הפך למועדון פיתוח: העונה של הפועל ת"א

אחרי שנה של הפסקה, הפועל תל אביב חוזרת לפלייאוף העליון. בסיומה של עונה סדירה בה עמדו על הקווים סלים טועמה (זכר להרחקה של קלינגר מגמר הגביע), קלינגר עצמו וקובי רפואה שהחליף את המאמן הקודם, האדומים הצליחו להשתחל למקום השישי. כעת, רגע לפני הפגש נגד מכבי חיפה, הגיע הזמן לסכם את מה שראינו עד כה מהאדומים.

הרעיון העסקי
הפועל ת"א של הניסנוב חיה על שלושה עקרונות מרכזיים. הראשון הוא הפיכתה ממועדון תחרותי לקבוצת פיתוח. יש לומר כי מאז שעברה הקבוצה לידיו של חיים רמון, היא חדלה לתפקד כמועדון תחרותי, אולם הבעלות החדשה, שאמרה את הדברים האלה בדרך כזו או אחרת מההתחלה, מנסה להפוך לקבוצת פיתוח, כזו שמנצחת את שוק השחקנים, קונה או מגדלת כישרונות וממשיכה קדימה. הפועל השנה עשתה כסף יחסית לא גדול מהמכירות של רוסה, בואטנג וגרופר, אבל ייתכן והקיץ יוביל לעסקאות משמעותיות בהרבה.

העיקרון השני הוא ניצול הנכס האסטרטגי של בלומפילד החדש. העונה הראשונה המלאה עם קהל מוכיחה שלהפועל ת"א יש נכס אמיתי - קהל, יריבות ואצטדיון, כל זה יכול לספק הכנסות גבוהות ונאות, לכן הרצון להיכנס לפלייאוף העליון היה חשוב. העיקרון השלישי הוא קניית זמן. זמן שווה כסף והפועל העבירה עוד עונה בלי הכרעה בקאס, הכרעה שכנראה תגיע בקרוב. קניית הזמן חשובה אם יתגשם העיקרון הראשון, כלומר אם יתברר שמצד אחד יש כסף מהשבחות ומצד שני יש תשלום לשלם, נראה.

הרעיון הניהולי בקיץ
הפועל ת"א קיבלה החלטה. זה נראה טריוויאלי, אבל היריבה העירונית לדוגמא קיבלה החלטה אחרת. ההחלטה של הפועל הייתה להגיע מוכנה לעונה, לסגור מוקדם את הסגל, גם במחיר של לוותר על עומרי אלטמן ולהחתים את עידן ורד, החלטה שהיום ברור שכל אוהד הפועל מבכה עליה, אבל החלטה עם היגיון. הפתיחה הטובה הביאה את הסיבוב הראשון הטוב ביותר בימי הניסנובים ועונה שהתנהלה ללא מאבקי תחתית, עם מאבק על מקומות 4-7, מאבק יציב וסולידי. מצד שני, להחלטה הזו יש מחירים. גם שלומי אזולאי וגם עידן ורד הוחתמו לשנתיים בקיץ שהיו בו אפשרויות טובות יותר. קבוצה כמו הפועל ת"א חייבת לפגוע טוב יותר ולפעמים עדיף לחכות גם במחיר של סדר ניהולי.

הרעיון הספורטיבי
גם פה, היה רעיון, הרעיון נכשל, אבל לפחות היה. שלומי אזולאי כקודקוד של המשולש במרכז השדה היה אמור להכניס שני אלמנטים מרכזיים, בעיטות חופשיות (היעדר בועט הוא מחיר כבד כבר שנים) ומסירות עומק. את הקודקוד ההתקפי של המשולש הקדמי היה אמור לספק לוסיו, חלוץ 9 שאוהדי הפועל ייחלו לו שנים. אזולאי ולוסיו היו אמורים לייצר כ-20 שערים, אבל הם כמעט לא שיחקו ביחד. לוסיו עזב בינואר ואזולאי היה פצוע רוב השנה. מצד שני, זו הייתה שנה התקפית לא רעה, 36 שערי שדה (2 יותר מהקבוצה הנמרצת, הסקסית, ההתקפית של בני לם), אך הרעיון המקורי כשל, מה שהוביל לשורה של ניסיונות, מהתקופה המוקדמת של 3 בלמים בימי קלינגר ועד ה-4-2-4 של רפואה. בסופו של דבר, ה-4-3-3  הוא הפוזיציה הטובה ביותר להפועל הנוכחית, אך היא לא רכשה את השחקנים המתאימים.

מהלכי רכש בולטים:
הויתור על עומרי אלטמן - טעות, לא רק מקצועית אלא גם בחיבור לאוהדים. מהלך שהיה חייב להסתיים בחוזה של שלוש שנים, בקיץ יש אפשרות לתקן.

ההחתמה של עידן ורד - טעות, לא רק מקצועית אלא גם בחיבור לאוהדים. מהלך שיהיה חייב להסתיים בקיץ.
ההחתמה של שלומי אזולאי הקשר - טעות חלקית. עונה רעה מאוד של אזולאי אחרי עונה טובה מאוד באשדוד, בכושר שהציג השנה אין לו מקום.

החתמות מהלאומית - הפועל מנסה כל קיץ לייצר הצלחות משחקני לאומית. הצלחה גדולה עם אזוגי, הצלחה סבירה עם יואב תומר, החתמה לא ברורה עם ג'ורג' דיבה ולדעתי האישית פספוס עם טוויזר, סה"כ ביחס לכספים שהושקעו, חלונות סבירים.

קידום שחקני הבית – ליידנר ודווידה התבגרו השנה, הופכים לשחקנים מובילים בליגה. אייזן אחרי ההחתמה הלא נחוצה של הופמייסטר חוזר לרוטציה, שי אליאס משתפר ומשתפר ולאורך השנה ראינו טעימות לא רעות ממחזור נוער מצוין, סה"כ, תרומה גם מקצועית וגם מהלך נכון לעתיד המועדון.

שורה תחתונה
המועדון התבטל באופן מוחלט מול קבוצות הפלייאוף העליון, זכה מולם ב-13% הצלחה בניגוד להצלחה מלאה מול קבוצות הפלייאוף התחתון. זו הייתה העונה הראשונה מתחילתה ועד סופה שהפועל נמלטה מקרבות תחתית, התמצבה כקבוצת מרכז טבלה והחלה לשפר עמדות כמועדון פיתוח. זה כואב כאוהד הפועל לראות עד כמה אנחנו רחוקים מהישגיות, אך מצד שני, יש מגמת שיפור, הן בתוצאות והן בפריחה של מחלקות הנוער. לשנה הבאה יש מה לשפר בעיקר בהחתמות הרכש ובמקום של שחקני הבית, ואפשר לעשות עוד קפיצת מדרגה אחת קדימה.