הפער בין מכבי חיפה להפועל באר שבע מבהיר עד כמה הטבלה משקרת. זה לא פער של 4 נקודות. זה פער של הרבה יותר. בפער.
אין דבר שברק בכר לא יודע על מכבי חיפה שלו. המחצית הראשונה היא כל מה שהאלופה מתרגלת באימונים, עם קהל. כדורגל שהוא ריקוד שהוא כדורגל. וזה לא באמת פייר. כי יש לה אצילי, יש לה 15 עלי מוחמדים ו-13 פלאניצ'ים. היא ניצחה בכל פסיק על הדשא ונדמה היה שג'וש כהן החזיר את ב"ש רק כדי שיהיה לו אקשן במחצית השניה. יש נתון סטטיסטי כמעט קסום - מכבי חיפה בועטת בממוצע לשער ב-90 דקות כמו שרוב הליגה בועטת ב-300. זה אומר הכל.
בכר הגיעה מוכן ללוי. הוא ידע שב"ש כובשת בעיקר ממצבים נייחים את השער הראשון שלה. אז מכבי חיפה לא עשתה עבירות באזורים המסוכנים. פשוט. בהתקפה המסר היה לטווח מכל בלטה, וגם זה עבד. מה ב"ש עשתה כדי להפתיע את חיפה? כלום. קיוותה (ולא בפעם הראשונה) שמשהו יקרה לבד. רק שהיא פגשה קבוצה שיוצרת לבד את גורלה.
ואז, בפעם הראשונה, בכר ניצב מול אירוע לא מתוכנן. הרחקה שהיא הזייה (באמת? על קללות במנהרה?! אתם שופטי כדורגל או מורים בבית הספר?) והאלופה צריכה להגיב. והיא הגיבה. עם אופי, לחימה, ציפורניים ומרפקים. את 45 הדקות הראשונות היא ניצחה בכדורגל. את 45 הדקות השניות במלחמה.
ריקוד שהוא כדורגל (מאור אלקסלסי)
יש לעיתים מנהג לחפש סימפטומים שיעצרו אלופה מכהנת. הפעם אין כאלה. בכר לקח קבוצה מצוינת ושידרג אותה למצוינת פלוס פלוס. לבוא למשחק עונה ולשחק את המחצית הכי טובה שלה בעידן הנוכחי? אם היא תרצה, הלהקה הירוקה בקצב של 85 אחוזי הצלחה בעונה.
ואז ניצבת הפועל ב"ש שניגשת לשבוע דרמטי מצידה וקופאת. היא קפאה מול מכבי ת"א פגיעה ולא יציבה, היא קפאה מול מכבי חיפה נפלאה. אבל היא קפאה. הסתפקה רק בלהיות חלק מהאירוע. התחושה נשארת - מדובר ברכב יוקרה עם הרבה קילומטראז' שהנהג מסרב להרים את הארמברקס.
טונות של ניסיון יש בקבוצה של אלונה. אולי יותר מדי. חסרה בתוליות של שחקנים שחולמים לנצח בפעם הראשונה בקריירה במשחק העונה. חסר ניצוץ אמיתי שיסחט את שארית הכדורגל שנותרה לשחקנים שכבר רואים באופק את הסוף. זה שם. אבל זה מתחבא או מוחבא. תחליטו אתם.
זו לא קבוצה שתעשה שושלת היסטורית וכרגע התוקף שלה קרוב לפוג לפני שהכל התחיל. וכאן נשאלת השאלה - האם זה יספיק? מול מכבי חיפה הזו? זה נראה קשה מדי.
רוני לוי בנה קבוצת כוכבים של האתמול (מאור אלקסלסי)
זה היה משחק עונה נפלא ברובו. חלון ראווה מופלא לכדורגל הישראלי החבוט שמרים את ראשו בגאווה ולא בפעם הראשונה.
רק שהמסר למשחק הזה, למחזור הזה ואולי לעונה הזו - לכם, שופטים אמיצים. אתם לא שוטרים, ולא פקחים. תעזרו לכדורגל פה להיות טוב יותר וכמו שאתם דורשים מהשחקנים והמאמנים - את הפוזה, המשמעת המוגזמת נא להשאיר בבית. זה עדיין כדורגל.