מנהל בחברה גדולה קיבל התקף לב. בהמלצת הצוות הרפואי שטיפל בו הוא החליט להתאוששות ולהחלים בחווה מרוחקת. אחרי מספר ימים בחווה הוא התחיל להשתעמם וביקש מהחוואי שיעסיק אותו בעבודות שונות. החוואי קפץ על המציאה ואמר לו לנקות את החרא של הפרות. הוא חשב לעצמו שלאחד שהגיע מהעיר ורגיל לשבת כל היום על הכיסא ייקח מספר שבועות לסיים את העבודה, אלא שלתדהמתו המנהל סיים את כל העבודה בפחות מיום אחד.
למחרת נתן לו החוואי עבודה קשה יותר: לערוף את ראשיהן של 500 תרנגולות. החוואי, שהיה בטוח שהמנהל כלל לא יוכל לבצע את העבודה הקשה והאכזרית, נדהם לגלות שגם זו הושלמה כבר באותו היום. בבוקר למחרת, כשרוב עבודות החווה כמעט הושלמו, ביקש החוואי מהמנהל למיין שק ענק של תפוחי אדמה לשני ארגזים – ארגז לתפוחי אדמה גדולים וארגז לקטנים. בסוף היום, כשחזר אליו החוואי הוא מצא את המנהל יושב בחזית של תפוחי האדמה ושני הארגזים ריקים. "איך ביצעת עבודות קשות כל-כך ביומיים הקודמים ואילו עכשיו אינך מסוגל לבצע עבודה פשוטה כל-כך?", שאל החוואי. "כל חיי אני מתעסק בחרא ועורף ראשים", השיב המנהל, "אבל עכשיו אתה מבקש ממני לקבל החלטות".
על פניו המשחק הערב מול מ.ס אשדוד יכול לקבוע את העונה של בית"ר, אבל רק על פניו. כן, לבית"ר עדיין יש סיכוי להשתלב בפלייאוף העליון, אבל גם אם הנס הזה יתרחש והכוכבים יסתדרו לסלובו את ברדה וצמד המאמנים ימצאו את עצמם בשישייה המובילה, המשחק הזה לא אמור להשפיע על שום דבר מעבר למצב רוח של המאמנים, האוהדים, השחקנים ובעיקר הבעלים, בשבוע הקרוב. והדגש הוא לשבוע הקרוב בלבד!
דראפיץ' וברדה. ניצחון על אשדוד לא ישנה כלום (ברני ארדוב)
אומנם השתלבות ברגע האחרון בפלייאוף העליון עוד עשויה להסתיים עם כרטיס לאירופה (אחרי הכל המקום השלישי יהיה בהישג יד), אבל גם אם זה יקרה, לא בטוח שזה טוב לצהובים-שחורים, בטח כל עוד לא ברור להם לאן הם הולכים. ואני אסביר. חוגג צריך לקבל החלטות בלי קשר למשחק. לגביו באופן אישי ומיד אחר כך לגבי המועדון באופן כללי. ושוב, בלי קשר לסוג התרחיש שיתממש בסופו של המחזור. כל דבר אחר יחטא לאמת ויהיה שוב פעם בגדר התעסקות במיקרו ולא במקרו.
כבר שנים ארוכות שלא ברור לאן בית"ר הולכת וזו הבעיה המרכזית של המועדון. מצד אחד דיבורים על תארים, מצד שני התבוססות בתחתית. מצד אחד שמות נוצצים, מצד שני הרכבים לא מאוזנים. מה הפלא שכל ניצחון מביא גל פנטזיות וכל הפסד מביא גל עד. רגע אחד אין גדולה כמו בית"ר. רגע אחרי, זו בית"ר הכי חלשה שהיתה כאן מאז הקמתה. וכמו כל דבר, זה מתחיל מהראש. חוגג צריך להפסיק להתבטא בדרמטיות אחרי כל ניצחון או הפסד. זה התפקיד של האוהדים ברשתות החברתיות והעיתונאים במדיות השונות, ותאמינו לי הם גם עושים זאת מצוין.
במקום להתהפך כמו סטייק אחרי כל הבלחה של ירדן שועה או מעידה של אור זהבי, חוגג צריך קודם כל להחליט עם עצמו מה הוא רוצה: להישאר או לעזוב, להשקיע או לחסוך. כשזה יהיה ברור לו, גם יהיה ברור לכולם לאן המועדון העצום הזה צועד. כרגע לפחות זה צעד קדימה, שניים אחורה בלי סקובידו. אשדוד? אין לה שום קשר לכל זה. בואו נגיד שניצחון מול החבר'ה של רן בן שמעון במסגרת הגביע לפני כמה ימים היה תורם לבית"ר הרבה יותר מניצחון היום. אפילו אם זה יסתיים בנס הפלייאוף העליון.
מה כן יתרום? החלטות מהותיות של העומד בראש. למשל לגבי עתידם של צמד המאמנים: האם הם צריכים ללכת הביתה גם אם יעפילו לשישייה המובילה, או לקבל חוזה לחמש שנים גם אם יכשלו במשימה? כי כמו שכבר הבנתם, להתעסק בחרא ולערוף ראשים זה רק חלק מתפקידו של בעלים וכל עוד חוגג מתקשה להחליט, אחרי עונת המלפפונים נהיה בדיוק באותה נקודה: עם הרבה תפוחי אדמה, אבל שני שקים ריקים.
חוגג. צריך להחליט מי זו בית"ר שלו (אודי ציטיאט)