(בנגן הוידאו למעלה - צפו בכתבה של גבריאל היידו, במלאת עשור לעונת הקיזוז)
בתולדות הכדורגל הישראלי כבר היו רגעים גדולים: ראובן עטר כובש את פאריז, יניב קטן מהמם את מנצ'סטר יונייטד, אלי אוחנה מעביר את הבלם האוסטרלי. אבל ספק אם בתולדות הליגה הישראלית היה יום גדול יותר מה-15.5.2010. מחזור ההכרעה של ליגת העל, בעונה המטורפת בתולדותיה, שהפך למטורף עוד יותר. קרב הענקיות בין מכבי חיפה של אלישע לוי (נציגת ישראל בליגת האלופות) והפועל תל אביב של אלי גוטמן מגיע אל הקרב האחרון - בשתי נקודות מרכזיות: בלומפילד וטדי.
לבלומפילד עלתה מכבי חיפה כשהיא, כמאמר הקלישאה, "תלויה בעצמה" - ניצחון על בני יהודה באצטדיון היפואי יקנה לה אליפות שנייה ברציפות. במקביל, הפועל ת"א נסעה לטדי כששלושה ימים מוקדם יותר חגגה עד אור הבוקר את גביע המדינה, ורצתה רק לסיים עונה עם חיוך מול בית"ר ירושלים - שבוודאי תשמח לקלקל לה את החגיגות, עם נקמה מפוארת על הבומבות של סיני ב-1984. הכל נראה היה מוכן לחגיגות ירוקות, אפילו הבמות בחוף דדו כבר היו מוכנות. אבל אז, הגיע המשחק.
90 הדקות בשני האצטדיונים היו רוויות תהפוכות - מהגול של גילי ורמוט כבר בדקה השלישית, דרך השוויון של ברק יצחקי בטדי (עם הכדור שעבר או לא עבר), דרך השער של לירוי צעירי בבלומפילד (וחיפה עדיין אלופה!), והחמצת הפנדל של אניימה, והשוויון של טישיירה שהקפיץ את הירוקים לשמיים. עד הדקה ה-92, זה נראה כאילו הלך לפי התכנית - עד שבא ערן זהבי. בסיומו של מהלך מבולגן לתפארת, מי שעוד לא היה הכוכב הגדול של הכדורגל הישראלי - היה שם ברגע הנכון כדי לשים את הרגל. שער שהפך את הקערה אל פיה, שקבע את הבלתי ייאמן: הפועל תל אביב אלופה.
עשור עבר מאז, והכל השתנה: אלישע לוי נשאר בחיפה, אבל היום הוא בכלל בהפועל (עם השוער רן קדוש); ברק יצחקי הוא היום מנהל כדורגל ממולח; ערן זהבי הוא גיבור תל אביבי, אבל בצד הצהוב; מכבי חיפה של יענקל'ה שחר שוב קרובה לאליפות (ואולי הפעם גם עשתה את התיקון בבלומפילד); גילי ורמוט שבר לאדומים את הלב עם מעבר דרמטי לצד המכביסטי; והפועל תל אביב? היא הלכה לאיבוד בין רמון, כבירי וניסנוב, ורק מקווה להחזיק את הראש מעל המים. רק ה-15.5 נשאר יפה כמו אז, מרהיב וחלומי (או אסוני) גם אחד עשר שנים אחרי. יום שאף אחד לא ישכח לעולם.