באופן תמוה משהו - או שלא, אם מכירים את אוהדי מכבי חיפה לעומק - עיקר ההמולה ברשתות החברתיות לפני המשחק מול הפועל תל אביב סבבה סביב צבע החולצה איתה עלתה מכבי חיפה אתמול לדשא. נו, אתם יודעים - ככה זה אצלנו, כל נושא הכי מינורי ושטותי שיש הופך להיות דרמה של דמע, דם ויזע - והררי מלל וטרוניות נשפכים מכל עבר.
ואכן, אל הדשא עלתה אתמול מכבי חיפה בתלבושת כל אפורה, שמזכירה יותר את הפיג'מה של הבן שלי מאשר בגד ספורט כלשהו. במשך דקות ארוכות ביותר, הקבוצה כולה התאמצה באופן ניכר להתאים את רמת המשחק ואיכות הכדורגל לצבע החולצה.
מה נאמר לכם, עוד לפני הפנדל שגויס לטובת הפועל תל אביב, וגם אחריו, הקבוצה נראתה סחוטה, כל כך לא מדויקת, כל כך אנמית, כמעט חסרת רצון לשנות משהו בתוצאת המשחק. הפועל תל אביב עבדה לפי תכנית המשחק שלה, בצלמו של מאמנה, ועשתה הכל להוציא אותנו מריכוז ולהתפלל לחסדי השם וגרינפלד, ונראה היה שזה עובד לה.
ובדיוק ברגעים האלו, במשחקים שבהם הכל תקוע ומייאש, נבדלות קבוצות איכותיות, שאפתניות ו-ווינריות מקבוצות העבר של עשור הבלהות האחרון. ליתר דיוק, ההבדל מגיע משחקנים מסוימים. ליתר עוד יותר דיוק, ההבדל כמעט כולו טמון ברגליים של הקלאץ' פלייר האולטימטיבי של ליגת העל כרגע, מר עומר אצילי.
במשחק של כמעט אפס מסירות מדויקות, עצבים ואיבודי כדור לא מחוייבים, בדקה האחרונה של המחצית, הטורף לוקח כדור ומקדם אותו על פני הופמייסטר אל עבר הבלטה המיוחלת, ומשם הוא מניף את הרגל ואתה אפילו לא צריך להסתכל כדי לדעת שזה בפנים. אמנם הוא הוסיף גם סחיטת פנדל וסגירת סיפור בדקה התשעים, אבל השער הזה על סף המחצית היה הווינר שוט של המשחק הזה ושבר את הפועל תל אביב המרוטה. לא היה אחד באצטדיון שלא חשב שמכבי חיפה תעלה למחצית השנייה ותהפוך את התוצאה אחרי כזה שער. זה היה אולי המהלך המדויק היחיד של משחק לייב בכל המשחק הזה, והמהלך החשוב ביותר בו, כמובן.
הקבוצה התאימה את רמת המשחק לצבע החולצה (אלן שיבר)
ואכן, עם פתיחת המחצית, הגיע המהפך צ'ארון שרי עם עוד מהלך מסורבל מתיז איכשהו, יחד עם עזרה אדומה, את הכדור למחליף הטרי, דין דוד, שמרים את היציע הירוק בשאגות ואקסטזה בביצוע מדויק.
מכאן, התחיל לו קרב חפירות של היעדר דיוק, סרבול וגלגול לשון הדדי (גם הפועל תל אביב הייתה סחוטה למדי, הגם שלא שיחקה שלושה ימים לפני כן מול קבוצת בונדסליגה). אבל אין מצב, ולא יעזור בית דין, שבנר הראשון של החג המחייב מכל עבורנו, חג המכבים, אנחנו לא ננצח. בטח לא כשהיריבה ממול, רחמנא ליצלן, היא ממין הפועל.
אז מעבר ליום הסטנדרטי לחלוטין שעבר על עומר אצילי, ומעבר לשחקן הנוסף שאת שמו לא צריך כבר לציין בטור הציונים לשבח (בוגדן פלאניץ'), אפשר לציין בענק את ברק בכר. חילוף חכם מאוד שלו וציוות שעל הנייר נראה מוזר מאוד, עם חוזה רודריגס כמגן ימני בקו 4, סיכל כמעט כל ניסיון של הפועל תל אביב לחזור למשחק, וגרם לקבוצה להחזיק בכדור, גם אם לא ביעילות רבה, בדקות קריטיות. כמובן, באותה הפעימה של המחצית, גם הזיהוי של דין דוד כשחקן חם פוטנציאלי וההחלפה של בן שהר הביאה את הכסף, במבחן התוצאה.
לא מעט נאמר על ברק בכר בהקשר של אובר התחכמות והחלטות תמוהות העונה, אבל היום - ההחלטות שלו היו חדות כסכין ועשו את ההבדל. כן ירבו. גם שון גולדברג וסאן מנחם סיפקו משחק סולידי ביותר, הצד השמאלי בהגנה שלנו השתדרג מאוד מבחינה פיזית העונה.
השאר? לא משחק לקלטת, בלשון המעטה. שרי בלט בעיקר בתשישותו והיעדר הדיוק שלו. המשחק הקרוב, החשוב עד מאוד, יהיה הזדמנות מצוינת עבורו ללגום קצת אוויר ולהתחיל מהספסל. גם טקטית, גם פיזית וגם מנטלית, מתבקש מאוד לתת לשרי לנוח בדרבי, לפחות מחצית אחת.
לפני שנידרש לדרבי, מילה על שיפוט - אני כמעט ולא מעלה טענות כנגד שופטים, אבל השיפוט של גרינפלד אתמול היה לכל הפחות נגוע ביהירות, בחד צדדיות ופשוט גנב את ההצגה במובן הכי שלילי של המילה. החל מהאדום התמוה למאור לוי, ההתעלמות מפנדל הברור עד דמעות על אצילי, ובוא נגיד שגם על הפנדל שהפועל תל אביב קיבלה בלי עוררין, יש בהחלט מקום להשגות. הוא לא נתן למשחק לרוץ, מיהר להוציא צהובים לא ברורים לשחקנים שלנו ובאופן כללי, כפה את עצמו על המשחק באופן מאוד לא נעים.
כולם מדברים על רמת הכדורגל הישראלי והייצוג החלש שלו בזירה האירופית, אבל אם זה השופט הבכיר של ישראל, כנראה שגם בשיפוט אנחנו די רחוקים מלהיות אימפריה ביבשת, ככה הכי בעדינות שיש.
אבל זה עבר ועבר, למרבה השמחה, בשלום. מכאן, הפנים ליום חמישי. זמן לנוח בימים הקרובים, לאגור כוחות מחודשים, לישון טוב ולצחצח גרונות ושיניים. כי ביום חמישי, מגיע הדרבי. בכל מקרה, היינו מגיעים בכמויות הרגילות כדי לתת עבודה. אבל עכשיו, אחרי הניצחון הקשה ומלא האופי הזה, על אחת כמה וכמה. סמי עופר מלא בירוק, הר הגעש יתפרץ באור ואהבה - וכן, גם מידה לא מבוטלת של שנאה כלפי יריבתנו העירונית.
זה משחק קלאסי להפעלת מבערים לדהירה קדימה. וכן, זה גם עדיין עמוק בתוך חג המכבים. נראה לי די ברור מה מתבקש שיקרה בליל חמישי. כמו תמיד, אנחנו נהיה שם בשבילם.
יאללה מכבי שלנו, תתנו הכל בשבילנו, כי עד המוות זה אנחנו ואתם.
שבוע טוב וירוק לכולם!
נ. ב. זה אוף טופיק מטורף, סלחו לי, אבל ראיתי מחוץ למגרש את שביט אלימלך. האיש כנראה חולק את הנוסחה לחיי נצח עם טל מוסרי, הוא נראה בדיוק כמו ביום שפרש. שביט, אם אתה קורא את השורות האלו, בבקשה תן לי טיפים, אני צעיר ממך בעשור ונראה כמו סביון.
וכמובן, תהיה בריא, חמסה חמסה.
זה השופט הבכיר שלנו? גרינפלד (אלן שיבר)
טל מוסרי של הספורט. אלימלך