ברוח אקטואלית, המשחק אתמול (שלישי) מול הפועל חדרה היה הסערה המושלמת: גם משחק נוסף, שלושה ימים אחרי משחק הגביע; גם מזג אוויר סוער (בהקשר הזה, היה רגוע למדי לשמחתנו); גם כר דשא במצב קטסטרופלי; גם קבוצה שכבר לקחה מאיתנו נקודה העונה, עם מאמן שמתמחה בלהוציא לנו את הנשמה; ומעל הכל - למשחק עלינו עם חולצת רטרו.
הסטטיסטיקה בהקשר חולצות הרטרו היא שחורה משחור, בגדול, והפעם זו גם חולצת רטרו סופר-דופר מחייבת של קבוצת הדאבל האגדית. בקיצור - על המצח של המשחק הזה היה כתוב "חדרה באים לגרזן תיקו ולגמור לנו על הנשמה".
בנוגע לנשמה, אכן נגמרה. בנוגע לשאר - ובכן, בשפיצו של נעלו הנעלה של אחד, דין דוד, הצלחנו למגר את הצרה שהתרגשה על ראשנו בערב סגריר ולצאת עם מלוא הטנא נקודות אחרי משחק שהבטיח את מה שקיים: קרב חפירות בשוחות הבוציות של תעלת סמי עופר.
ההתחלה, כהרגלנו, הייתה לא פחות טובה מאשר במשחק מול בית"ר - ריתוק מוחלט של חדרה לחצי שלה, כדורים מוכנסים שוב ושוב לרחבת היריב, שמונה ותשעה ירוקים בכל התקפה מסתערים בחמת זעם וכמובן, מנה גדושה ויפה של החמצות מסמרות שיער מצד כל שחקני ההתקפה. מחצית פשוט מצוינת של כל הקבוצה.
הריכוז בפעולה האחרונה קצת התפקשש לו אצל חזיז-צילי-שרי, וגם העובדה שהרחבות נראות כמו ארגז החול בגן תות בחניתה ("...רק נראה לא טוב...", עאלק) לא בדיוק מסייעת לפיניש איכותי, וזה בהחלט מצריך עוד עבודה ופוקוס מצד הקבוצה.
מי שנראה שיצא מהאיפוס שלו במיוחד הוא עומר אצילי, עם לא מעט החמצות, דריבל אחד מיותר בהרבה מהלכים ובאופן כללי - חוסר דיוק די גורף. מצד שני, גם כשהוא לא מדויק, וכשהוא על תקן כוכב כדורגל בלתי מעורער, הוא לא מרשה לעצמו להתנהג כמו פרימדונה, מסתער על כל שחקן יריב עם הכדור ולוחץ בצורה סופר אפקטיבית בכל משחק ובכמעט כל מהלך.
כושר ומומנטום הולכים ובאים, אבל נחישות כזאת והירתמות מוחלטת למשחק הלחץ למען הקבוצה, כשרבים במעמדו מרשים לעצמם לטופף על המגרש או לעשות מעין לחץ בכאילו, הם אלו שעושים את ההבדל. וזו הגדולה האמיתית של מכבי חיפה של ברק בכר. כולם, בלי יוצא מן הכלל, באים לעבוד - והלחץ המשותף הוא ה"שחקן" החשוב ביותר של מכבי חיפה.
המחצית השניה, די כצפוי, התאפיינה במשחק הרבה פחות טוב - גם בזכות המשך המשחק הנסוג של החדרתים וגם בחסות שפיכת הלאגר הקבוצתית המובנת משהו. אולי אפשר היה לעשות חילופים מעט מוקדם יותר, אבל בגדול - ניהול המשחק של בכר היה טוב. הוא זיהה את הרפיון בחלק האחורי והכניס את ארד בטרם פורענות, ושמר על הקישור האחורי עם לפחות שני שחקנים שלוחצים באגרסיביות. מקרה מאור לוי לא חזר על עצמו, וגם בדקות האחרונות מכבי חיפה ידעה לפרק את האיומים של חדרה בצורה טובה מאוד ולצאת קדימה לעוד מתפרצות - שהולידו, כמובן, עוד החמצות מזעזעות. למטה, מון שרי, השער למטה!!
החץ - השחקן החשוב ביותר (מאור אלקסלסי)
ומי כן היה טוב? חוסה רודריגס ועלי מוחמד בתצוגת תכלית. חטיפות, יציאות מצוינות קדימה, דריבלים שוברי קווים, פשוט תענוג. בנוסף, למרבה המזל, עלי מוחמד לא ספג צהוב וכפי הנראה יהיה זמין למשחק מול מכבי תל אביב. לא, אני עדיין לא מאמין שהוא מכר לנו אותו תמורת שועה... הזיה.
בכל אופן - זה היה מסוג המשחקים שהיה ברור מאליהם שיהיו קרב של נשיכות, שריטות, יזע ודמעות. במשחק כמו זה - הניצחון הוא הדבר היחיד בהחלט שחשוב. פירקנו חתיכת מוקש, בלב עומס, והשגנו שלוש נקודות שמרגישות כמו שלוש נקודות חשובות במיוחד.
מכאן, הפנים לנתניה ביום שבת, שם נפגוש את בני סכנין לעוד משחק סופר-דופר קשה. סכנין של השנה רחוקה מלהיות קוריוז חד פעמי, זו קבוצה שנמצאת בזכות גמורה בצמרת הגבוהה של הליגה ובלי בוגדן פלאניץ' ואולי גם רז מאיר (איזה לוחם, פשוט נכס למועדון) - נראה שנידרש לשחק ברביעייה אחורית מאולתרת למדי. מה אגיד לכם, לא מוסיף לי שקט בכלל המשחק הזה. אני מקווה שנדע להביא עתודת כוח ואוויר נוספת, על מנת לנשוך, לשרוט ולחלץ עוד ניצחון עבור המשך הדרך המפרכת להגנה על התואר.
שבוע טוב וירוק לכולם.
נ. ב. לכן להתחסן. מי שלא לקח עד היום את החיסון והבוסטר, זה לגמרי הזמן. אל תתנו להם לסגור לנו שוב את המדינה ואת הכדורגל בשם היסטריה ופופוליזם...