הנה הנחת עבודה מיושנת: "קבוצה מארחת כל העונה במגרש אחד. חוץ מעונשי רדיוס כי זה משהו אחר, אבל אם לא תקבל רדיוס, היא תארח כל השנה במקום אחד".
למה מיושן? כי בישראל בנו כמה היכלים חדשים בגדלים שונים בפיזור גיאוגרפי מעניין. עכשיו בואו נבחן כמה אופציות למקרה שלא תהיה חובה להעביר עונה באצטדיון בודד.
כן, כמו שמאפשרים לשלמה ארצי להחליט איפה להופיע, זה בסדר לתת את זה גם להפועל ת"א. אומנם לשלמה ארצי נותנים את האפשרות לקבוע כמה יעלה הכרטיס, באיזו שעה הוא מעוניין להופיע ואפילו להרוויח מהמזנונים, אבל הפעם נתמקד רק על הזכות לארח איפה שרוצים.
ברשותכם, אסביר דרך דוגמאות:
- בית"ר ירושלים תוכל לארח 3-4 משחקים במרכז הארץ לעיני הקהל שלה במרכז הארץ (ידוע שיש לה קהל בכל ישראל) ולעשות מזה יותר כסף.
- הפועל חיפה תוכל לארח כמעט את כל העונה במגרש בעכו ורק את המשחקים הגדולים היא תעשה באצטדיון סמי עופר.
- בני יהודה כשתחזור לליגת העל תארח במושבה את רוב העונה ורק את המשחקים הגדולים היא תעשה בבלומפילד.
- הפועל ת"א תעביר 5-6 משחקים למושבה כדי לייצר שם אווירה ביתית בלי לאבד הכנסות.
בקיצור – רלוונטי לרוב הליגה.
חשוב לזכור, מי שלא מעוניין: יכול תמיד לארח את כל העונה במקום אחד.
צריכים לקבל את ההזדמנות לארח במרכז הארץ. בית"ר (צילום: אלן שיבר)
בין הפגיעה הספורטיבית לרווח הכלכלי
שאלת הספורטיביות תהיה במוקד של ההצעה הזו. משחקים ינדדו לפי אינטרס כלכלי, ומהר נמצא את עצמנו בבעיות אתיות של העברת משחק ברגע האחרון באופן שישרת קבוצה גדולה על חשבון קבוצה עם פחות קהל.
הדבר הזה הוא לגמרי משהו שאי אפשר להתעלם ממנו, ואכן לא יכול להיות 100% נכון לצד אחר. אבל אם מגדירים את נושא אירוח המשחקים מראש דרך כמה כללים ובונים את האפשרות הזו לבחירת הקבוצות אך ורק בתחילת העונה, ככה שהכל על השולחן ומראש, אז זה מצמצם את מרחב הבעיה האתית.
נכון, אין ספק שזה לא מנטרל את כל הטענות על פגיעה ספורטיביות, אבל בכל עונה אנחנו מתמודדים השאלה הזו במקרים אחרים. הדבר רלוונטי גם כשקבוצה מארחת בגלל רדיוס במגרש אחר או במקרים שיש שורה של גורמים שיוצרים שינויים כאלה ואחרים (שיפוץ אצטדיון לדוגמא). כלומר גם היום לטענתי, המצב לא ב-100% שקוף ואתי.
*
התקנה הנוכחית גוזרת על קבוצות לארח ולהעביר את רוב העונה באצטדיונים גדולים ומנוכרים או רחוקים גיאוגרפית רק כדי להרוויח בענק במספר מצומצם של אירועים וזה עולה להן גם בעלויות שימוש גבוהות.
בקיצור – תנו לקבוצות לעשות את מה שנכון לקבוצות.
אבל האם זה נכון לאצטדיונים – שהיום מקבלים קבוצה לכל העונה – אז גם פה, הכלכלה תנצח. כלומר בלומפילד לעונה של 18 משחקים או לעונה של 12 משחקים יעלה פחות או יותר דומה, בנטרול הוצאות שימוש הנגזרות ממשחק. הקבוצות ירוויחו יותר מקהל וישלמו את ההפרש בעלויות ההשכרה.
מי שזה לא יהיה כלכלי לו, פשוט לא ינקוט באופציה הזו. השוק חופשי.
*
ההצעה הזו, אולי מערערת סדר קיים, אך לעיתים סדר קיים אינו הבחירה הנכונה לשעתה, אלא פשוט נדמה כבחירה הכי נכונה. הכדורגל הישראלי אינו ענף בריא במיוחד, הוא גרעוני, משוחק בהיכלים שחלקם מיושנים ולא נבנו בהתאמה מלאה לצרכים וכך הלאה.
כדי להפוך אותו לענף מושך יותר, צריך להעז בלשנות סדרי עולם כדי לאפשר ליותר קבוצות לממש את הפוטנציאל שלהן. יותר מימוש פוטנציאל שווה יותר תחרות ולכן אולי כדאי לשאול, האם מכה קטנה באתיות כדי להעמיק את התחרות היא בחירה סביר? לדעתי התשובה היא כן.
האתיקה תיפגע, התחרות תיגבר (צילום: אלן שיבר)