הטור הזה הוא לא טור בעד ונגד פירוטכניקה. יש מי שיגיד שמדובר בסכנת חיים של ממש, שרק בדרך נס עדיין לא נהרג אוהד בעקבות השימוש באבוקות וחזיזים. מנגד, תמצאו לא מעט אוהדים שיספרו לכם שמדובר בחלק בלתי נפרד מהכדורגל, ובעזרת שימוש נכון ומבוקר, הם הופכים את הביקור במגרשים לחוויה גדולה הרבה יותר עבור כל האוהדים.
לחצו לטלגרם החדש של ערוץ הספורט
האמת, כמו שנהוג להגיד, נמצאת איפשהו באמצע. האם מדובר בסכנת חיים מיידית וממשית? לא, ולראייה, עשרות אצטדיונים באירופה בהם מופעי אבוקות מתקיימים בכל שבוע. אבל הנזק קיים. לעתים לאצטדיון, לעתים לאנשים שסובלים מקשיי נשימה, לעיתים זה עולה לאנשים בפגיעות פיזיות של ממש. ובשנה האחרונה, זה בעיקר פוגע בחוויה של כולנו.
כן, אני מכיר את חלק מהטיעונים. פירוטכניקה מצטלמת יפה, ולפעמים אפילו אצלנו כאן בערוץ הספורט, משתמשים באותן תמונות יוצאות דופן מהאצטדיונים, בפרומואים למשחקים. אז מי אנחנו בכלל שנגיד לכם 'נו נו נו'. מה אני, אלוהיי המוסר?
אז לא, אני לא אלוהי המוסר, למרות שאני מעולם לא הבנתי את הצורך בפירוטכניקה במגרשים, אני יכול לכבד את הצבע ואת הטירוף שזה מוסיף. אבל בשנה האחרונה, ואני מאמין שכולם יסכימו איתי, הנושא יצא מכלל שליטה. אבוקות שנזרקות לדשא, אבוקות במשחקי כדורסל וכדורעף באולם סגור, אבוקות בישראל ואבוקות במשחקי חוץ באירופה.
חוצה קהלים (אלן שיבר)
אני כבר לא זוכר משחק גדול שהתקיים בכדורגל הישראלי, ולא נאלץ להפסיק לכמה דקות, במקרה הטוב, בגלל זריקת אבוקות לדשא. ומדובר בבעיה רוחבית. זה נוגע בכל מועדון גדול בישראל, ואני בכוונה לא אכנס לדוגמאות ספציפיות, כדי לא להטות את הדיון לכיוון הוואטאבוטיזם הכל כך אהוב עלינו בשיח הציבורי בתקופה הזאת.
הבעיה הכי גדולה שלי בנושא האבוקות, היא התחושה, ולעיתים גם האמירה הברורה של חלק מהאוהדים, שעבורם מדובר בנושא שהוא ייהרג ובל יעבור. הם מוכנים, גם אם לא בכוונת תחילה, לקחת איתם ביחד את כל אותם אוהדים שלא רוצים את זה במגרשים, ולגרום נזק עצום לקבוצה שלהם, נזק שבעונה הקרובה עלול לעלות בירידת ליגה, אובדן אליפות או אובדן המקום באירופה, כל מועדון והמצב שלו בטבלה.
השיח כרגע לא צריך לעסוק בהסדרה של הפירוטכניקה במגרשים. המסר הברור מצד כל מי שעוסק בנושא, הוא שלא מדובר במשהו שעומד על הפרק. למען האמת? כשרואים את התמונות מהמגרשים בשנה האחרונה, אני לא הייתי מצפה לתגובה אחרת. השיח כרגע צריך להיות, כיצד עוברים את השנה הקרובה בכדורגל, עם הנזק הכי מועט למועדונים ולקהל, שבסך הכל רוצה להגיע למגרשים.
שברתי את הראש עם עצמי בימים האחרונים, לחשוב מה העונש הראוי על אבוקות. ושוב, אני מדגיש, כל עוד משהו הוא לא חוקי ובכל זאת עושים אותו, חייב להיות עונש. משחקים ללא קהל? אף אחד לא רוצה. הורדת נקודות? פגיעה אנושה בספורטיביות של המשחק. רדיוסים באצטדיון אחר? ענישה שמעולם לא פתרה שום בעיה. קנסות למועדונים? פגיעה לא מידתית בבעלי הבית של המועדונים.
חייב להיות עונש (אלן שיבר)
התאחדות הכדורגל האנגלית הגדירה בתחילת העונה שעברה את המלחמה בפירוטכניקה במגרשים כיעד מספר אחת שלה. בפרמייר ליג, הגישה הנוכחית מדברת על אפס סובלנות לנושא. הענישה? הרחקה אוטומטית על ידי המועדון ל-3 עד 5 שנים לכל מי שנתפס מנסה להבריח חזיז או אבוקה. אך לשם כך דרוש שיתוף פעולה מלא של מספר גורמים שימנעו את הכנסת האמל"ח לאצטדיון/אולם, וברור לנו שבישראל, לא מדובר כרגע במשהו שאפשר לבנות אליו.
ולכן, הגיע הזמן אולי לפנות להיגיון של אותם אוהדים. הכדורגל, תאמינו או לא, היה קיים גם בלי לראות חצי יציע עולה באש בתחילת כל משחק. אצטדיונים בישראל היו מלאים גם בשנות ה-90 כאשר התופעה כמעט ולא הייתה קיימת. עבורי, כל תפאורה צבעונית עם משפט שמשדר מסר תמיכה בקבוצה, חזק ומרגש פי כמה מכל חזיז ואבוקה, וראינו בשנים האחרונות לא מעט דוגמאות באצטדיונים (וכן, אני יודע שגם כאן מדובר בנושא שלא תמיד זוכה לאישור המשטרה).
אנחנו לא נהנים כאשר משחקים מופסקים מיד אחרי שריקת הפתיחה. אנחנו לא רוצים לראות כדורגל במגרשים אפופי עשן. אנחנו נחרדים לראות אבוקות שנזרקות לעבר יציע אחר, בלי לחשוב לרגע על המשמעות של מעשה כזה. ובבקשה, בלי מסרים חתרניים של "זאת הדרך שלנו להילחם במשטרה ואנחנו שומרים על תרבות הכדורגל בישראל מפני כל אלה שרוצים למסחר אותה". כן, זה מגוחך בדיוק כמו שזה נשמע לכם כשאתם קוראים את זה.
אוהדי הכדורגל בישראל סובלים, במידה לא מבוטלת של אי צדק, מתדמית שמציגה אותם כאנשים אלימים שבאים למגרשים לפרוק כל עול ולפרוע חוק. רובם המוחלט, אינם כאלה, אך התמונות שראינו בעיקר בשנה האחרונה, לפעמים במשחקים בהם נכח שר הספורט עצמו, בטח לא עזרה לטיעון שלהם, ולטיעון שלנו, כל מי שרוצה בטובת הספורט הישראלי.
לכן, בואו נעשה את הדבר הלא ישראלי, נגלה אחריות, ולא נפגע במי שיושב איתנו באצטדיון ובקבוצות שאנחנו מעודדים.