בווידאו למעלה: הראיון המלא עם גאל מרגוליס
פרישה של שחקן כדורגל היא דבר מורכב: מצד אחד, מגיעה המנוחה אחרי שנים ארוכות של מאמץ; מצד שני, היום שאחרי מכיל בתוכו לא מעט אתגרים בלתי צפויים.
סהר בראון אירח בפודקאסט את מי שנחשב לאחד הכשרונות הגדולים של מכבי תל אביב - ומעט נעלם. קוראים לו גאל מרגוליס, וכעת הוא מדבר על הכל: מההתחלה המבטיחה, המכשולים שהפילו אותו, והמשחק ההוא נגד באזל.
האזינו >>>
"היום אני עובד במסעדת רביבה וסליה ברמת השרון ותוך כדי למדתי מדעי המחשב ועכשיו קצת זנחתי את זה. עכשיו אני בראש של ללמוד כלכלה ולעסוק בתחום בעתיד, בינתיים זורמים".
איך החיים בלי הכדורגל? כבר התרגלת?
"אני חושב שעדיין יש קטעים שזה חסר ומורגש. אצלי זה היה לאורך זמן, בוא נגיד לא פרשתי בבת אחת. זה היה תהליך ארוך שאפילו נמשך שנה וחצי-שנתיים. היום אני קצת יותר רגיל, אבל תמיד יש חלק חסר".
אתה לא הודעת על פרישה מעולם.
"לא הייתה איזשהי החלטה להפסיק לשחק, זה היה קצת סיפור שהסתבך ואז הפסקתי לשחק".
אתה עושה ספורט היום?
"לאחרונה קצת פחות, אבל זה חלק ממך וקשה לשחרר את זה".
אתה משחק כדורגל?
"זה מצחיק, זה דווקא פחות יוצא לי. חברים לא רוצים שאשחק איתם, בקטע שלא אהרוס להם את המשחק. אולי עכשיו אחרי כל כך הרבה זמן הם כן יסכימו, אז הם היו שמים אותי בשער ולא היו מרשים לי לעלות למעלה".
אתה מסתכל על הכדורגל כטראומה?
"לא יודע אם טראומה, בסוף זה משהו שעיצב אותי לחיים האישיים, אבל זה צביטה קטנה שתמיד תישאר".
כמה קשה היה לגדול עם הציפיות? הרי מגיל צעיר אמרו שאתה הדבר הבא...
"האמת שאני פחות יכול להגיד שזה השפיע עלי, לפחות בגילאים הצעירים. אתה בא להינות, לא מרגיש ציפיות. אבל ככל שאתה מתקרב לבוגרים זה מתחיל יותר להשפיע. הבום היה בבוגרים, עד אז הייתי בסדר עם הציפיות".
אני זוכר שכשהיינו ילדים היה לך קשה לבוא למחנות אימון או אפילו לישון אצל חבר, זו הסיבה שלא שיחקת בנבחרת בלגיה בזמנו?
"זה היה משהו שלי עם עצמי, פחות אהבתי את זה. הסיפור עם נבחרת בלגיה זה סתם המצאות, היה לי דרכון בלגי אז כולם זרמו על זה, אבל זה היה יותר בקטע של כלשבוע להיות במחנה אימונים - והעדפתי להימנע מזה. רק כשהגעתי לנוער ולבוגרים, יש לך כבר מחנות אימונים ונסיעות לאירופה, הבנתי שזה קצת מפריע לי וטיפלתי בזה".
לפעמים מסתכלים על שחקני כדורגל כאילו הכל טוב אצלהם, אבל יש הרבה דברים מעבר שלא מדברים עליהם מספיק.
"אני יכול להעיד מהמקרה שלי שזה היה משהו שהתביישתי בו קצת, שאלתי למה לי זה לא בא טבעי. היום יש יותר שיח סביב זה, יש יותר ויותר ילדים שמטפלים בדברים האלה".
בגיל נערים א' עלית להופעת בכורה בבוגרים של מכבי ת"א, אתה זוכר איך זה הרגיש?
"זה היה רגע מאוד מאוד משמח. האמת, לא בקטע שחצני, אבל זה היה משחק חסר חשיבות של סוף עונה והרגשתי שנתנו לי צ'ופר. זה לא שכל העונה התאמנתי עם הבוגרים והייתי בסגל. זה היה נורא כיף".
הייתם קבוצה מטורפת אז, עם דאבור ומיכה, אבל סומנת יותר מכולם. איך זה לראות את הקריירה שלהם היום?
"אני מאוד שמח בשבילם, אף פעם לא עשיתי השוואות. בסוף אני יודע מה היה הפוטנציאל שלי או מה יכולתי לעשות, יש את הפספוס הזה, אני מודע לזה שעם החלטות יותר נכונות להיות במקום אחר. סוג של השלמתי עם זה כבר".
אולי היית צריך לעבור מסלול הפוך כדי להגיע מוכן יותר? להתחיל מלמטה ואז להגיע לבוגרים של מכבי?
"אני חושב שלכל אחד יש המסלול שנועד עבורו, קח לדוגמא את אוסקר גלוך. בתקופתי לא היה בכלל את בית"ר ת"א, יכול להיות שזה היה משנה לי את הדרך, אי אפשר לדעת. פעם יצא לי לדבר עם אנשים שאם היה ליגת האלופות כשהייתי בנוער, אז גם הייתי יכול להיות בעולם אחר לגמרי עכשיו".
"הלכתי אחרי זה לבית"ר ת"א בעיקר בגלל שעמיר תורג'מן אימן שם. הסתדרתי איתו מצוין, הוא סוג של שיכנע אותי לקחת צעד אחורה ואז לחזור לאט לאט לעצמי ולקדמת הבמה".
מה בעיניך התכונה הכי חשובה לשחקן שעולה מהנוער היום?
"להיות חזק ולדעת להתמודד עם כל הדבר הזה. מכבי זה בעוצמה הרבה יותר גדולה ממועדונים אחרים, אבל זה בעיקר לדעת להתמודד ם להפוך את זה למקצוע. האווירה שמסביב, ההתמודדויות עם הדברים שקורים, עם התחרות על התפקיד, עם סוכנים. זה עולם הרבה יותר רציני ואינטנסיבי".
"היום כבר בגיל נערים יש לשחקנים סוכנים ומאמנים אישיים, אצלנו זה לא היה ככה. אני לצורך העניין לא עליתי לבוגרים עם סוכן, זה גם אחד הדברים שמאוד פגעו בי. יש השפעה לסוכנים, בטח אם הוא מחזיק בכמה שחקנים באותה קבוצה, זה לפעמים יכול לעשות את כל ההבדל".
היה לך מנטור בחדר ההלבשה במכבי ת"א?
"לא אחד ספציפי, היו חבורה של שחקנים, אם זה שרן ייני וגל אלברמן שמאוד תמכו. הם לא אמרו 'בוא ניקח אותו פרויקט', זה האופי שלהם, הם רגישים לסביבה ולמי שלידם. לא ממש הדריכו אותי איך להתנהג מחוץ לחדר ההלבשה, זה יותר היה בקטע של מילים טובות או תמיכה מקצועית".
היה לכם חדר הלבשה מאוד דומיננטי, איך שחקן נוער משתלב שם?
"יכול להיות שלא בדיוק הצלחתי להשתלב וראו את זה. אולי הנוחות זה משהו שהיה חסר לי, הרגשתי לפעמים קצת לא בנוח וזה השפיע על הביצועים במגרש, בסוף ראו את זה".
אבל בסוף, לא משנה איזה מאמן הגיע למכבי - כולל ג'ורדי קרויף - כולם ראו בך שחקן הרכב בהתחלה.
"יכול להיות שברגע שאתה לא מסתדר בחדר ההלבשה, זה בא לידי ביטוי במגרש מבחינה מקצועית. בתקופה שלי אני חושב שג'ורדי פחות עסק בעניינים המקצועיים, במי ישחק או לא. הוא יותר עסק בלהחתים שחקנים ממה שאני זוכר, לא התערב למאמן. אני חושב שמועדון כמו מכבי שישר רוצב תוצאות, שאם משחק אחד אתה לא טוב אתה יכול למצוא את עצמך מחוץ לסגל, זה לא פשוט. לשחקן צעיר מאוד חשוב לשחק, זה כדור שלג כזה, אם קיבלת כמה דקות בתור מחליף ולא לקחת את זה ב-20 ידיים שוב לא תהיה בסגל".
אתה חושב שבמכבי אולי לא היו סבלניים איתך?
"אני יכול להגיד שיכלו להיות טיפה יותר סבלניים איתי, לא יודע אם זה היה עושה איזה שינוי מטורף, אבל אין ספק שההזדמנויות שם הם מעטות ואם אתה לא נותן תוצאות אז מאוד קשה להיכנס חזרה אחרי זה".
אחרי מכבי ת"א, אתה יוצא לנתניה. הייתה לכם שנה קטסטרופה, כולם נפצעו עוד במחנה האימונים, לא?
"הייתה עונה לא פשוטה. האמת שבנתניה הבלאגן התחיל שנה לפני זה, עם המשכורות. גם כשהגעתי לשם לא הייתי שלם עם זה במאה אחוז ובאמת שני שחקנים מאוד משמעותיים קרעו את הצולבת כבר בתחילת העונה. גם מבחינת התקציב היו בעיות, לא יכלו להביא שחקנים והיה את העניין של הפירוק באמצע העונה".
"האמת שאני לא רציתי לעבור לנתניה. באותה תקופה אבי נמני היה הסוכן שלי והוא שיכנע אותי לעבור לנתניה, היו עוד כמה שחקנים שהושאלו לנתניה. לא כל כך אהבתי את הרעיון, אבל הוא אמר לי שזו האופציה היחידה ושכדאי לי. יכול להיות שאם הם לא היו קורעים את הצולבת העונה הייתה מסתיימת אחרת. זה היה ממש חוסר מזל והעונה המשיכה בדיוק ככה, מאמצע העונה כבר לא היו משכורות ואף אחד לא שיחק. הכל הלך עקום".
אחר כך המשכת לבית"ר ת"א, ואני זוכר שהיו לי כמה חברים ששיחקו שם ואמרו שאתה עושה באימונים דברים לא נורמליים. גם מסאיי דגו אמר לי אז 'תדאג שגאל יעבור לכפ"ס'. האמנת שאתה יכול לחזור לצמרת אז?
"כמו שאמרתי, החלטתי להגיע לשם בעיקר בגלל עמיר תורג'מן. מאוד הערכתי אותו. וגם בגלל שזו הייתה קבוצת בת של מכבי, זה התחיל שנה או שנתיים לפני כן. באותה עונה היה לי קצת חוסר מזל עם פציעות שריר, אז יצא שהרבה מאוד מהעונה פיספסתי. האמנתי שאני אתן איזו עונה טובה שתחזיר לי את הביטחון, לא יודע אם חשבתי כבר על אירופה, אבל כן חשבתי על לחזור לליגת העל".
את השנה שאחר כך התחלת במכבי והיה איזה כשל טכני שמנע ממך לשחק?
"הייתי אמור לחזור בעונה הזאת למכבי, היה איזשהו כשל טכני, לא זוכר אם של מכבי או בית"ר ת"א. זו העונה שכביכול פרשתי בסופו של דבר. מה שקרה זה שאת כל העונה עשיתי עם עמיר בבית"ר ת"א, ואחרי שנסגר החלון הוא קיבל הצעה מאשדוד ועבר לשם. אני תמיד הלכתי לאן שהוא הלך, אפילו קיבלתי הצעה מאשדוד, איכשהו הצליחו לגרום לזה שאני אהיה שחקן חופשי. אבל אשדוד פחות נראה לי כמו מקום שמתאים לי, ואני די חששתי בשביל עמיר שהוא יהיה המטרה הראשונה ואז אני אתקע באשדוד בלעדיו".
"בתקופה הזאת אני כבר לא עם אבי נמני. הייתה לי את האופציה לעבור לאשדוד או להישאר בבית"ר ת"א - ואיפשהו נתקעתי באמצע. לא ידעתי אם אני רוצה ללכת איתו לאשדוד ולקחת סיכון שהוא יפוטר ואני אתקע שם לבד".
אז מה קרה? נסגר החלון והמשכת להתאמן בבית"ר ת"א?
"המשכתי להתאמן בבית"ר ת"א וכשעמיר עזב הפסקתי להתאמן שם, לא רציתי להישאר שם. כאן כל התהליך של להפסיק עם הכדורגל התחיל".
מי איתך בתהליך הזה? אתה מתאמן עם עצמך במקביל?
"אני מתאמן, שומר על כושר, אבל אז התחילו כל המחשבות של מה לעשות. באותה תקופה קיבלתי לא מעט הצעות מקבוצות גם בליגת העל וגם בלאומית, אבל זה משהו שהוציא לי את האוויר קצת. החלטתי שאני לוקח הפסקה רגע, יושב עם עצמי ורואה מה אני רוצה. ובעצם ההפסקה הזאת נמשכה עד עכשיו".
מתי הגיע הרגע שאמרת לעצמך 'די'?
"אולי בסוף אותה עונה, בהכנות לעונה הבאה אפילו. היו לי הצעות לבוא ולהתאמן בכל מיני קבוצות ליגת העל ולאומית, אבל פשוט לא היה בא לי כבר. בשנה הזאת הייתי עם עצמי יותר, לא עשיתי יותר מדי גם בחיים האישיים שלי, עצרתי שנייה והשלמתי עם זה שאולי זהו. זו הייתה שנה של פסק זמן בשבילי".
"זה אולי משהו שרק הזמן יכול לרפא, זה היה באמת משהו מאוד עצום וגדול בחיים שלי שפתאום נגמר. נשארתי בלי אנרגיה לעשות דברים בסיסיים, במקרה שלי רק הזמן עשה את שלו. הייתה לי איזה שנה שהסתגרתי בתוך עצמי יותר".
איך הרמת את עצמך?
"לא היה משהו ספציפי, פשוט יום אחד קמתי והבנתי שצריך לפתוח דף חדש. קמתי עם עצמי והלכתי לאות מה אני רוצה לעשות, אם זה ללמוד או לעבוד. זה מאוד קשה למי שהיה ספורטאי להתמודד עם זה, כשאנחנו ילדים אנחנו לא באמת חושבים על זה".
אנשים לא מבינים את ה"כאפה" ששחקנים חוטפים אחרי הפרישה.
"לגמרי, זה צעד שהוא מאוד קשה. התחלתי לשמוע שקצת יותר מודעים לסיטואציה של מה עושים בבוקר שאחרי, איך מרימים את עצמך, איזשהן תכניות. צריך שתהיה את המודעות הזאת כבר מגיל נערים, נוער ובוגרים. זו באמת סיטואציה סופר קשה, צריך לתת על זה יותר דגש. בסוף יהיה בום ככה או ככה, אבל צריך נחיתה רכה יותר".
איך המשפחה הגיבה לפרישה? מישהו ניסה לשכנע אותך להמשיך?
"זה לא היה פשוט, אני בטוח שעד היום אבא שלי חושב על זה וזה צובט לו בלב. זה לא רק הוא, זה גם חברים שבחצי שנה הראשונה לא הפסיקו לשאול או ניסו אפילו לדחוף. בשנה הראשונה שקלתי את זה, גם טיפה אחרי, אבל אחר כך כולם השלימו עם זה. בגלל זה התהליך היה מאוד ארוך. היו לי הרבה אופציות כן לחזור ובאמת כל אופציה כזאת מאוד הקשתה על אבא שלי ועל החברים".
אתה רואה כדורגל היום?
"ברור, אבל פחות ישראלי, יותר אנגלי. זה חלק מאיתנו, כל הזמן, זה לא ייעלם אף פעם".
אתה מרגיש שלם היום?
"כן. תמיד תהיה את הצביטה הזאת, אבל כן אני מאוד שלם".
אני רוצה לחזור איתך טיפה אחורה. דיברת מקודם על סוכנים, הייתה איזו נקודה בקריירה שנכוות מסוכנים?
"זה נושא מאוד מורכב, יש לזה חלק מאוד גדול בזה שהפסקתי. עליתי לבוגרים בלי סוכן, בתקופתי זה לא היה נפוץ, ואני חושב שזה מאוד פגע בי. אני לא יכול להגיד שנכוותי, אבל אני חושב שהייתה סיטואציה אז שלאבי נמני היו את המאמנים שלו, ואלה האופציות שהיו לי בתור שחקן לצאת להשאלה".
בסופו של דבר זו אחת ההחלטות החשובות שלך בקריירה ואתה בעצם לא זה שמקבל את ההחלטה.
"כן, משהו כזה. היו סוכנים שדוחפים שחקנים ספציפיים, היו הרבה דברים שפחות היו לטעמי".
מה היית אומר לגאל של לפני 10 שנים?
"וואו, נראה לי שלקחת בקלות יותר, את הכל. אם זה באמת דברים שלא קל להתמודד איתם בתקשורת בתור שחקן צעיר - דברים טובים ורעים. גם 'הרמות' בתקשורת יכולות לפגוע לפעמים, זה מעמיס את כל הציפיות לפני שהשחקן בשל לזה. וגם, ואת זה אני לא צריך לספר לך, לפעמים אתה קם בבוקר ורואה ששחקן בקבוצה שלך 'ליכלך' עליך".
אתה מדבר על המשחק מול באזל?
"לא רק זה, היו עוד הרבה מקרים. באותה תקופה לא היה את ערן זהבי שכולנו מכירים היום, רק באותה עונה הוא נתן עונה טובה ממש וזה קרה. בבוקר שאחרי לא היה כזה מטורף, הדיבור התחיל חצי שנה קדימה, אבל אתה יודע לא אני בחרתי את החילוף. זה לא פשוט, אתה חוטף הרבה אש ובאותה תקופה הייתי ילד צעיר שרק עלה לבוגרים. זה לא פשוט להתמודד".
היית קורא טוקבקים?
"לא תמיד, אבל בסוף זה מגיע אליך דרך חבר או מישהו קרוב, אי אפשר לברוח מזה. אפילו הייתה איזו סיטואציה שרשמו משהו והדובר של מכבי בא אלי ואמר לי לא להתייחס ושאלתי אותו 'מה רשמו?'. אין לי רשתות חברתיות, אני פחות בקטע של הדברים האלה. יש בזה חיסרון גם, אולי אתה פחות מתחבר עם השחקנים אחרי משחקים, אתה לא מגיע ליציאות".
אתה חושב שזה פגע בך במגרש?
"בטוח. שמע, זה חלק מאוד חשוב, אלה השחקנים שאתה משחק איתם. כשרואים אותך ורואים חבר על המגרש, אז האינסטינקט הראשוני הוא למסור לו. שוב, זה לא הדבר העיקרי, אבל הכל ביחד נהיה כדור שלג אחד גדול".
יש מישהו במערכת שעוזר? אולי יועץ מנטלי או פסיכולוג שיעזור לגאל לממש את הפוטנציאל?
"באותה תקופה היה פסיכולוג, אבל יותר עבדנו על דברים מקצועיים ספציפיים. זה לא היה מספיק בעיני והיום אני בטוח שיש יותר מודעות לזה ולהתמודדות עם זה. אפילו להתמודד עם פציעות, כשעליתי לבוגרים בשלושה-ארבעה חודשים הראשונים נפצעתי וזה קצת הרס לי את המומנטום. היה לי קשה לחזור מזה, זו הייתה הפציעה הראשונה המשמעותית ובאמת היה לי קשה לצאת ממנה".
השחקנים תמכו?
"היו כאלה שתמכו כי באופי שלהם הם קצת יותר רגישים לסביבה, אבל כשאתה פצוע אתה בצד, זה לא בדיוק נידוי. כשהייתי שחקן צעיר אולי באמת הייתי צריך לקבל יותר יחס, זה משהו שצריך להתייחס אליו יותר, פתאום עולות שאלות כמו 'למה גאל לא משחק?'".
הנבחרת תעלה ליורו?
"אני רוצה להגיד שכן".
מי תזכה באליפות?
"מכבי חיפה".
מי השחקן הכי גדול ששיחקת איתו?
"ערן זהבי".
המאמן שהכי השפיע עליך?
"עמיר תורג'מן ופאולו סוזה".
איפה אתה רואה את עצמך בעוד 5 שנים?
"לא יודע, אבל מקווה שמבסוט ושלם עם עצמי".