הכדורגל הישראלי סיפק היום (שבת) רגע של ביזיון, שכולנו נעדיף לשכוח. ניחא ההחלטה של ארז כלפון להחזיר כדורגל מול אחד מהאסונות הגדולים בתולדות העם היהודי. ניחא שהכריחו שחקנים וקבוצות לחזור והעיקר שהכסף יזרום, אבל לראות היום את שרי, פיירו, סונדגרן, קורנו וסק נמנעים בכוונה מלהחזיק את השלט למען חזרת החטופים זה תעודת עניות להם למכבי חיפה ולכדורגל הישראלי.
ההסבר להחלטה שלהם הוא בלתי מתקבל על הדעת. מה הכוונה זה לא נכון למשפחתם? הבנו שהם לא רוצים לגנות, להוקיע ולהתייחס לטבח של ה-7 באוקטובר אבל לפחות להחזיק שלט. הם ביזו היום את חולצת מכבי חיפה וזה לא פחות גרוע ממה שעשה דיא סבע.
לטיבו קורטואה, חוסה רודריגס, ג'ון אוגו ועשרות אחרים אין משפחות? רק שהם בחרו את הצד שלנו בצורה אמיתית הירואית ובלי פחד. בתקופה כזאת קל להבין מי איתנו ומי נגדנו, ומי שלא איתנו, הוא נגדנו, לפחות ככה אני רואה את הדברים, קל וחומר כשהוא משחק בכדורגל הישראלי ועל אדמת ארץ הקודש. בקבוצת הנשים של מכבי חיפה בכדורסל העיפו שחקנית על פעולה דומה ומבזה, ולדעתי תמיד קל לזרוק שחקנית מקצה הספסל מכדורגלן שתלויים בו.
לאורך כל תקופת המלחמה - ראינו את מנהלי ושחקני מכבי חיפה חורשים את הארץ. הולכים לבתי חולים, שולחים מחוות ועוד. הם היו הקבוצה הראשונה והיחידה שהקימה אתר הנצחה למען הנרצחים, אז ההתנהגות של אותם שחקנים, לא משקפת את המועדון והכתימה את הפעילות האדירה שלו.
שימו בכניסה לאיצטדיון סמי עופר תמונות גדולות של שלמה שרף ומאי נעים ז"ל בכדי שאולי אותה חבורה תבין מה היא עוללה היום.
כיוף אוחז בשלט. זה מה שמצופה! (אלן שיבר)