אלופה בקיץ, עצובה בחורף: כמה משפיע רכש על קבוצה?

ג'רי סיינפלד אמר פעם שאוהדי ספורט, בגדול, אוהדים את החולצות של הקבוצות ולא את השחקנים עצמם. ברגע שהשחקנים מחליפים קבוצות, לפי סיינפלד, האוהדים ישנאו אותם. הגישה הזאת אולי קצת קיצונית, אבל היא מתחברת לאחת השאלות הגדולות ביותר בספורט.

קבוצה, בסופו של דבר, מורכבת משחקנים. דברים כמו "רוח המועדון" או תרבות משמעותיים גם הם, אבל זה מתחיל מהשחקנים עצמם. גם אם היום אין סמלים שמשחקים 15 שנה במועדון כמו בניינטיז, לכל קבוצה יש את השחקנים שמזוהים איתה במשך כמה וכמה עונות כמו נטע לביא במכבי חיפה, דן גלזר במכבי תל אביב (בנוסף לשרן ייני) או מיגל ויטור בהפועל באר שבע.

הסמלים האלה הם כדורגלנים נהדרים, אבל במידה מסוימת קצת "התרגלנו" אליהם. לראות את ויטור נוגח עבור ב"ש או את דור מלול באגף של הפועל חיפה, אחרי שנים, הפך לקצת מובן מאליו. גם מנצ'סטר סיטי וליברפול, אחרי עונות מדהימות, יעלו לעונה הבאה עם הרכב שונה.

איפה עובר הגבול? החברה האוסטרלית "גיין ליין" ערכה מחקר מקיף בנושא משנת הקמתה של הפרמייר ליג, 1992, עד 2019. הם הגיעו למספר מסקנות מעניינות. תוצאות המחקר, בגדול, הובילו להוכחה שהכישרון חשוב כמו התיאום הקבוצתי. רוב האלופות החתימו שניים או שלושה שחקני הרכב חדשים והשאירו את הסגל הקיים. זה המיטב משני העולמות: מצד אחד, חיזוקים נקודתיים (כמו רוברט הות', אנגולו קאנטה ושינג'י אוקזאקי בלסטר של 2015/16), מצד שני סגל שרץ ביחד כמה שנים.

סימון סטראכן, האנליסט האוסטרלי שערך את המחקר, קרא לתופעה הזאת בשם: אפקט הג'אגלינג. "אם שני אנשים מתחילים לעשות ג'אגלינג ביחד, אחרי כמה חודשים הם יהיו טובים מאוד. אחרי חמש שנים אולי הם יהיו אלופי העולם. אם אחליף פרטנר בכל כמה חודשים, התיאום שלנו ייפגע".

זה מתחבר גם לכדורגל. לוקח לשחקנים זמן להכיר את השיטה של המאמן ואת התנועה של השחקנים האחרים. לפי המחקר, לוקח לשחקן בממוצע שלוש שנים להתרגל לקבוצה בצורה מיטבית וקבוצות שרצות יותר זמן ביחד לרוב יהיו יותר טובות, אך המסקנה הזאת מטעה ברמה מסוימת: קבוצה שמתחילה את העונה בצורה רעה תרצה לעשות שינויים קיצוניים, בדומה למה שקרה בנוף הגליל בשנה שעברה.

לכן ההיגיון נמצא במקום מסוים באמצע. מצד אחד, שלד שקיים ורץ ביחד כמה שנים. מצד שני, חיזוקים בעמדות נקודתיות. ליברפול של יורגן קלופ עשתה את השינויים האלה תוך כדי תנועה, ומהקבוצה שהגיעה לגמר האלופות ב-2017/18 נשארו חמישה שחקני הרכב. ריאל שזכתה העונה באלופות עשתה את זה עם ויניסיוס, דויד אלאבה וטיבו קורטואה, שלא היו בקבוצה, אבל גם עם לוקה מודריץ', טוני קרוס, קאסמירו, דני קרבחאל וכרים בנזמה. קבוצות אמנם מאבדות סבלנות - ההמשכיות היום נמוכה ב-30% ממה שהייתה ב-1992 לפי סטראכן - אך סגל שרץ כמה שנים ביחד יכול להיות חלק מהפתרון.

מנצ'סטר יונייטד, למשל, החתימה מספר שחקנים חדשים להרכב בכל עונה בשנים האחרונות ולא הצליחה להתרומם, גם בהשפעת הלחץ והניסיון לחיבור בין השחקנים בסיר הלחץ באולד טראפורד. אי ההמשכיות היא סיבה אחת למשבר הגדול של יונייטד, יחד עם שחקנים שכנראה לא מתאימים לשיטה ולחץ גדול מצד הקהל.

המחקר הזה מעניק הזדמנות טובה לבחון את המצב של כל אחת מהמועמדות לאליפות בישראל עפ"י החלון האחרון.

שדרוג נקודתי – מכבי חיפה
הגיעו ועשויים לפתוח בהרכב: פרנטזדי פיירו, דניאל סונגדרן, פייר קורנו.
השינויים של מכבי חיפה לא גדולים במיוחד. הם השתדרגו בעמדות נקודתיות, כמו המשבצת של החלוץ הזר (עם פיירו במקום גודסווי דוניו), שמעניקה להם שחקן נוסף שיכול לסיים את ההתקפות של דולב חזיזה ועומר אצילי, יחד עם דין דוד. פיירו מוסיף מימד נוסף בהתקפה כנוגח מצוין, מה שמתחבר לשני המגנים.

סונדגרן וקורנו צפויים להשתלט על המקום של מיקאל אלפונס וסאן מנחם ב-11. המגנים לא היו מרכזיים במיוחד בתרומה ההתקפית לשיטה של ברק בכר, אך החלפת שני המגנים באותה עונה זה שינוי משמעותי. בעוד התקפה עשויה להתבסס בעיקר על דריבל או על כישרון של שחקנים בודדים, התיאום בהגנה יכול להיות משמעותי במיוחד להמשך.

הקמפיין האירופי של מכבי חיפה בעיצומו. גם אם הם יודחו מול אולימפיאקוס בליגת האלופות, יש להם עוד 4 משחקים נוספים לפחות (שניים בסיבוב השלישי של מוקדמות הליגה האירופית ושניים בפלייאוף של הליגה האירופית או הקונפרנס ליג), והגנה שלא שיחקה כמות משמעותית של דקות ביחד היא סימן מטריד. אם גם בוגדן פלאניץ' יעזוב, האלופה עלולה למצוא את עצמה במוקדמות הליגה האירופית עם שחקן הגנה אחד בלבד ששיחק עבורה בעונה הקודמת - ג'וש כהן.

משתדרגים בהתקפה – הפועל באר שבע
הגיעו ועשויים לפתוח בהרכב: אסטריט סלמאני, תומר חמד, שי אליאס.
החיזוק של הפועל ב"ש היה נקודתי גם הוא, בדומה לזה של מכבי חיפה, אך ממוקד בעיקר בהתקפה. המחקר של גיין ליין האוסטרלית לא הפריד בין שחקנים חדשים בהגנה או בהתקפה, אבל במקרה של שני חלוצים התיאום הקבוצתי עשוי להיות פחות משמעותי: הם מסיימים מהלכים ולא בהכרח מתחילים אותם.

זה היה אולי הצורך הברור ביותר של באר שבע אחרי העונה האחרונה, בה שניים משחקני ההתקפה הבולטים שלה היו קשר מרכזי (רמזי ספורי) ובלם (ויטור), בפרט לאחר עזיבתם של דנילו אספרייה וניקיטה רוקאביצה. השינויים הנקודתיים האלה מעניינים, בטח בהתחשב בכך שב"ש פותחת את העונה עם מאמן שונה מזה שעמד על הקווים בעונה הקודמת.

אליניב ברדה, המאמן והמנהל המקצועי ב-2021/22, הביא לקבוצה באותו קיץ את איתן טיבי, איתי שכטר, יוג'ין אנסה, מריאנו בריירו, דור מיכה, אספרייה, הלדר לופס, רועי גורדנה, אריאל הרוש, איאד אבו עביד, ניקיטה רוקאביצה ועומרי גלזר. ב"ש בנתה הרכב כמעט מאפס בעונה הקודמת, וזה השפיע לרעה.

האדומים גם לא הצליחו לעלות לשלב הבתים של הקונפרנס ליג אחרי שהודחו מול אנורתוסיס בפלייאוף וגם נפרדו מרוני לוי באמצע העונה למרות תוצאות טובות. הניסיון להחתים יותר מדי שחקנים בבת אחת הכריח אותם לעשות מספר שינויים באמצע העונה, שהסתיימה בזכייה בגביע המדינה ובמקום השני, והעונה הם הלכו על שינויים קטנים יותר בהתבסס על השלד.

אקסטרים מייקאובר – מכבי תל אביב
הגיעו ועשויים לפתוח בהרכב: ערן זהבי, ניר ביטון, פארפה גויאגון, יוריס ואן אובריים, בלם זר.
יש סיכוי טוב שההרכב של מכבי תל אביב יכלול 5 שחקנים (בהנחה שיגיע בלם זר) שלא היו שם בעונה שעברה, וייתכן שאף יותר מכך אם דור פרץ יחזור בסופו של דבר. במקביל, הגיע מאמן חדש, ולדימיר איביץ', ואנריק סבוריט יעבור חזרה מתפקיד הבלם למגן שמאלי.

זה שינוי יחסית קיצוני, בפרט בהתחשב במצב הקיים עם שני הבלמים שאמורים להחזיק את ההגנה. ביטון פצוע כרגע ובכל אופן ישחק בתפקיד שאינו העמדה הטבעית, ואנחנו עדיין לא יודעים מי יהיה הבלם השני שיגיע לצידו. חוסר התיאום, בטח במשחקים קריטיים, יכול להיות בעייתי.

המצב במקרה של מכבי תל אביב קצת שונה. זהבי וביטון טרם שיחקו במדי הקבוצה ומתמודדים עם פציעה, הבלם הזר ופרץ עוד לא הגיעו בכלל והקבוצה ממשיכה עם חלקים גדולים מהעונה הקודמת, עונה מאכזבת בסטנדרט של קריית שלום. אין לצהובים "מצנח זהב" במקרה של הדחה ממוקדמות הקונפרנס ליג בדומה לחיפה, שיכולה להיות מודחת משני מפעלים ועדיין לשחק באירופה העונה, וזהו סוג של סימן שאלה.

ולאדן איביץ' עצמו אמר שיש להם עוד הרבה דברים לעבוד עליהם, אבל הם יכולים למצוא את עצמם מחוץ לאירופה בהתחשב בפציעות של חלק משחקני החיזוק. לא בטוח שזה דבר רע בהתחשב ברצון לכבוש מחדש את הליגה ובעומס המשחקים שיהיה על היריבות. הקבוצה הזאת מספיק טובה בשביל לעשות שלב בתים בקונפרנס ליג, גם אם זהבי לא ישחק בכלל במוקדמות.

ובכל זאת, גל הרכש הזה יכול להוביל לחוסר תיאום שישפיע לרעה. השחקנים עצמם טובים ומנוסים, אבל האם זה יספיק בשביל לכפר על התיאום היחסי שיש בב"ש ובחיפה? ימים יגידו.