"אבא, אני מת מרעב", הוא אמר לי בסביבות הדקה ה-20 של המשחק, "בא לי נקניקיה". וכשהילד מבקש, האבא קם מהכיסא, מפלס את דרכו בין אלפי האנשים, מחפש את המזנון של היציע המערבי, שולף את המזומן ו... מגלה שבמזנון אין כבר כלום.
לא נקניקיות, לא פופקורן, לא שתיה, לא חטיפים, לא בייגלה ולא גרעינים, או כל דבר אחר אכיל, למעט קרטיבים שנשארו במקפיאים עוד מימי הקיץ החמים וכרגע שומרים על הטמפרטורה בזכות הקור הירושלמי. קרטיבים וארבע מוכרות חביבות שלא ידעו להסביר למה אין סחורה, וגרוע מכך, למה בכל היציע המערבי פתחו אך ורק מזנון אחד!
ההסבר הוא פשוט: כבר 20 שנים מוכרים לנו שרוב הקהל של בית"ר דתי ולכן אין טעם לשחק בשבת. גורמים בתקשורת, חלקים מלה פמיליה ועוד כמה הוגי דעות ש"יודעים את התורה" (או בעצם לא), מכרו את התיאוריה הזו באדיקות שוב ושוב כאילו היתה תורה מסיני, עד שכולם האמינו בה. כולם כולל המועדון, המשטרה ואפילו בעלי המזנון שאכלו את התיזה הזו ברעב.
אכלו? בלעו. אחרת איך תסבירו את מה שקרה אתמול בדרך לטדי, בסביבתו ובתוכו? הפקקים בכביש 16 לכיוון האצטדיון נתנו רמז למה שצפוי לקרות בהמשך. כל כך הרבה מכוניות עם צעיפים, אבל אפילו לא שוטר אחד לרפואה שיכווין את התנועה. שוטר? אפילו לא מחסום. אף אחד גם לא חשב לפתוח את החניה של קניון עזריאלי הסמוך. ולמה לחשוב? הרי בקושי יגיעו 4,000 צופים.
אבוקסיס חושב מה לאכול בהיעדר נקניקיה (קובי אליהו)
בתיאבון
בגלל זה בקופות של המערבי פתחו רק ארבע עמדות (במזרחי לא הייתי). וכך, 15 דקות לפתיחת המשחק התורים הגיעו עד הגשר הסמוך ולכולם היה ברור שאת שריקת הפתיחה הם יראו במשחק השבת. "נתת לי כרטיסים ליציע הצפוני ואני ביקשתי למערבי", אמר לקופאי אוהד שבדיוק רכש ארבעה כרטיסים. אליו הצטרפו עוד כמה. "זה בסדר, ייתנו לכם להיכנס מהמערבי", ניסה להסביר הקופאי, "פשוט נגמרו לנו הכרטיסים למערבי, אבל יתנו לכם להיכנס משם". זו הסיבה שלא ידענו בתור לאיזה שער לעמוד. למזלנו היה מי שפתח דלתות ברזל בין השערים והכניס אותנו פנימה, יחד עם עוד מאות, בדרך עוקפת סורק כרטיסים.
אז נכנסנו פנימה בדקה העשירית כדי לגלות שכבר 0:1 לנס ציונה וחשוב מכך, לגלות שאין מקום לשבת. בקיצור, אל תאמינו לנתון של 12,000 צופים, כי היו הרבה יותר. ולראיה היציע הצפון מערבי שנפתח כמה דקות לאחר מכן, על מנת לפזר את הקהל ולמנוע לחץ.
על המזנון כבר סיפרתי לכם, אבל אחזור על זה שוב: תאמינו או לא, בכל היציע המערבי היה רק מזנון אחד פעיל לרפואה, וגם הוא עם מינימום סחורה. הם כנראה לא העריכו שלסחורה על הדשא יהיה ביקוש כזה ופספסו הזדמנות לעשות קופה. בדיוק כמו שבית"ר פספסו לעשות פה קרנבל ולספק פעילות לילדים ולמשפחות הרבות שהגיעו במחצית ולפני המשחק.
טוב, כמו שכבר אמרתי, אחרי 15 שנים של שטיפת מוח, הם הספיקו לשכוח שבימק"א שיחקו בשבת והצליחו למלא את היציעים, שטרום שנות האלפיים נהנו בטדי משמש ירושלמית חורפית עם אלפי ילדים במערבי ובמזרחי, שעבור רבים משחק של בית"ר בצהריים הוא עונג שבת והזדמנות לבילוי של אב, אמא וילד.
זכרונות מימק"א (קובי אליהו)
"יציע העמידה" בטדי
למזלנו הגיע המשחק מול נס ציונה (!) וסיפק לכולם חוויה אחרת. חוויה משמחת, מרעננת ומעודדת. מאוד. חוויה שצריך לדעת למנף. כמות הנשים, הילדים והמשפחות, הזכירה משחקים בחו"ל ואין סיבה שזה לא יקרה יותר ויותר.
כן, המשחק אתמול, מול קבוצת תחתית דלה בקהל, אחרי הפסד במחזור הקודם לבאר שבע וללא שום מאבק אליפות ברקע, הביא לאצטדיון אלפים. זה קרה כי יש כאן אנשים שרוצים להפוך את הכדורגל למקור בילוי. קוראים לזה תרבות ספורט.
אז כן, אפשר גם לשלב מדי פעם משחקים בשבת לטובת הדור הצעיר, ואת זה אני אומר כאיש מסורתי מבית דתי שאפילו שמר שבת בעבר. רק בואו נקווה שבמשחק הבא שיהיה בצהריים, אף אחד בבית"ר לא יופתע, ההערכות תהיה ראויה והנקניקיות במזנון ישרדו גם אחרי הדקה ה-20, למרות העומס של הילדים ומשפחות ביציעים.