשארת במשחק עד השנייה האחרונה, לא מקשיבה לדיבורי הרקע על כישלון או אכזבה. נכון לפברואר 2021, היא לחלוטין בתוך משחק האליפות - ואולי אפילו מגיעה אליו חזקה יותר מאשר היריבה שלה. ואת זה, אפשר בהחלט לתת לקברניט - לאיש שהאמין שיש סיכוי, גם כשאף אחד (גם לא האופטימיים שבאוהדי הקבוצה) האמין.
כמו הבעלים שלה, מכבי ת"א לא מוותרת (דני מרון)