"אוסקר גלוך 2025", זאת הכותרת הכי טובה שהיינו יכולים לבקש השבוע. למרות שברור לכולם שהארכת החוזה הזו היא לא התחלה חדשה כמו תמיד, אלא מקסימום דחייה של הסוף. צריך באמת לחיות בסרט כדי לחשוב שאוסקר גלוך לא יישאר בישראל עוד שלוש שנים. רוב הסיכויים שכבר בקיץ, אחרי המונדיאליטו, הוא לא יהיה כאן. ספק אם אי פעם יחזור כשחקן פעיל. ועדיין הארכת החוזה הזו היא רגע משמעותי במיוחד עבור מכבי תל אביב.
קודם כל, בשבילנו האוהדים. כי מה שקורה כשהכדור מגיע לגלוך הוא בלתי נתפס. והוא לא דומה שום דבר שנתקלתי בו ב-40 שנות אהדת כדורגל ישראלי. בכל פעם שמסירה מגיע אליו, הקהל ביציע כאילו מאבד נשימה. יש מין דריכות כזאת שאתה מרגיש בכל שריר וכל נים בגוף. מין תחושה שדברים גדולים הולכים לבוא. ומה שהכי מטורף - שהם באים. שהוא לוקח את הכדור ועושה איתו דברים לא סבירים. יש גול או אין גול, זו רק תוצאה טכנית לא קשורה. את הקסם אנחנו בכל מקרה מרגישים.
בלי הארכת חוזה, היה סיכוי סביר שגלוך היה נמכר כבר בינואר כדי למקסם את הרווחים ממנו. גם אם כל מה שמכבי תרוויח מהארכת החוזה היא את גלוך לחצי השני של העונה, מדובר בהישג חשוב במיוחד. גם כי לנו האוהדים זה מבטיח עוד חצי שנה של קסם. אבל גם יש סיכוי סביר שמירוץ האליפות הולך להיות צמוד במיוחד השנה. בעונה כזאת, שבה גול אחד יכול להכריע הכל, אתה חייב שיהיו לך את הכלים הכי טובים. ואין יותר טוב מאוסקר. ההבדל בין מכבי איתו לבין מכבי בלעדיו מזכיר את ההבדל בין מכבי של משחקי החוץ למכבי של משחקי הבית. או כמו שכבר אמרו ג'ירפות "אותו מקרר וגישה כל כך שונה".
מגע של קוסם (אלן שיבר)
אבל ההחתמה של גלוך היא הרבה מעבר לזה. היא מעידה יותר מהכל שלמרות היחס המאוד ביקורתי של הקהל, המערכת המקצועית של מכבי יודעת את העבודה. או לפחות יודעת להבדיל בין רעש לרקע לדברים המעניינים באמת, ושם, איפה שזה באמת נחשב היא יודעת את העבודה.
אפשר לזלזל ביצחקי, ולדבר על הארנק השמן של גולדהאר, אבל במקומות שמכבי וגלוך היו בהם בקיץ, היה נדמה שגם כישורי ניהול של קלופ וארנק כמו של ביל גייטס לא יגרמו לאוסקר לחתום על עוד חוזה במכבי.
ההישג המדהים של המערכת המקצועית של מכבי, שהצליחה להחתים שחקן שלכאורה לא היה לו שום אינטרס להאריך חוזה, מוכפל פי 10 כשנזכרים במערכת היחסים העכורה בין הצדדים בקיץ. בהקלטה הקולית שבה אבא מקסים גלוך משמיץ את המאמן והמועדון. בציטוטים הזועמים של המקורבים על מיעוט דקות משחק. בקריאות "תנו לילד ללכת".
העובדה שמהמקום הנוראי של הקיץ, שהיה ברור לכולם שמכבי ומשפחת גלוך על מסלול התנגשות, הגיעה הארכת החוזה הזו, מעידה יותר מהכל על מערכת בריאה. אין אף בן אדם שיכול היה לעשות את כל זה לבד. היה מי שפישר וחימם, היה מי שקירב ושכנע, והיה מי שסגר את העסקה. וככה עובדת מערכת חזקה.
אבל לנו, האוהדים, זה לא באמת אכפת. כי לנו יש את הפרס הגדול באמת. הזכות לראות את אוסקר בעוד משחק. בעוד מסירת עין עקומה א-לה-שארס כמו מול נתניה. בעוד סיבוב על שחקן שנשאר כמונו, עם פה פעור. בעוד גול לחיבורים. וכל רגע שזה נמשך, הוא רגע אדיר בשבילנו.
הכותב הינו אוהד מכבי ת"א, מבקר מסעדות ומהנדס קריאייטיב
לא יישאר עוד הרבה (אלן שיבר)