הימים הלא פשוטים שעוברים עלינו מחלחלים גם לכדורגל. נסענו לאצטדיון טדי שם נערך אתמול (שבת) "משחק הבית" של מכבי ת"א, מול מכבי חיפה. האווירה ברכב הייתה מתוחה, ולא בגלל המשחק. האסקפיזם שאמור לספק הכדורגל, מוטל בספק.
נדיר שאנשים שחיים את הכדורגל כמונו, לא מחליפים מילה על המשחק, אלא רק על המצב. גם כשהגענו לאיצטדיון ונחיל אוהדי הקבוצה החל לזרום פנימה, היה מאוד שקט, אבל לאט לאט הקהל התחמם, השירה האדירה החלה ואז גילינו את הסאונד של טדי. אצטדיון ביתי על מלא. הרבה יותר מבלומפילד שלנו, חסר הגג והאקוסטיקה.
חסרונם של אוהדי חיפה, (זכר לעונש ההתפרעות שלהם) גרם למצב לא מוכר שבו אין תגובה של קהל האורחת לקריאות העידוד שלנו. המשחק נפתח בלחץ של חיפה, תוצאה של משחק לא מדויק שלנו. אחרי כרבע שעה, מכבי ת"א נכנסה למשחק, ולאחר השער הראשון לא הביטה לאחור. ברק בכר הודה בטעות של המערך שבחר ועלה למחצית השניה עם 4-3-3.
התל אביבים היו מאורגנים ועם הגנה טובה בראשות השוער רועי משפתי, השאירו את החיפאים מתוסכלים. צריך לומר: לחיפה קבוצה טובה מאוד, והמרוץ יהיה צמוד. אבל מכבי ת"א עוצמתית ויודעת להגיע למשחקים כאלה.
התל אביבים שיחקו בינתיים כפול משחקים מאשר החיפאים, ובהם משחקים בעצימות גבוהה. לחיפה זה היה משחק ראשון מול קבוצת כדורגל ברמה גבוהה, והיא כשלה במבחן הזה. סיום המשחק מצא אותנו האוהדים שמחים, אבל שוב ביציאה מטדי כבר חזר השקט. חזרנו למציאות. נקווה לימים שמחים יותר.