עונת 2023/24 של מכבי חיפה לא מפסיקה לייצר סיפורים. החל מהקמפיין המרשים במוקדמות ליגת האלופות, דרך דיא סבע, צ'ארון שרי, גדי קינדה, עבדולאי סק ולורנצו שימיץ', ענאן חלאיילי, פרנטזדי פיירו ומעל כולם מסאי דגו אחד, בעונת בכורה מלאת מכשולים שכנראה תסתיים עם תואר אלוף האלופים ותו לא. בתוך כל זה, קל מאוד לשכוח שהקבוצה גם החליפה שוער באמצע.
שריף כיוף בן ה-22 הושאל להפועל עפולה מהלאומית בשנה שעברה והיה לא רע. השנה הוא הגיע לקבוצה ויועד לשמש כשוער שלישי, כשאיתמר ניצן היה אמור לשמש כשוער השני וניית'ן בקסטר, השוער היהודי מבולטון שכבר נחת בארץ לפני חתימה, כשוער הראשון. בקסטר ברח, ג'וש כהן בחר לעבור לספסל ב-MLS, וניצן לא סיפק את הסחורה. בן ה-36 היה שוער ליגה לגיטימי ולמעלה מכך במשך שנים, כשהוא הגיע לחיפה אחרי עונה טובה במכבי נתניה, אבל הלחץ של מועדון גדול כמו הירוקים מהכרמל – לצד ביקורת הרסנית ברשת – היה יותר מדי.
כיוף עלה להרכב ב-27 בספטמבר, מול בני סכנין, ולא ירד מאז. חיפה בחרה שלא להביא שוער בינואר ולהשאיר את הישראלי הצעיר, ששמר על שני שערים נקיים מול מכבי ת"א העונה ועבר בין הופעות מדהימות, כמו שש הצלות במשחק הגומלין מול גנט וחמש בניצחון ההוא על פנאתייניקוס, לטעויות שלא מתאימות לשוער ברמות האלה כמו השער שספג מול בני ריינה במשחק האחרון, מול נתניה בתחילת הדרך וכן הלאה.
כיוף נראה כמו שוער העתיד של מכבי חיפה, אבל השאלה היא אם הוא מספיק טוב בשביל להיות שוער ההווה בשנה הבאה. הוא לא נרתע מהביקורת וממשחקים גדולים (ובשונה משוערים צעירים אחרים לא הלך אחורה אחרי חזרת הקהל), אבל חלק מאוהדי חיפה יכולים לטעון שהוא עלה לקבוצה בנקודות העונה.
סביר שבשנה הבאה נראה שוער מנוסה מגיע לכרמל במקום ניצן, ואולי כזה שגם יתחרה עם כיוף. יכול להיות שבכרמל מתחרטים על כך שנתנו לרועי משפתי ללכת למכבי ת"א, גם כי הוא היה יכול להיות תחרות הולמת לבן ה-22 וגם כי כך הוא לא היה מגיע ליריבה היחידה על האליפות, אבל חשוב לזכור שלשוערים לוקח זמן להתפתח. קל וחומר במצב בו הם נזרקים למים במועדון כל כך גדול ובמצב של משבר.
דניאל פרץ הירוק?
בהתחשב בכך שהכדורגל השתנה בשנים האחרונות, ושמספר השוערים שעוברים בין קבוצות מצומצם, קשה להשוות את כיוף לעונות בכורה של שוערים צעירים אחרים ששיחקו במכבי חיפה. הדוגמה הטובה ביותר של שוער צעיר ששיחק בלאומית והוקפץ היא דניאל פרץ, כשפרץ בן ה-21 מצא את עצמו כשוער הראשון של מכבי ת"א בעקבות הפציעה של דניאל טננבאום עוד בתחילת העונה.
דניאל פרץ. ספג ביקורת בתחילת הדרך (אודי ציטיאט)
זאת סיטואציה שונה מזאת של כיוף, שוער שהיה אמור להגיע כשוער שלישי והוקפץ לתפקיד השוער הראשון בספטמבר וכשהקבוצה במשבר. למרות זאת, בהתחשב בגיל ובניסיון של השניים, זאת ההשוואה המתאימה ביותר. המספרים, אגב, מראים שכיוף בעונה יותר טובה מהראשונה של פרץ, כשכאמור הוא היה מבוגר ממנו בשנה.
כיוף עשה שגיאה אחת בלבד שהובילה לשער העונה לפי הנתונים הרשמיים של ליגת העל, לעומת 7 של פרץ (כשפרץ שיחק 36 משחקים, כולל פלייאוף עליון שלם בדרגת קושי גבוהה יותר, לעומת 25 של כיוף). כיוף עצר 78% מהבעיטות שנבעטו לעברו לעומת 71.6% של פרץ, אבל ההבדל הגדול ביותר טמון בנתון הרלוונטי לשוערים, xG.
שערים צפויים, או xG, משמשים לרוב כנתון שנועד לבדוק שחקני התקפה או יעילות של בעיטה מול השער. קבוצות משתמשות גם ב-xG מהכיוון ההפוך, כמות השערים הצפויים שקבוצה הייתה אמורה לספוג. ההבדל בין השערים הצפויים לשערים בפועל מראה על האיכות של השוער, וב-25 משחקים בליגת העל חיפה סופגת 0.64 שערים למשחק לעומת 1.17 שערים צפויים, קצת יותר מחצי. פרץ, בעונת הבכורה במכבי ת"א, היה עם 1.06 שערים לעומת 1.23 שערים צפויים. הבדל עצום.
המספרים האלה אולי משקרים. פרץ שיחק באותה עונה עם קבוצה חלשה בהרבה ולא לצד חוליית הגנה שזכתה ב-3 אליפויות ברציפות, ובעיקר אחרי פלייאוף עליון שלם, עוד 9 משחקים מול קבוצות איכותיות יותר מאלה שפגש כיוף עד עכשיו. השוואות מעניינות אחרות הן ג'וש כהן, השוער הקודם של מכבי חיפה, ופרדראג ראיקוביץ'. דניאל טננבאום עוד הספיק לשחק בשלהי 2018/19 בליגת העל לפני העונה המלאה הראשונה שלו אצל ולדימיר איביץ', אבל עשה זאת אחרי מספר שנים בקבוצה.
כהן הגיע למכבי חיפה בגיל 27, וכנראה רשם עונת בכורה טובה יותר משניהם. היו לו יותר שערים נקיים (13 ב-31 משחקים) ואחוז הצלה גבוה יותר, 78.2%, אבל ההבדל בין כמות השערים הצפויים לשערים בפועל אצלו היה 24.3% - בשונה מ-14% אצל פרץ או 47% אצל כיוף. ראיקוביץ' הגיע גם כן למכבי ת"א לאחר שהעונה כבר התחילה, אבל נאלץ להתמודד עם פערי שפה. הוא הונחת לעמדת השוער הראשון במכבי ת"א אחרי שנים בכוכב האדום בלגרד, מנוסה יותר, אך התקשה גם כן וספג רביעייה במשחק הראשון שלו. מדידת הנתונים בהם השתמשנו מתחילה ב-2016/17, עונתו השנייה בארץ, וגם בה היו לו 4 טעויות שהובילו לשער (יותר מכיוף) ואחוז הצלות נמוך יותר, 74.2%.
יותר מסטטיסטיקה
כל המספרים האלה יפים, אבל אם הייתם צריכים לבחור שוער אחד לעשור הקרוב כנראה הייתם בוחרים בפרץ, למרות כל הנתונים האלה. בסוף כדורגל, ובטח שוערות, הוא לא משחק של הסתברויות. הוא משחק של ביטחון. לקח לראיקוביץ' הרבה זמן להרוויח אותו, עד שבסופו של דבר הוא היה השוער הטוב בישראל לפני שיצא לליגה הצרפתית ואז ללה ליגה. כהן הגיע בגיל 27 לארץ והיה צריך את אותו הדבר, וכך גם פרץ. שלושתם, יש לציין, לא זכו באליפות בשנתם הראשונה בליגת העל.
כיוף. בדרך הנכונה (ברני ארדוב)
שניהם התמודדו עם לא מעט ביקורת ושערים באשמתם. פרץ, למשל, עשה טעויות שספגו ביקורת ציבורית כפי שניתן לראות כאן, כאן או כאן והרשימה עוד ארוכה. הוא התמודד עם הלחץ הזה והפך לשוער הטוב בישראל, שחקן בבאיירן מינכן ומי שככל הנראה יושאל ממנה בשנה הבאה, בשאיפה לקבוצה בליגות הבכירות. ראיקוביץ' שווה היום 10 מיליון יורו ועושה עונה לא רעה בכלל במאיורקה. שניהם שוערים טובים בקנה מידה אירופי.
זה לא אומר ששריף כיוף יהיה כזה. לשוערים לוקח שנים להבשיל והוא רחוק מלהיות מוצר מוגמר. יכול להיות שהגנה מגובשת יותר, מאמן מנוסה יותר וקישור אחורי אמיתי, משהו שלא ממש היה במכבי חיפה העונה כשמחמוד ג'אבר לא שיחק, היו גורמים לעונה הזאת להיראות יותר טוב. למרות זאת, במכבי חיפה יכולים להיות אופטימיים. כיוף הוקפץ לבוגרים והצליח לייצב את ההגנה אחרי החודשיים של איתמר ניצן, לא נופל מעונות בכורה של שוערים אחרים ורק בן 22. כבר עכשיו הוא שוער ליגת על טוב, גם אם לא מצליח לשמור על יציבות. יכול להיות שהיא תגיע בעונה הבאה או זאת שאחריה, כחלק מהשינויים בחיפה.
"אין לנו סעיף יציאה לחו"ל או שום דבר אחר", אמר אביו סאמח כיוף לחמש באוויר. "הוא במקום הכי טוב עבורו, עוטפים אותו מכל הכיוונים והוא במעמד חזק. הוא עשה שני אימונים וקפץ לשער בעפולה, דברים כאלה לא מפחידים אותו". זאת תכונה אדירה לשוער ואחת שמשקפת את העונה של כיוף, עם כל מה שעבר על חיפה - חוסר פחד. אם הוא אכן יכנס לעונה הבאה מראש כשוער ראשון, אחרי קיץ שלם של אימונים (ואולי אולימפיאדה כשוער השני של דניאל פרץ, למרות שיותר סביר שנראה שם את ניב אליאסי), יכול להיות שנראה כיוף טוב יותר. הפוטנציאל שם, ויכול להיות שחיפה הרוויחה שוער לעשור הקרוב.