מי שמיהר להספיד את דור מיכה, קיבל את השחקן שכולנו הכרנו מהאליפויות במכבי תל אביב בחודשים האחרונים של העונה בבית"ר ירושלים. הדריבל הערמומי וכדורי העומק עם סרגל שהוא שולח עזרו למועדון מהבירה להתרומם אחרי תקופה קשה ולהישאר בליגה. בגיל 32, מיכה עדיין מאמין שהוא יכול להיות שחקן משמעותי בקבוצה גדולה ובראיון לחדשות הספורט (שישודר במלואו במהדרורת חדשות הספורט ב-23:00) הוא מספר על תחילת העונה הקשה, עזיבת ב"ש וגם על הפרשה שהובילה לעזיבת מכבי ת"א.
הכתבה המלא במהדורת חדשות הספורט הלילה
לא שמעת כלום ממיץ' גולדהאר לפני ההחלטה לשחרר אותך, אפילו לא ברמת ההודעה?
"לא שמעתי. ניסיתי מיילים, טלפונים, אסמסים. ליצור קשר, כן להסביר כדי שישמע ממקור ראשון מה באמת קרה ולנסות להסביר את הסיטואציה. לצערי לא זכיתי לדבר איתו ואולי זו גם היתה הטעות. אני לא יודע מה הגיע אליו ומה לא ואיך העבירו את הסיפור הזה".
לא ניתה לך הזכות לחכות לפחות עד סיום החקירה
"היתה פה סערה מאוד גדולה, מכל גופי התקשורת, לא רק מהספורט. מהדורות חדשות בכל הארץ. עשו מזה משהו הרבה יותר גדול ממה שזה באמת היה. אני יכול לקבל את ההחלטה, היתה לי בעיה עם הדרך שהדברים נעשו ואיך שזה נגמר. אני רואה שעושים פרידות לייני ולסבוריט, כמו שמגיע להם, אז זה היה חסר לי. גם אם נגמר, הדבר הזה. האדם שהיה שם 10 שנים ונתן כ"כ הרבה, להיפרד כמו שצריך".
מה אתה לוקח מהפרשה?
"האחריות היתה קודם כל שלי, בתור בנאדם מוכר ואדם שהוא מושא להערצה לכ"כ הרבה אנשים, שמייצג מועדון כ"כ גדול. ברור שהאחריות היא שלי ועליי ואני צריך להיות הרבה יותר זהיר מכל בנאדם אחר. למדתי לקח מאוד גדול לחיים מהסיפור הזה. אני אקח אותו קדימה לכל החיים. בסוף זה ערב אחד לא טוב בחיים שלי שאין מה לעשות, הוא חלק ממני. אני לא מנסה לברוח מזה. זה קרה. זה לא מייצג אותי בשום צורה, זה לא מייצג את הבנאדם שאני, הערב הזה. הפקתי ממנו לקח לכל החיים".
מה ציפית?
"באותה תקופה לא ציפיתי ליותר מדי, אבל עם השנים... עבר הרבה זמן... כן היו יכולים לעשות דברים בצורה אחרת ויותר מכבדת".
כמה זה כואב
"אנחנו כבר הרבה שנים אחרי. ככל שהזמן עובר, זה כואב פחות ופחות, ובטח כשאתה מגיע לעוד מקומות ותחנות בדרך שגם בהן אתה נהנה גם בהן ואתה חווה עוד דברים. אני תמיד אומר לעצמי שכנראה שזה מה שהיה צריך להיות המסלול שלי. תמיד ראיתי את עצמי מסיים קריירה במכבי ת"א, אבל כנראה שהייתי צריך להיות בעוד מקומות ולחוות עוד מקומות ולהכיר עוד אנשים. מהבחינה הזו, אני שמח שנפתחתי למקומות אחרים".
כמה הרגשת את הכאב של ההורים שלך?
"היה להם לא פשוט בכלל. צריך להבין את הבית שבאתי ממנו. זה משהו הכי רחוק מאיתנו בעולם. פתאום משטרה, חקירות, כותרות. זה היה בלתי נתפס באותה תקופה. ידעתי כמה קשה להם ובכל זאת ראיתי כמה הם חזקים והם נלחמים בשבילי. לרגע הם לא הראו לי חולשה, למרות שידעתי שמבפנים זה קורע אותם. בעיקר את אמא שלי. היא חינכה אותי הכי טוב בעולם ויש לי שתי אחיות ו... ידעתי כמה זה קורע אותם. אבל היינו שם אחד בשביל השני. זה מה שעזר לנו ברגעים האלה".