מציאות מדומה: אשליית כמות הקהל של בית"ר

(למצולמים בתמונה הראשית אין קשר לכתבה)

לפני הרבה שנים, הייתי מעריץ של להקת משינה. ראשית כל, הגדרתי את עצמי כמעריץ, אך הוכחתי זאת בדרכים רבות: הלכתי להופעות, קניתי את התקליטים ואפילו היו לי כמה חולצות קאלט שלהם. הכרתי את כל השירים ואהבתי מאוד את הלהקה. כן, הייתי מעריץ.

היום אני עדיין מחבב, אבל לא הייתי בהופעה מזה יותר מעשור, אין לי בבית שום דבר שקשור למשינה ואני גם לא כזה ששומע את השירים. אם ברדיו אני נופל על שיר טוב, אז אני משאיר. אני כבר לא מעריץ את משינה ולמעשה לא מעריץ להקות אחרות.

בתקופה שהייתי מעריץ של משינה הייתי אוהד הפועל ת"א אך בניגוד ליחסים שלי עם משינה, בכדורגל אני שומר על התבניות של העבר. כלומר הפועל נשארה בחיי ואני אוהד פעיל: יש לי מנוי, קונה מזכרות, רואה את כל המשחקים ומכיר את כל השחקנים, הפועל שרדה בחיי אך משינה לא.

למה זה חשוב להבין כמה אוהדים באמת יש לקבוצה? ברשתות החברתיות למדתי שהדבר מעצבן בעיקר אוהדים שמרגישים אי נחת עם הספירה. ניקח את הירושלמיות: אגדת הקהל הענק של בית"ר ירושלים אינה עומדת בשום מבחן, תפישתה המיתית של בית"ר כקבוצה בעלת קהל האוהדים הגדול ביותר, אינה מגובה במספרים. במשחקיה הביתיים היא מביאה הכי פחות קהל לטדי ביחס לקבוצות הגדולות, לא ממלאת את אצטדיונה הביתי מזה שנים ולא מוכרת מינויים כמעט.

אין שום פרמטר למעלה מ-15 שנה שמצביע על היותה של בית"ר מועדון עם הכי הרבה אוהדים. אם בית"ר הייתה משינה היא הייתה יכולה להופיע בזאפה, פעם בתקופה קיסריה. על פארק הירקון או מנורה מבטחים היא לא הייתה יכולה לחלום, בית"ר אינה שלמה ארצי, אך עדיין בטוחה שהיא כזו.

אוהדים של בית"ר שלפו מולי סטטיסטיקות לאחר שהצגתי בפניהם את הטענה. הנה, הם הראו לי שלפני כמה שנים כשלבית"ר הייתה עונה טובה, בזמן שהתל אביביות שיחקו מחוץ לבלומפילד ומכבי חיפה הייתה ממש גרועה, אז היא דורגה ממש גבוה, אבל המספרים מראים שגם אז, היא הייתה קבוצה בינונית במונחי קהל וזה היה לפני כמה שנים. כשרואים את המספרים של מכבי חיפה ומכבי ת"א, לדבר על בית"ר כקבוצה עם הקהל הכי גדול זה מוגזם ומוטה.

אבל בית"ר לא לבד. הפועל ירושלים היא הקבוצה עם הקהל התשיעי בגודלה בליגה, מקדימה באוטובוס או שניים מעצמות כמו ק"ש, מכבי פ"ת או אשדוד, קבוצות נטולות קהל, שמכירות בעובדה שאין להם קהל. אוהדי הפועל ירושלים מסבירים שזה המחיר של שנים מחוץ למעגל המרכזי, הריחוק של טדי ועוד, אך למועדון אוהדים יש פרמטרים ברורים של כמות אוהדים אמיתית: כמה חברי עמותה לדוגמא.

המספר שנע בין כמה מאות לאלפיה שלמה הוא יפה, אבל זו הכמות: מועדון לקוחות עם מעט מאוד לקוחות. לא צריך להתבייש, הדרך ארוכה, להפועל ירושלים כדורסל יש פי 6 או 7 יותר אוהדים פעילים ואולי הפוטנציאל גדול יותר. כל אוהד חשוב, גם מסע ארוך מתחיל בצעד אחד ועדיין, את המספרים חייבים להכיר.

הנטייה להשתמש במסך עשן לגביי כמות האוהדים היא מובנת, מי רוצה להתמודד עם שאלות של אופוזיציה מוניציפלית על גובה התמיכה העירונית במועדון כשמתברר היקפו האמיתי? מי מעוניין לפתוח את הדיון במנהלת על חלוקת כספים מונחת רייטינג? מי מפחד מהיום שבו גם גופי הטוטו יחלקו את הסכומים לפי פרמטרים מדידים? עדיף להגיד שכל העיר מאחורי הקבוצה, שיש מאות אלפי מעריצים רדומים, שהנה אם רק יטפלו בשעות המשחקים, בדרכי הגישה, במצב הקבוצה, הנה, פוש קטן והענק הרדום יתעורר.

אבל מה שלא מדיד לא מנוהל ובכדורגל הישראלי צריך למדוד. מי אוהד פעיל? מי חלק מהמסיבה ומי החליט שלא מתאים לו יותר? רק מדידה אמיתית והסתכלות במראה תוביל ללמידה אמיתית ואפשרות לשיפורים הנדרשים בענף. גם לחלק מהמועדונים, אלה שקשה להם להסתכל במראה, זה יעשה טוב וגם לנו ציבור האוהדים כי נדע בדיוק כמה גדול הפרויקט בקרית שמונה, מה התקרה של קבוצת אוהדים, מה שווה לנו ויתור על הכנסות מזכויות שידור תמורת שעות משחק נוחות יותר ובעיקר לאיזה היקף כספי ניתן לצפות מהבעלות ברמת המועדון. הרי לא ייתכן שנצפה לאותה השקעה מבעלים מסוים אם נדע שלמרות שאמרו בסושיאל שיש קהל ענק מאחוריו, המציאות תגלה אחרת.

אין מה לפחד מהמספרים, אור השמש מחטא טוב יותר מהכל.

הכותב הינו חבר בפודקאסט "צבע אדום", פודקאסט אוהדי הפועל ת"א