רצה הגורל, ובן הזוג של אחותי אוהד הפועל. ולא סתם אוהד הפועל, אלא מנוי לשער 5, רחמנא לצלן (אנחנו בחרם הדדי עד יום ראשון, אל חשש). ובאחת השיחות שלנו לאחרונה חלחלה לי הבנה משונה, לא טבעית ממש – אותו בן זוג מתקרב לשנות ה-30 שלו, ולא ראה יותר מ-2 נצחונות בדרבי בשנות ה-20' שלו (בדקתי, אני אדם מרושע).
אצל אנשים מסוימים זה עלול היה ליצור זחיחות מסוימת לקראת הדרבי, אך אצלנו, אוהדי שנות ה-90' המאוחרות ושנות ה-2000', אין סיכוי שזה יקרה. הטראומה עוד שם, והיא דורשת עוד ועוד נצחונות בדרבים כדי לעמעם אותה במעט.
לכן, ובצורה לא מפתיעה, רוב שחקני הפועל שהכי הפחידו אותי מגיעים מאותן 15 שנים שבין הדאבל של קשטן לאליפות הראשונה תחת ג'ורדי, על אף הפוגה יפה מההפסדים תחת שרביטו של קלינגר. אז איך מצמצמים רשימה כזו רק לחמישה שמות? אל תשאלו אותי, כי קצת רימיתי את חוקי הפורמט.
*השחקנים שברשימה הם שחקנים שאני ראיתי כאוהד, ולא בשנים שלפני כן.
מקום 5 - שביט אלימלך – זו לא הפעם האחרונה שיוצא מכבי יוזכר ברשימה הזו, אך זה ללא ספק הבכיר והיציב שבהם. האיש שנעל את השער מול צ'לסי, הצליח לעשות זאת גם מול אלי ביטון. בגדול, מול כל שחקני מכבי לאורך הרבה יותר מדי שנים. אני מאוד אוהב את לירן שטראובר, אבל להגיד שהוא השרה ביטחון על ההגנה של מכבי לאורך השנים תהיה הצהרה מוגזמת. לעומת זאת, בצד השני של העיר פשוט ידעת שיש על מי לסמוך שיעצור את ההתקפה שלך, ושידאג לקלקל לך את השבוע.
מקום 4 - קשר התקפי ממכבי – אמרתי לכם שאני לא מצליח לשחק לפי החוקים. משנת 2001 ועד שנת 2011, כמעט ברציפות, הפועל החזיקה תקן בסגל – קשר התקפי שהיה שחקן מבטיח במכבי, הצליח יותר או פחות, וחצה את הכביש עם דם רע נגד המועדון הבכיר בעיר. זה התחיל בבן לוז, שהוחלף בגיא צרפתי, שהוחלף בברוך דגו, ולאחר הפוגה קלה, נגמר ביוסי שבחון. חוק שימור האנרגיה, גרסת הדרבי. חוץ מצרפתי, כולם גם כבשו נגד מכבי, ובכך הפכו את עצמם לאיום תמידי במשך עשור.
פה הבחירה מסתבכת, כשלכל אחד יש מקום של כבוד, וטיעונים מבוססים למקומו בפודיום.
תמיד קלקל לי את השבוע (getty)
הקשר ההתקפי התורן שכובש. יוסי שבחון (אלן שיבר)
מקום 3: דאגלס דה סילבה – כשחושבים על דרבים של שנות ה-2000', ישר קופצת לראש תמונה של דה סילבה מבקיע בנגיחה בקרן. זה גם יקרה מתישהו ב-20 הדקות הראשונות, ובכך יוציא לנו את האוויר מהמפרשים באופן סופי. שוב. תוסיפו לזה את המראה שלקוח מסדרה על הפשע המאורגן בברזיל, ותקבלו את אימת האוהדים של מכבי בשנות ה-2000'. כלומר, זה היה נכון, אם לא היו את השניים שלפניו.
מקום 2: סלים טועמה – הפער בין ההערכה שלי על ההתמודדות שלו עם הגזענות כלפיו (לא מעט ממנה מהקהל של מכבי), לבין כמה שפחדתי ממנו הוא כמעט תהומי. הייתה לו תכונה מבית היוצר של זהבי – מקללים אותו ביציע, אז הוא יבקיע נגדך.
קראתם לו מחבל? קבלו חופשית מסובבת לחיבורים. מול שער 11 כמובן. איחלתם לו כל מיני דברים? קבלו חופשית מ-40 מטר ישר לראש של הנוגח הכי טוב בקבוצה. כשאני חושב על הדרבים של שנות ה-2000', אני ישר נזרק לדרבי בשנה כלשהי (לא מוכן לעבור על משחקים מהשנים האלה כדי לראות ממתי הוא בדיוק), בה הוא עומד כ-20 מטר מהשער שלנו, מסתודד עם אבוקסיס, ואז דופק את הכדור בדיוק איפה שידעת שהוא ינחת. כל פאול מול הפועל בשנים הללו היה חצי גול, ויחד עם הרועץ מהמקום השלישי, הם היו האחראים העיקריים לכך.
איחלתם לו דברים? קבלו שער מנגד (אלן שיבר)
מקום 1: יוסי אבוקסיס – קשה להגיד שהוא היה האיום הכי גדול שאני זוכר. השניים שמתחתיו בדירוג זכורים יותר בהקשר הזה. היו גם שלל חלוצים זרים שהבקיעו בדקות הסיום של דרבים, בלמים זרים שהבקיעו בנגיחות באופן קבוע, ועוד רבים ורעים. אבל אבוקסיס היה הסמל של התקופה – ממסע הקסם בגביע אופ"א, ועד לדרבי הפרישה בו הפועל ניצחה ובו כבש. אבל זה לא רק זה, זו גם הרגל ששם לעומר פרץ לאחר חגיגת השער בדרבי, זה הפה הגדול, ובעיקר הידיעה שכל עוד הוא משחק, הפועל אף פעם לא תבוא להתבטל נגדנו.
אבל עם אבוקסיס, כיאה למקום הראשון, הסיפור לא נגמר כשחקן, וממשיך עד היום. על אף המיתוס הכוזב שאבוקסיס טוב נגד מכבי כמאמן, הוא כן הצליח לתסכל את הקהל הצהוב בנקודות מפתח זכורות – התיקו מול סכנין בסוף עונת 15/16 בסיומו התחוללה המהומה הזכורה, ועוד פעמיים בגביע, כולל ההפסד בגמר.
אזכורים חשובים – הרשימה לעיל תמציתית, וקצרה היריעה מלהכיל את דעתי על עוד שחקני הפועל, כגון דמארי שלא הסכים לעבור למכבי של ג'ורדי, ובכך הפך לסמל ההתנגדות לשלטון הצהוב. שי אבוטבול, החיקוי מעלי אקספרס של אבוקסיס. גילי ורמוט עד לשנת 2016, שמאז הפך לגיבור תרבות מקומי. כשגם לשכטר לא היה חסר. אך מעל כולם, אני חייב להזכיר את פאביו ג'וניור.
הוא שיחק בהפועל רק שנה והיה פלופ רציני. אבל כבש (ובצדק) את ליבם של האוהדים – כש-3/7 שעריו בליגה מובקעים נגד מכבי, ומובילים לנצחונות שעזרו להפועל להישאר בליגה (וכמעט הורידו את מכבי). שחקן שהחטיא מול שער ריק באשדוד, אבל בדרבים היה הופך למילאן אוסטרץ.
האיום הכי גדול, על הקווים ועל הדשא. אבוקסיס (אלן שיבר)