זמן לבדק בית: כמות הפציעות במכבי חיפה הזויה

אוקיי, הדבר הטוב היחיד שיצא מהמשחק הזה, הוא שלמרות המעידה, הפער מהפסגה לא גדל. הרע? כל השאר, פחות או יותר. איזה משחק מעפן. אשכרה כלום לא עבד, התקפה חורקת וחזרה לדפוסים הרעים של דריבלים סתמיים, פסים שבלוניים וערבוביות חסרות תכלית, וההגנה? אלוהים שיעזור לנו.

סאן מנחם צריך לפגוש מהפנט שיגרום לו לשכוח את כל מה שקרה מול אשדוד, כי כמות הפעמים שהוא ראה את הספרה 16 על הגב של זוהר זסנו (לברר עלויות) עלתה בהרבה על 16, וזה רק במחצית הראשונה. בוא נגיד שגם בצד השני של המגרש לא ישתמשו השחקנים במשחק הזה לגלגל ההיילייטים. ראיין סטריין, עוד לפני שנפצע (שוב...) היה מבוהל ברמות ומכין את הרקע לכירטוס מבאס בינואר. אם לא יהיה שיפור משמעותי בכל מה שקורה עם הבחור הזה, הוא יחגוג את הכריסטמס הרחק מוואדי ניסנאס. ממש הרחק.

קישור? מעובה? לא מעובה ולא נעליים. עוד לפני הפציעה הצפויה של ג'אבר והכניסה של אשכנזי, הלחץ הקדמי של השלישייה הוליד חורים ושעטות של אשדודים ולא את המטריה הבלתי נראית, שדה הכוח שהתרגלנו אליו במרבית העונה שעברה. זה לא עניין של מספרים בקישור, אם אין מבוגר אחראי, עוגן ומכוון שדואג גם להישאר מאחור בזמן שהשניים האחרים מתנפלים. כל השלושה רצו קדימה בלי יותר מדי שכל, כך שגם הלחץ עצמו היה מאוד לא אפקטיבי ופורק בקלילות על ידי ההגנה והקישור האשדודיים. זו הייתה נקודת הכשל המרכזית, שחשפה את שאר הנקודות.

מקדימה, למעט התרגיל הסופר מבריק בקרן והדחיקה של שרי, גם כן נרשמה הופעה דרדל'ה למדי של כל המעורבים, לרבות המחליפים. אגב מחליפים - מר דין דוד היקר, ברור לי לגמרי שיש לך רגשי הערכה כנים למועדון בו גדלת וצמחת כשחקן, אבל את תרגיל ההשטתחות של שחקן יריב במתפרצת שלנו לא צריך לאכול ולא צריך לכבד בשום דרך וצורה, גם אם המשחק מתרחש בבית של ההורים שלך. מאוד מקווה שזו הייתה הפעם האחרונה שקורה דבר כזה, כי לקהל שלנו יש נטייה לסמן ולמרר חיים על דברים כאלו.

אני גם מאוד מקווה שזו הייתה הפעם האחרונה שבה ראינו כזו תצוגה חלשה, מבולבלת ועצבנית. מחוץ ובתוך הקבוצה. יותר ממחצית הצהובים שלנו היו תולדה של ויכוחים והתפרצויות.. אין צידוק אמיתי ליכולת הנרפית, היה לשחקנים מספיק זמן להתאושש והם היו צריכים להיראות הרבה יותר טוב, ללא קשר לתוצאה המאכזבת. היכולת איכזבה הרבה יותר והייתה המשך ישיר לרפיון במחצית השניה מול נתניה.

בקיצור, עדיף לשים את המשחק הזה וכל מה שקרה בו מאחורינו. היתה כאן הכנה לא טובה של הקבוצה, שלא הייתה ערוכה בעבודת הכיסוי לדאבלים המהירים של המגינים האשדודיים, וגם הפציעה של ג'אבר היא תוצאה של שחיקה מתמשכת. כמות הפציעות שלנו השנה היא פשוט הזויה, והגיע הזמן לבדק בית אמיתי בהקשר הזה. מכבי חיפה זקוקה לעוד איש מקצוע שאחראי על ההיבט הפיזיולוגי וההתאוששות, כי גם החזרה של השחקנים מפציעות היא סופר לקויה. תשאלו את נטע, עופרי ארד וראיין סטריין...

אז מה שהכי צריך עכשיו - שינוי אווירה מהיר, ולמרבה המזל, אנחנו בהחלט משנים אווירה בשבוע הקרוב. במהלך השבוע, ממריאה משלחת מכובדת מאוד של אלפי אוהדי מכבי חיפה לפראג, ותצבע את העיר היפהפיה בירוק ובשירים. מה שפחות מזליקי בכל הסיפור הזה הוא היריבה שאותה נפגוש שם. לא רק שמדובר, כפי שראינו, ביריבה שלא ממש מתאימה למידותינו הצנועות, אנחנו גם פוגשים אותה חבולים ופצועים, עם רשימה הולכת ומתארכת של נעדרים, לא עלינו. לא אידאלי, בלשון המעטה.

ריאלית - זה מרגיש כמו הובלה נעימה למדי שלנו, האוהדים והשחקנים, לשחיטה ספורטיבית על המגרש. ניהנה מהעיר לפני שהעיר תיהנה מאיתנו. פחות או יותר בסגנון של מה שעובר על פרות שמכינים מהן קובה ביף. מצד שני - יש חמישה ימי התאוששות עד למשחק (ושלושה ימי טיול למקדימים להגיע), כך שיש לנו מספיק זמן לצבור כוחות מחודשים ולנסות ולכתוב יחד שיר שחלמנו על פראג.

ולפעמים, רק לפעמים, חלומות מתגשמים. אולי הפעם?
הלוואי.

שבוע טוב וירוק לכולם.