ההזדמנות האחרונה בהחלט של דיא סבע

כמו מלאך משמיים, שירד ברגע האחרון על מנת להעניק לך הזדמנות אחרונה לתקן את מהלך חייך, כך בדיוק הגיעו החיזורים של מכבי חיפה אחר דיא סבע. החלוץ הישראלי כבר בן 30. רוב הקריירה שלו לא זכתה לתהילה לה היא ראויה. אבל גם עכשיו, סבע, כך מספרים, לא ממהר לקפוץ על ההזדמנות להגיע למכבי חיפה, ולהיות אחד הגיבורים שיביאו לה את האליפות השלישית ברציפות. כמי שמחפש הכרה על כישרונו הרב, סבע אמור להבין שזה בדיוק השלב לוותר על כסף לטובת הכרה, ולמען החותמת אותה הוא מחפש כמעט כל חייו. אבל נכון לשעה זו, סבע פוזל יותר להצעות השמנות יותר מאשר להצעות הנכונות יותר.

סבע הוא אולי הדוגמה הבולטת ביותר לאחת המחלות הכי גדולות של כדורגלן ישראלי: תאוות בצע מוגזמת. למען הסר ספק, כסף הוא בהחלט מטרה חשובה בקריירה של כדורגלן. חוזה שיסדר אותך לכל החיים הוא בהחלט שיקול רציני. אלא שעבור יותר מדי שחקנים ישראלים, החוזה הזה הפך למטרה העיקרית בקריירה. השיקול המקצועי הוא לרוב אפילו לא משני. הוא שולי, עד לא קיים. כך, באופן שקשה להבין, יצא לו סבע להרפתקה נשכחת בסין, זמן קצר אחרי שהיה מלך השערים בישראל. בניגוד לחברו לקבוצה ההיא, ערן זהבי, שזכה כאן בכל דבר אפשרי, סבע עוד לא מילא מדף אחד בארון התארים שלו. אבל לסבע כנראה קרץ הכסף, ובמקום למצוא את מקומו בהפועל באר שבע ולהפוך לגיבור החדש שלה אחרי 3 אליפויות, סבע חיפש את שורת ההצלחה שלו בדפי חשבון הבנק.

כך גם בדיוק הוא חתם בקבוצה מאיחוד האמירויות, בגיל שאמור להיות שיא הקריירה המקצועית שלו. היו שניסו למכור לנו את ההעברה הזו בתור איזה פרט היסטורי על הישראלי הראשון שמשחק בקבוצה מאיחוד האמירויות, אבל אף אחד לא הזיל דמעה של התרגשות. סבע ניסה, אולי, לשכנע אותנו עם תמונות של מכוניות פאר במדבריות של המפרץ, אבל הן לא השפיעו יותר מדי על הזיכרון הציבורי: כי בסוף ההיסטוריה של הספורט זוכרת את התארים שלך ואת ההצלחות שלך על המגרש, ולא על הכביש.

אחרי 49 הופעות שאיש לא מודע לקיומן באל נסאר, סבע עבר סוף סוף לליגה רצינית, לסיבאספור הטורקית. את העובדה שאיש בישראל לא התרשם מהמסעות שלו בסין ודובאי הוא ייחס לקיפוח. הכי קל לברוח לקיפוח. הרבה יותר קשה לקחת אחריות על הבחירות שלך בחיים. כשחקן בליגה הטורקית, סבע חזר לקבל התייחסות לפועלו, אלא שמשום מה שוב אצה לו הדרך, ואחרי חצי עונה הוא הכריז שיעזוב את סיבאספור. לאן הוא שוב ממהר? איש לא יודע מלבדו ומלבד סוכנו. בהתחלה סיפרו לנו שהגדולות של טורקיה רוצות אותו. אבל בגילו, למרות מאזן נאה של חמישה שערים וארבעה בישולים, ספק אם מישהו מהן תלך עליו בתור שחקן מרכזי.

האופציה לחזור לאחת הקבוצות הגדולות בישראל הרבה יותר נכונה עבור כדורגלן מוכשר כמו סבע. את הכסף שלו הוא עשה. את הלימון הזה הוא סחט יפה מאוד. זה הזמן שלו לחשוב גם על התהילה, על הרציונל המקצועי, וזכיה באליפות בישראל, עם מכבי חיפה או קבוצה אחרת, תסדר לסבע את הסיפוק הכי גדול אליו ספורטאי אמיתי צריך לשאוף: הישגים, הכרה, מענק אליפות ולא עוד מענק חתימה. בעוד 20 שנה אף כתב לא יתקשר אליך כדי להיזכר איתך בחוזה היפה שקיבלת בסין או בדובאי. אבל אם תעזור למכבי חיפה לזכות בתואר השלישי שלה ברציפות, הסיפורים שלך לא יפסיקו לעניין את הציבור.

בגיל 30, סבע אמור להבין שלא תהיה לו עוד הזדמנות להשפיע על סיפור הקריירה שלו בזכות הרגליים הזריזות  והמיומנות מול השער. התכונות האלה מתכלות עם הגיל. ייתכן מאוד שעוד אפיזודה באיזו קבוצה בטורקיה תקרוץ לו יותר מאשר חזרה לישראל, אבל אפיזודה שכזו כנראה שלא תחזיק עוד זמן רב. מי שמנהל כך את הקריירה שלו עלול מהר מאוד לגלות את הצד הלא נעים של הגלגל המהיר הזה.

רגע לפני שהגלגל הזה מתחיל עוד סיבוב, לסבע יש הזדמנות להחזיר הכל לאחור ולהשלים את שהיה צריך לעשות אחרי שהיה כאן מלך השערים במכבי נתניה: להראות לנו שהוא יכול להיות גם המלך של הליגה הישראלית. הצלחה כזו מלבינה כל טעות שעשית בקריירה, יעידו בוודאי כמה שחקנים שעשו זאת במכבי חיפה.