ההיסטוריה של הפועל באר שבע עם זרים ברזילאים לא ממש מלאה בהצלחות. השם הגדול ביותר שניתן לחשוב עליו היה וויליאם סוארס, ההוא שהיה ויטור עוד לפני שהיה ויטור - אבל פחות או יותר, זהו. ועכשיו, באר שבע מהמרת על זר חדש מאותה המדינה, שינסה לשנות את הפרדיגמה - פארלי רוסה, ששיחק בתחילת העונה באל פוג'אירה מאיחוד האמירויות. אז מי הוא אותו שחקן? מה הוא יוכל לתרום לבאר שבע? ומה סיפור החיים שלו יכול ללמד אותנו על הזר שינסה לשקם את המועדון מבירת הנגב?
פארלי ויירה רוסה נולד בסאנטו אנטוניו דה ז'סינטו, ברזיל. "העיר שלי הייתה מאוד קטנה", הוא אמר בראיון ל"תמה ספורטס" (אתר אינטרנט ביוון) באפריל של השנה שעברה. "כמו כפר. קטנה בהרבה מאגריניו (העיר ממנה באה פנאתוליקוס, הקבוצה בה שיחק באותה עת), והיה קשה מאוד לשחק שם כדורגל. לא היה כסף, לא תשתית. אבל כדורגל בברזיל הוא בכל מקום: שיחקנו ברחובות, עם אבנים בתור קורות". ואז, הגיע 'צייד כישרונות' בשם אמרסון (לא, אין לנו יכולת לברר אם מדובר באמרסון 'ההוא' מנבחרת ברזיל, אבל כן כדורגלן לשעבר - שהסתובב בשכונות האלה כדי לחפש טאלנטים).
"אמרסון בנה סוג של אקדמיה אצלנו, ולימד אותנו איך לשחק", אמר רוסה. "התחלתי בגיל שבע, יחד עם כמה ילדים. עד גיל 11 הוא ואבא שלי לקחו אותי לקרוזיירו, שבבלו הוריזונטה. שיחקתי שם שנתיים". התחנה הבאה הייתה ספורטינג ליסבון, עוד בגיל נוער. הוא היה שם שש שנים, במה שהוא הגדיר (וגם הוכח במציאות - אחרי הכל, זה המקום שגידל את כריסטיאנו רונאלדו) כ"קבוצה שיש בה הכל כדי לטפח כישרונות חדשים, ממש כמו באייאקס, ברצלונה או קבוצות אחרות". אלא שכשהחלה הקריירה המקצוענית שלו, המציאות הכואבת נקשה בדלת.
רוסה חתם בסבאסטופול, עיר גדולה הממוקמת בחצי האי קרים, אז - עוד חלק מאוקראינה העצמאית. בפברואר 2014, באמצע אותה עונה, החליט נשיא רוסיה ולדימיר פוטין "להחזיר את קרים ברוסיה" - והחלה המלחמה, שבה תוך חודש נכבש חצי האי. "הגעתי לפני המלחמה", סיפר שחקן הכנף. "אבל לא היו יותר מדי בעיות בשנה וחצי שהייתי שם. זו הייתה עיר גדולה, בה אצטדיון גדול עם הרבה אנשים, והייתה לי תקופה טובה שם. אבל כשהמצב הלך לקראת מלחמה, הבנתי שאני צריך לעזוב". סבאסטופול, אגב, לא קיימת היום.
רוסה במדי ספורטינג ליסבון (getty)
לאחר מכן, הוא לקח את מקל הנדודים - חזר לברזיל, לקבוצת מונטה אזול, אבל הושאל ממנה בחזרה לאירופה, לקבוצות כמו אפולון לימסול ואא"ק לרנקה. בשנת 2016 הוא חתם בפנאתוליקוס, אליה גם חזר לסיבוב שני, לפני שעזב בקיץ לאמירויות. בדרך עבר גם באל איתיפק (ערב הסעודית), חזר לאטרומיטוס, ובקיץ - כאמור - חתם באל פוג'אירה. בכל הקבוצות הללו לא רשם המון הופעות, אבל - כפי שאפשר ללמוד מההיילייטים שהוא מנפק - השאיר שם לא מעט כדורגל מאחוריו.
סרטוני ביצועים (כמו שאתם רואים למעלה) עלולים לעיתים להטעות. הן מראות, בהגדרה, רק את הרגעים הזוהרים של השחקן. ובכל זאת - כמה דברים אפשר לזהות בסרטון מהעונה האחרונה: רוסה, שמשחק בכנף שמאל, הוא בהחלט קל רגליים, עם בעיטה מצוינת ברגל ימין, ויכולת טכנית גבוהה שמאפשרת לו לייצר - תחום שבו באר שבע מעט לוקה, כאשר מוציאים מהמשוואה את ז'וסוואה (וכידוע, ז'וסוואה נמצא מחוץ למשוואה לעוד הרבה זמן. אולי לתמיד). המהירות היחסית ויכולת החיתוך לאמצע, למרות העובדה שאינו כובש מצטיין - יוכלו לסייע לבאר שבע, בין אם בניסיונות לשעבר ובין אם באסיסטים לחלוצים.
רוסה הוא אדם מאמין. כמו לא מעט מהשחקנים הברזילאים, גם הוא קשור מאוד לישו - ואף לובש אחרי משחקים חולצה עליה נכתב "I Belong To Jesus" (הנני שייך לישו, בתרגום חופשי). "כל מה שאני עושה הוא בשביל ישו", הוא אמר בראיון ההוא ביוון. "הוא שינה את חיי, את המשפחה שלי, את מערכות היחסים שלי. כל החגיגות והשערים שלי הן עבורו. אני מתפלל כל יום, וכל מה שאני עושה הוא לשם שמיים". ימים יגידו אם רוסה באמת ילך על מים, אבל במצבה של הפועל באר שבע - אמונה היא אף פעם לא מצרך ששווה לזלזל בו.