הריקוד האחרון הוא פריצת דרך טלוויזיונית - במובן שהוא הרבה יותר מדוקו ספורט, שהוא סוג הדוקו הטוב ביותר שקיים.
הריקוד האחרון הייתה הפקת בידור עצומה, שממשיכה לתחזק את מותג הספורט הגדול בעולם (נייקי) וככזו הושקעו בה משאבים עצומים כראוי לתפקידה.
התוצאה מרהיבה ומעוררת רצון בקרב כל ספורטאי בכיר לקבל משהו דומה. בקהאם ניסה לאחרונה וזה היה, איך נגיד, נחמד.
כדי להצליח בפורמט צריך להישען על 3 עקרונות - הראשון הוא אייקוניזציה. אצל ג׳ורדן ההישגים האייקונים עצומים. זה לא רק המספרים והתארים, אלא הסיפור החד פעמי מאחוריהם. לזכות באליפות ביום האב, ביום ההולדת של האב שנרצח. זה הוליווד וזה קרה באמת.
וזו רק דוגמא כי יש לג׳ורדן סלסלה מלאה בכאלה.
השני הוא סטאר קווליטי, וגם פה - ג׳ורדן היה כזה מהמראה, ועד בכלל. כוכב רוק אמיתי ואחד הגברים היפים בתולדות הספורט. אמרתי כבר שגם בקהאם ניסה?
השלישי זו גדולה שלא ניתנת לערעור. אצל ג׳ורדן אין ויכוח. אין צורך לשחק עם מספרים יותר מדי, גדולתו ברורה וגם התאריך ההיסטורי נכון, לא רחוק מדי בעידן המשטרה הבריטית או השחור לבן ומצד שני, לא בכדורסל הנוכחי שבו לא ניתן לזכות בתארים בדרך שבה זכה. לפרטים, לברון, שפשוט נולד מאוחר מדי.
ערן זהבי. כיצד ייראה הסיפור שלו? (מאור אלקסלסי)
כשמסי הגיש מועמדות לגדול מכולם, הוועדה התכנסה והחליטה שלמרות קריירת על ברמת הקבוצות, היא מבקשת הוכחה נוספת בדמות גביע עולמי. מסי הלך והשיג את זה ולכן גם הוא יקבל את הסדרה שתסגור עניין ועדיף סוף הוליוודי מאשר סופה במדבר.
אז אם זהבי רוצה שהסרט שלו יהיה ברמה הזו, הוא מסודר ברמת הסיפורים והאייקוניזציה. גם אצל זהבי דומה שתסריטאי על תכנן את הקריירה. וזהבי גם מסודר לגמרי ברמת הסטאר קווליטי.
הבעיה הקלה היא שאלת הגדולה ההיסטורית. נכון שהוא מנפץ את השיאים של קיש רומנו וחבריו ממחזור שנות ה-60/70 בקלות, אבל תמיד יהיה מי (אני) שיגיד שאי אפשר להשוות ספורט בשחור לבן למציאות הנוכחית. זהבי לא שיחק מספיק שנים ברמות הגבוהות ביותר. ליגה אנגלית, ספרדית, קדנציות של 5-6-7 שנים והוכחה ברורה ליכולות. את זה אין לו וגם כנראה שלא יהיה. הלוואי שיהיה טורניר נבחרות, אבל נראה שיש פה בעיה לבנות על זה.
אז זהבי ומורשתו בנויים על שיאים ברמה המקומית ולכן המרדף הלא נגמר הזה אחרי השיא השולי של מלך שערי ליגת העל. הרי ליגת העל של העשרים שנה האחרונות נעדרה את האיכות של מיטב הטאלנטים שפשוט יצאו החוצה, זרים לא עושים פה קריירה שלמה ומה שנשאר זה לשבור שיאים של שחקנים שפרשו כשעוד הייתי בתיכון.
המירוץ הזה מטריף את אלון מזרחי, לדוגמא, אבל מי שראה את זהבי והפמליה נאבקים על רישום שער עצמי כשלו מבין שזה הסיפור של השנה הקרובה.
מבחינה טלוויזיונית זה יכול לעבוד בצורה חלקית בלבד. אם היו שואלים אותי, זה לא יעבוד באמת, בטח כשבקרוב נראה כשרון כמו אוסקר גלוך בפסגות הכדורגל העולמי ובמציאות שיש בבאיירן מינכן שוער ישראלי עם כוכבת פופ עצומה. אמרתי שגם בקהאם ניסה כבר משהו דומה?
לזהבי נותרו קלפים אחרונים בשרוול. הישג עצום בקונפרנס השנה יכול לעזור, לסיים עם שושלת אליפויות חדשה, להצליח, אולי, באמת הנבחרת. זה יכול לסגור את הדיון. מרדף מגושם אחרי שיאים זניחים ופמליה יח"צנית שמעצימה את זה - הרבה פחות.
בכל מקרה, אני אישית חושב שהרווחתי מקום בפרמיירה.
הכותב הוא חבר בפודקאסט צבע אדום, פודקאסט אוהדי הפועל ת"א