בראשית היה מחסום. התחיל בקטן, המחסום הזה, ככה לא רציני, ועם הזמן, הלך וגבה, הלך והתעצם מעל ראשינו, מעכבר עלוב של עונה אחת, הפך להר ברזל של עשור, מלא בכאבים, זוועות עולם וכשלונות.
המועדון שריצף את שמו בזהב לאורך שנות התשעים והאלפיים, הפך פתאום לשם נרדף לנרפות, לוזריות, דרדליות וכניסה על הקשקש לפלייאוף עליון (אם בכלל).
ולאורך כל הדרך, היה ברור (לי לפחות) שברגע שנעבור את המחסום הזה, הכל ייפתח שוב. לא הייתה מילה שנאמרה יותר בכדורגל הישראלי אי פעם, מאשר המילה "מנטלי" במהלך עונת 2020-21. ובצדק - מכבי חיפה נאלצה להתמודד עם מצבים סופר סופר מורכבים, לרבות אובדן יתרון שמונה נקודות, חזרה מפיגור בן שני שערים במשחק על כל הקופה בבלומפילד וכמובן, הסכין של אמנגה - שהתבררה כדבר הכי טוב שקרה לנו בעונה שעברה.
ובכל זאת, גם אחרי שפירקנו את המחסום המנטלי האדיר של עשור שחון, נותר הקטע הזה, זה שתפס בערך חמישים אחוז משטח האיחסון בטוויטר ישראל ובשאר מקומות ברשת, חצי הגרוש הקטן ללירה הכסופה והנהדרת שהרווחנו בדי עמל, מה שהם שם מעבר להרי האופל של גוש דן מכנים - "הכוכבית".
שלוש שנים וחצי עברו מאז הניצחון האחרון על מכבי תל אביב, במסגרת כלשהי. לא משנה באיזה הרכב, במהלך המשחק, במזג האוויר ובמיקום - לא הצלחנו להכניע אותם.
אבל משנפרץ הסכר, המים מתחילים לזרום החוצה בשמחה - ומטביעים גם את המנחוס האחרון - פלוס חגיגת תואר כלשהו.
יאמרו חכמים ויצדקו במאה אחוז - מדובר במשחק חצי רשמי, בשלב מאוד מוקדם של העונה, כשהיריבה עדיין לא קרובה להיות מוכנה או פיט לליגה.
אין ספק שהמפגשים בליגה יהיו הרבה יותר מאתגרים, ומכבי תל אביב תמיד תהיה חזקה ותחרותית, לא משנה מה.
ולאלו אשיב - הגם שאתם אכן צודקים, צריך לזכור שאין דבר כזה סתם משחק בין שני המועדונים האלו. תמיד רוצים לנצח ותמיד עושים הכל כדי לנצח.
מעבר לזה, לצד הנסיבות המקלות של מכבי תל אביב, מכבי חיפה כרגע נמצאת במקרה הטוב בשליש קלאץ', אחרי הדחה כואבת וכישלון בשלב הראשון של ליגת האלופות, בכושר משחק לקוי, שחקני רכש עדיין לא לגמרי מחוברים וחוסרים סופר משמעותיים כמו נטע לביא, עופרי ארד ודולב חזיזה.
ועל כל אלו, ועם עוד אי אלו פציעות, מתיחות ומרעין בישין, מכבי חיפה הציגה משחק סופר סולידי, עשתה ברוגע את מה שהייתה צריכה (כפרה על הטרקטור הקטן שלנו מכפר קרע, מי זה בכלל הארי קיין) והרוויחה המון ביטחון וחיוך להמשך.
זה לא שהפסד כאן היה מרסק אותנו או גורם לנו למפולת מוחלטת. עברנו בהצלחה אתגרים משמעותיים הרבה יותר ורגעים קשים הרבה יותר מהפסד יחיד במשחק די אזוטרי. אבל ניצחון על הנמסיס, אחרי הרבה מאוד זמן, בטח ובטח שלא יעשו רע לתחושה הכללית שמכבי חיפה הולכת השנה חזק ועל הכל.
אל תזכירו את המילה מנטלי יותר (אלן שיבר)
ברמה המקצועית, מעבר לוירטואוז הנמוך שיחתום כבר על חוזה, מר אבו פאני, ומעל כולם - עלי מוחמד. וואוו. הכל מהכל - והכל טוב. הרכש אולי הכי חשוב של העונה הזו, שייתן לנו מרחב תימרון ענק בחלק האמצעי של המגרש, ומוסיף שם את הכי הרבה איכות שאפשר לבקש ברמות האלו של הכדורגל.
ובן שהר - מבוגר? אולי. איטי יותר? כנראה. קצת פחות חזק? אההה, יש מצב. אבל חלוץ ברמ"ח איבריו. שני שערים פסולים ואחד פחות, מיקום מצויין ומלחמה על כל כדור. רכש טוב מאוד לטעמי, שצריך למלא נעליים ענקיות, בצוותא עם שאר חבריו לחוד.
בכלל, היה משחק טוב של רוב השחקנים, אבל התרומה העיקרית שלו היתה לבוסט שנתן לשחקני הרכש שהגיעו למועדון זה מכבר. אורי דהן במשחק לא רע בכלל בחלק האחורי, ודין דוד בפעולה סופר איכותית בבישול השער, אנחנו עוד נהנה משניהם לא מעט השנה. ומה תגידו על ההצלה של גולדברג לקראת סיום... נחמד וחשוב.
כיף לראות את החבר'ה החדשים נכנסים לעניינים, ועוד הרגל נטויה עם הנעלם האוסטרלי, שעל פניו נראה מבטיח ביותר. רק שיקיים.
זהו, אז בניגוד לפעם הקודמת, חגיגות גדולות לא היו כאן. לא שמפניה ולא נעליים, מקסימום פיזנג אמבון וללכת לישון. לא רק בגלל חשיבות התואר הזה, גם. אבל בעיקר בגלל שביום חמישי, יש משחק חשוב פי אלף, מקצועית, פיננסית ויוקרתית.
שלב הבתים של הקונפרנס ליג בהישג יד, ולמרות הרכב חסר מאוד וחבול מאוד, דיר בלאק ואוי ואבוי לכולנו אם הדבר הזה יחמוק לנו מהידיים.
ובינתיים, הולכים לישון. כמו שאר הימים, טובים ורעים, גם מחר תזרח השמש. אבל מחר, יש מצב שהשמש תזרח קצת יותר יפה מבדרך כלל. רק קצת.
שבוע טוב וירוק לכולם.
נ.ב. רגע, מה אמרתם, צהובים? מפריע לכם שחוזז לא קיבל פנדל שהגיע לו? וואלה.
ד"ש מההמצאה בבלומפילד של העונה שעברה, חבר'ס. אתם יודעים מה אומרים על הקארמה...
"עד התואר הבא". שחקני חיפה חוגגים (אלן שיבר)