הרבה פנים יש לקריסה של בית"ר ירושלים אל תוך עצמה, מה שמסתמן כסיפור הגדול של עונת המשחקים הנוכחית. אחד ממועדוני הפאר של הכדורגל הישראלי, כזה שזכה באליפויות וגביעים, נמצא על סף חדלות פירעון - ועומד, בפעם האלף, בפני צומת דרכים ברור של "להיות או לחדול". על הרבה דברים אפשר לדבר, מההתנהלות של משה חוגג דרך בניית הקבוצה הבעייתית ועד הבעיות עם הקהל. ובכל זאת, אני רוצה לתת פוקוס אחד על כמה אנשים שהיו חסרים בסאגה הזאת.
אתם מכירים אותם היטב. הם ידעו להצטלם נהדר בתקופות הגאות של בית"ר, בדרך כלל כשצעיף עוטף את צווארם. כשהם הריחו בחירות, הם ידעו היטב לאן לבוא כדי לקושש מנדטים. התקשטו בבית"ר כשרצו להראות "אותנטיות" או "חיבור לעם". מאז שנות התשעים, ספק אם היתה קבוצה שפוליטיקאים אהבו לחסות בצילה כמו בית"ר ירושלים. הבדיחות נהגו לספר, שאפשר היה לקיים ישיבת ממשלה בתוך יציע הכבוד של אצטדיון טדי, בימי שבת אחר הצהריים.
וכאן מגיע הדיסוננס. כי בדיוק כמו שידעו לקפוץ ולחבר את עצמם למותג בית"ר, בדרך כלל בתקופות שבהן הקבוצה רצה לאליפות, בדיוק כך הם נעלמים - ונאלמים - כשהקבוצה נמצאת במצב קשה. היית רוצה להאמין שאנשים שבית"ר כל כך חשובה להם, היו מתגייסים דווקא בשעה הזו - בדיוק כפי שכל אוהד פשוט מקריב מעצמו למען הקבוצה שהוא אוהב. ובכל זאת, קולם לא נשמע.
הקבוצה קורסת, הפוליטיקאים לא מגיעים (אלן שיבר)
מי שעוקב אחרי הקריירות הפוליטיות של אותם אנשים, יודע שהם לא בדיוק חפים מקשר עם בעלי הון. האם הכוח הכלכלי והפוליטי הזה לא יכול היה לסייע לבית"ר? האם אף אחד מהם לא יכול היה להניח את עוצמתו הרבה, כדי לתמוך בקבוצה שהוא כל כך מחובר אליה?
אלה כמובן שאלות רטוריות בלבד. להגיד שהפוליטיקה הישראלית היא צינית וחלולה, אלה חדשות של אתמול בבוקר. אולי גם של שלשום. אבל כאשר רואים את המצב הקשה שבו נמצא המועדון הזה, שמשפיע על חייהם של מאות אלפי אנשים במדינת ישראל - לטוב ולרע, קשה שלא להסתכל בשעשוע מריר על אותם אנשים, רק לפני שנים ספורות, תופסים את המשבצת הנוחה ביציע של טדי במשחק מול הפועל תל אביב - אז, כשהכל היה בסדר. במשחק מול הפועל תל אביב ביום שני, זה שבית"ר באמת היתה צריכה לנצח בו כדי להישאר בליגה, ראינו רק את ניר ברקת יושב לצד אלי אוחנה.
יכול להיות שבית"ר ירושלים תשרוד את המבול הזה. למרות התחושה האפוקליפטית, שמפעמת בכל מי שבית"ר חשובה לו, לא מעט גורמים שוחרי טוב התגייסו לאחרונה למען הקבוצה שהם אוהבים. אוהדים, חלקם בעלי שם ובעלי ממון, הוציאו מכיסם כדי לנסות ולהרים את המועדון לחיים חדשים. אם המשימה הזאת תצליח, גם אם היא תיקח זמן, הרי שלקח אחד צריך להיות לבית"ר שתקום מחדש, מגוב ריקבון ועפר: הטרמפיסטים נשארים בחוץ. לא משנה אם הם אנשי עסקים מפוקפקים, או שרים בממשלה.