אלו היו 72 שעות סופר מתישות. צעדות בלב פראג, משחק סופר אינטנסיבי, ריצות שופינג והשלמות למשפחה, תורים בשדות תעופה, לילות לבנים, ריצות מהעבודה הביתה ואז לסמי. עם הלשון בחוץ הגעתי למושבי ב-12 דקות איחור אופנתי, באפיסת כוחות. ואני, כידוע, לא שיחקתי ביום חמישי מול אלופת צ'כיה.
לחזור לליגה בצורה טובה, לעבור את המשחק הזה בשלום, להיצמד לבאר שבע ולצאת לפגרה בלי נזקים. זה כל מה שרצינו. לא הצלחנו לנצח בסריית חמישי-ראשון העונה ולו פעם אחת, אז לקבל תצוגה כל כך משכנעת ולהחליק את המשחק באפס תקלות, ארבעה שערים וטור ספיגות ריק? באמת שאין מה לבקש יותר. שאפו.
וכרגיל, למשפט הקבוע שלי העונה, זה באמת לא היה משחק ענק שלנו. לעתים, אנחנו נראים כמו מכונית פאר שנוסעת עם האנדברקס מורם. כל כך הרבה איכות, אבל משהו עדיין תקוע. גם הפעם, המשחק לא זרם כל הזמן, עדיין נתגלו (בעיקר במחצית הראשונה) בקיעים וכיסי אוויר במרכז המגרש שגרמו לכמה מצבים לא רעים לקרית שמונה - אבל זה בהחלט הולך ומשתפר. כשחושבים על המאמץ המטורף שהשחקנים נתנו ביום חמישי, התצוגה החלקה ומשכנעת היום הופכת לכמעט מעוררת השתאות. עושה רושם שכולם, הפותחים והמחליפים, כולם נקראים לדגל ונותנים את הכתף מתחת לאלונקה, והקבוצה מתחילה לתפוס צורה ולהתייצב.
קודם כל, עוד משחק סולידי, עוד יום בעבודה של הקבלן עומר אצילי. ככה בקטנה, מוציא את הפלס, העיפרון מהאוזן, ובלי להתרגש יותר מדי, שער ובישול. פשוט מטורף, ההספק הזה. חזיזה ממשיך גם הוא להביא את הכסף עם בישול מעולה שפתח את המשחק וגרם להכל להיות קל הרבה יותר. אם כבר פתיחה, מברוק לדין דוד על הסיפתח בליגה. אמנם השער היה אולי הפעולה היחידה החיובית שלו במשחק, אבל לפחות הסכר הזה נפרץ וככל שיעבור הזמן והוא ירגיש נוח יותר, עוד יגיעו שערים רבים נוספים. אגב, מהון להון, גם צ'ארון שרי שככה כבר היו עליו רינונים של עבר את השיא וגמור וחלש - כובש שער שני ברציפות בליגה. וכך, לאט לאט, החלק הקדמי מתחיל להיראות כמו החוליה שייחלנו לראות מתחילת העונה...
דוד. מברוק (מאור אלקסלסי)
אצילי. הקבלן (מאור אלקסלסי)
ומעל כולם, מאחוריהם האמת - צמד המוחמדים, עלי ואבו פאני. איזו איכות בקישור האחורי, איזו הצטרפות, משחק עומק חכם, דריבלים משגעים, תענוג לקבל את אבו פאני בחזרה ולהכפיל את כוחנו בקישור האחורי, עם תוספת מספרים. היינו צריכים את החזרה של אבו פאני כאוויר לנשימה. תחושה שלי? יהיו עוד כמה שערים ובישולים של אבו פאני. זכות ענקית לפאר את המדים הירוקים בשחקנים מכזה קליבר. עם זאת, עלי מוחמד חייב להפנים שמותר לו, לעתים, לבעוט גם לשער. פעולה אחרונה לא מספיק איכותית, בכללי, ליד השער, הוא עדיין צעיר, וחייב לעבוד על ההיבט הזה. ברגע שהוא יוסיף לארסנל שלו גם יותר גיוון התקפי, הוא יחתים את הדרכון שלו בליגה אחרת. אז אולי שלא יבעט לשער? דילמה....
בהגנה, הרביעייה כולה עם משחק טוב מאוד, בראשות בוגדן פלאניץ'. לפני המשחק, בוגדן קיבל חיבוק ענק ואהבה מהקהל שלו, ואני מקווה ומייחל שהכל יבוא על מקומו בשלום והבעיות שיש לו תיפתרנה. על המגרש, בכל מצב רוח, הוא מלך ההגנה. שון גולדברג, זה שאחרי שלושה משחקים כולם כבר חתכו, הולך והופך לבאנקר ומייצב את מקומו בהרכב הפותח. נכון לרגע זה, ראוי להשאיר עליו את חולצת ההרכב בכל עמדה. והדובדבן - הילד, רועי אלימלך, נכנס באפס רגשי נחיתות ובישל גול של פיפ"א לעומר אצילי בשער הרביעי. לאט לאט, כמובן, לא צריך להמליך עוד אף אחד, אבל אנחנו רוצים עוד ממנו, עוד כשרונות שמשתלבים מהנוער הירוק, עוד ממשחקים כמו אתמול, אמן ואמן.
אז הנה, הגיעה לה הפגרה המיוחלת, הפער מהפסגה צומצם, ועכשיו הגיע זמן מנוחה וזמן לאיחוי פציעות ושיפור עמדות. כמובן, אני מדבר על העמדות שלנו בבית, כי באמת שהאקסטרה משחק אחרי הנחיתה מפראג היה כבר מתיחת חבל לא קטנה מבחינתנו, הנשואים. אבל ככה זה עבורנו, החולים בקדחת הירוקה. לא משנה מה קורה, ומה אנחנו עוברים, תמיד רק מחכים למנה הבאה. וכמה שאנחנו רעבים עכשיו...
פגרה ירוקה, נעימה ומנוחה טובה לכולם!
אלימלך. גול של פיפ"א (מאור אלקסלסי)
זמן לפגרה (מאור אלקסלסי)
נ. ב. הטור הזה מוקדש לאמציה לבקוביץ' ז"ל, מי שהשיב את האליפות לכרמל ב-1989. איש כדורגל ענק ועתיר זכויות, הכתוב באותיות זהב בספר ההיסטוריה הירוק. יהי זכרו ברוך.
נ. ב. ב. אלף משחקים בראשות מכבי חיפה, ועוד היד נטויה. יעקב שחר, שרק תהיה לנו בריא ונמשיך לחוות עוד ועוד רגעי קסם, אמן.
הטור מוקדש לאמציה לבקוביץ' ז"ל (מאור אלקסלסי)