לאחרונה צירפו אותי לקבוצת וואטסאפ של המון אוהדים צעירים ושם נפל לי האסימון. מדובר בחבר'ה שהספיקו לסיים צבא, שנת שירות, טיול, אוניברסיטה ולא ראו בזמן הזה ניצחון בדרבי. הם ראו פירוק, תבוסות, ליגה לאומית, גמר גביע ואפילו את עלייתו ונפילתו של משה חוגג, אבל ניצחון בדרבי? זה לא.
ובתקופה הזו הם ראו הרבה מאוד ניצחונות בדרבי סל. רק השנה הם ראו 3 כאלה. אז איך החבר'ה בכדורסל עושים את זה? התירוץ של הפער התקציבי הרי לא מחזיק פה. פערי הרמות גם ברורים ועדיין, לנצח דרבי בסל, עניין שבשגרה וברגל, משוא לתפילות.
אז חשבתי ומצאתי:
זה הלחץ – כל הפסד מוסיף לחץ. הקוף על הגב, גודל האירוע, המשחק הכי גדול שיש לספורט הישראלי להציע וכל זה. הפועל עולה כל דרבי עם משקולות על הרגליים מעבר לפערי הרמות.
זו המכונה השיווקית של מכבי – זו שבנתה את "חג זהבי" מדרבי ליגה חסר חשיבות מיוחדת. זו שמפיקה כל משחק סרטון מוטיבציה שמדליק את הסושיאל (ברוב המקרים זה אותו סרטון). זו שאוהדיה מחכים למשחק יותר מהכל, ששחקניה מפרסמים סטטוסים אלימים כדי להרוויח עוד כמה לייקים, שבאה לכל דרבי כאחד מאירועי השנה.
גם לו יש חלק (אלן שיבר)
זו תחושת ההבנה של מכבי לגודל האירוע – יסלחו לי רבים, אבל חלק מהפסדיה של מכבי השנה, לסכנין או ליחידה של בני לם, וואלה, לא התרשמתי שבאו שם באותה רמת דריכות שהם באים לדרבי. איכשהו, גם אם המאמן לא בא להם טוב (עניין של פעם בחצי שנה), וגם אם המאמן חושב להמציא תפקידים (מבטיח לכם שטב"ח בלם לא יהיה בדרבי היום), גם וגם וגם, לדרבי הם באים בשיא הרצינות.
זה הפחד מתבוסה – בניגוד למכבי נתניה לדוגמא, שבאה מול הגדולות לשחק כדורגל אמיץ והתקפי, הפועל פוחדת מתבוסה היסטורית יותר משהיא משתוקקת לנצח, ובנתניה יודעים לחטוף ולהחטיף, בהפועל מפחדים לחטוף.
זו הקארמה – הפועל משלמת בריבית דריבית על שנים של ניהול מופקר שהוביל לפירוק, שנים שבהם היא נוהלה רע ועשתה רע. זה העונש שלנו - הדרבים.
זו הרכות – ביותר מדי דרבים לא ראיתי את האגרסיביות שאני רואה בכדורסל. לפעמים זה מרגיש שחיים טוב אפילו עם הפסד "מכובד" או שבשנים מסוימות ליגיון זרים לא מבין את גודל האירוע. בסל דומה שזה ברור לכולם.
אלה פערי הרמות – טוב גם זה.
כבירי. גם לו יש חלק (הפייסבוק של אמיר כבירי)
אז מה צריך קובי רפואה לעשות? לישון טוב, לאכול ארוחת בוקר טובה, ללכת על הרכב "רגיל" - 4 בהגנה, גם אם זה אומר לפתוח עם ישראלוב ולמקין, שלושה באמצע, דווידה בימין, פלומן במרכז ומישהו בשמאל. החבר'ה מבינים את גודל המשימה. מכבי כבר לא כזו מפחידה. מתחת לחולצות הנוצצות, האווירה ביציעים והשמות הנוצצים יש קבוצה שבעה ושמנה, מנוהלת גרוע, לא מחוברת ועם הרבה בעיות מקצועיות.
אם רפואה רוצה טיפ, אני אומר לו להקרין קטעים מהדרבי סל האחרון וזה שלפניו וזה שלפניו לפניו. מכבי פייבורטים, אבל זה לא בשמיים ויש מספיק חבר'ה שהגיע הזמן לתת להם להרגיש מה זה לנצח דרבי. התחזית: נפרק אותם 1:0 קטן.
הכותב הינו חבר פאנל בפודקאסט צבע אדום, פודקאסט אוהדי הפועל ת"א