יא אללה, באר שבע. הנה עוד מאמן הולך הביתה, חוליה נוספת בשרשרת המפוטרים בכדורגל הישראלי המצולק. והפעם הגיע תורו של רוני לוי לקבל את השפיץ מאלונה. דוגרי, קצת הופתענו מהעיתוי, ערב הגומלין בגביע, וקצת פחות משלושה חודשים לתום העונה.
יא אללה, באר שבע. חשבנו שאחרי יוסי אבוקסיס, שעזב בטריקת דלת אחרי שהביא לטרנר גביע ראשון מאז 1997, תשקוט ארץ הנגב לארבעים שנה, כשגם על 40 חודשים היינו מתפשרים. אתם יודעים מה, גם 18 חודשים של שקט תעשייתי היו מספקים אותנו, אבל כשהקהל אומר את דברו, גם רצועת הבטחון בדונבאס לא תבלום את מעוף החצים.
יוסי אבוקסיס, למשל, הוציא שפריצים של מים מהסלע בתקופה שבעלת הבית זזה הצידה ונאמן עם ידע בפירוק הופקד על העסק. על הדרך הצליח המאמן עם הקרחת הנוצצת לקחת את באר שבע לשלב הבתים במפעל האירופי, הישג בלתי נתפס על רקע המגבלות שהוטלו על המועדון בעת ההיא.
אבוקסיס ירה בתוך הנגמ״ש, ועד היום הוא מצטער על תאונת העבודה המבצעית. ״הלוואי שהייתי מקבל את השחקנים שיש היום לבאר שבע, בתקופה שאימנתי שם יכולתי רק לחלום על סגל כזה״, אמר בשיחות פרטיות.
אז הביאו במקומו את רוני לוי, מאמן בכיר עם שלוש טבעות אליפות על היד, וציידו אותו בצ׳ק פתוח ושעון חול. 15 שחקני רכש הגיעו, אמרו שלום ואולי להתראות לשחקני בית מסוגם של איתמר שבירו, דודי טוויטו ואיליי מדמון, והתחילו לחלום על במות השמחה של רוביק בחודש מאי.
היה רוצה את הסגל של היום. אבוקסיס (דני מרון)
ההתחלה היתה מבטיחה - ניצחונות על מכבי תל אביב ומכבי חיפה יצרו את הרושם שזו הולכת להיות העונה של באר שבע. גם אם לא נשמעו שריקות התפעלות לנוכח הביצועים על כר הדשא, ורוב השערים נכבשו ממצבים נייחים, האוהדים היו מוכנים ״להסתפק״ באליפות עם כוכבית. עכשיו הם רחוקים 6 נקודות מהפסגה, בסכנת הדחה מהגביע, והכוכבים שלהם לא ממש מנצנצים.
עוד מימי מאיר ברד, רפי אליהו ושלום אביטן, באר שבע חיה ונושמת כדורגל התקפי. יש לה אלפי אוהדים דעתניים, שלא מוכנים להתפשר על בינוניות ועל 0:1 קטן מכדור חופשי של רמזי ספורי.
הגרגרים בשעון החול של רוני לוי אזלו ברגע שבאר שבע התחילה לקרטע, והקהל אמר את דברו, או יותר נכון - שרק בוז. יש שיגידו שהקצב האיטי של מכירת הכרטיסים לקראת מכבי פתח תקווה בגביע, היה הקש ששבר את גב הגמל, ויהיו שיגידו שהכתובת הייתה על הקיר, בלי קשר לגרפיטי היצירתי שנכתב על קירות המועדון לפני כמה ימים.
עכשיו הכדור עובר לאליניב ברדה, שכבר היה בסרט הזה לפני ואחרי שהתלוצץ עם רופאיו. למען בריאותו ובריאותם של אוהדי הפועל באר שבע, אנחנו מתפללים להצלחתו.
הכדור ברגליים שלו. ברדה (דני מרון)