עניין של אימון: ההבדל בין בית"ר להפועל

1. הפרידה של מכבי חיפה מצ'ארון שרי היא ללא ספק האירוע המאז'ורי של השבוע, ואולי של העונה. עוד תוצאה מצערת של המלחמה, ועוד חתיכה בפאזל של חיפה הגדולה שיורד שמתפרקת - אחרי נטע לביא בינואר שעבר, ואחריהם אצילי, אבו פאני ומעל הכל בכר בקיץ. כמובן שהכל שונה מכל האחרים שעזבו, אבל אם מסתכלים מקצועית נטו - ברור שהעזיבה של שרי היא הכי משמעותית, וזה אפילו לא קשור רק לכדורגל.

כי שרי עבור מכבי חיפה, וזה בהחלט הורגש גם בפרידה עמוסת הדמעות שראינו שלשום, הוא יותר משחקן כדורגל ממש טוב. ב-4.5 שנים הוא הפך לדמות מאוד מזוהה עם המועדון - וכזה שסימל את המהפך שהקבוצה עברה. נכון שהיו גם פקטורים נוספים (בראשם עומר אצילי), אבל שרי היה האיש שהצליח שהפך את חיפה - כמאמר המשפט המפורסם של יורגן קלופ - "מספקנים למאמינים".

הוא בא למכבי חיפה בקיץ 2019, אחרי עונה שבה מכבי חיפה סיימה 31 נקודות מתחת למכבי ת"א. אחרי שמכבי חיפה נחשבה לקבוצה ש"היתה פעם גדולה", שעברה שמונה שנים בלי תואר אליפות. ושלב אחרי שלב, כשהחתיכות בפאזל באו סביבו, הוא היה הלב של מכבי חיפה המשגשגת של השנים האחרונות.

ושאלת המפתח היא איך לעזאזל ממלאים את הוואקום הזה. צריך להגיד ביושר שהעונה, שרי פחות מנפק מספרים מבעבר - וזה כמובן הגיוני, לאור הנסיבות שבתוכן הוא מתנהל (ובגללן הוא חוזר להולנד). רפאלוב הוא סוג של "שרי החדש" - מבחינת התרומה ההתקפית והאופי המנהיגותי שהוא מספק. אבל רפאלוב הוא כבר חלק מההרכב הזה, וכשמסתכלים על יתר הקבוצה - קשה לראות מי נכנס לנעליים האלה.

גדי קינדה הוא שחקן מאוד מוכשר, אבל עוד לא ברמה הזאת. ענאן חלאיילי עוד צריך לצבור דקות משחק וניסיון כדי להיות לב של קבוצה. ואם הפיתרון הוא דיא סבע - קשה לחשוב על הפך גדול יותר בין שרי לבין סבע, בוודאי מבחינת היכולת המנהיגותית. דווקא אחרי תקופה שבה חיפה מתחברת, ייתכן שהמציאות נותנת לה סטירה - ולמסאי דגו יהיה אתגר מאוד גדול לנסות ולחבר פאזל חדש.