לפני הדרבי מול מכבי חיפה רוססו כתובות נאצה נגד דיא סבע על אחד מהאוטובוסים של מכבי חיפה. אז החוליגנים כתבו "דיא סבע מת" והכוכב הכי גדול כיום בליגת העל ענה להם בדיוק איפה שצריך והיכן שהכי כואב. הראשון בבעיטה וולה והשני בפנדל, כל זה בדרך ל-1:4 ירוק והכרמל שוב בצבע הנכון, גם אם זה קרה על הרי ירושלים.
ברמה המקצועית, אלה לא רק השערים של דיא סבע, אלא כל המסביב. עוד לפני שסבע מסדר את הקצפת על העוגה, אין לו בעיה לעבוד קשה על הבסיס, לחלץ כדורים ולעשות עבודת הגנה, להראות את המחויבות שלו כלפי המועדון והמאמן ברק בכר, שבזכותו כל זה קורה. ראיתי שיש מי שתוקף את דיא סבע על החגיגה שלו אחרי השער הראשון (מבצע קבוצתי מושלם, אחד השערים היפים העונה בליגת העל), אבל ברור לכולם שמדובר בחיקוי של מתאבק על כמו "הקברן", זה, שבאופן מטאפורי, קבר את כל התקוות של הפועל חיפה לצאת עם נקודות מהדרבי הזה.
מבחינת ברק בכר, דיא סבע הוא בדיוק מה שאין לאף קבוצה אחרת בליגת העל. סיומת באיכות אירופאית גבוהה, גם ממצבים כמו הוולה אמש, ש-99 אחוזים משחקני ליגת העל היו שולחים לקניון מלחה. זה לדעת לפגוש את כדור הרוחב ששלח לו עילאי חג'ג' במהלך שהוביל לפנדל שהביא ל-1:2.
גם כאן, אין הרבה שחקנים שיש להם את הטכניקה בבעיטה מקו שני, כשהכדור הלך טיפה לאחור ולא לכיוון התנועה. ברק בכר הוא זה שמאפשר לכל הטוב הזה לקרות עבור מכבי חיפה. מאמן שידע לטפל באמצעות הכלים שיש לו בהגנה נסוגה כמו זו שהעלתה הפועל חיפה של רוני לוי. לא אחת תהיתי מה נותן לרוני לוי להישאב לסגנון ההגנתי, מעין מערך בונקר שכמעט תמיד נפרץ בסופו של דבר.
אז אחת לכמה משחקים אפשר לחלץ נקודה, אולי לגנוב שלוש, אבל זה מה שאתה רוצה שיזכרו מהקבוצה שלך? מכבי חיפה היא בדיוק ההפך מהחשש המובנה שיש ברוני לוי. קבוצה שתתקוף בכל מצב, מול מאמן שתמיד יחפש את ההגנה והעקיצה. כוורת דבורים מול דבורה או שתיים שנואשות כדי לעמוד במשימתן.
אפרופו כוורת, היה קשה לראות דרבי חיפאי מחוץ לאצטדיון סמי עופר. האווירה שונה, אין טירוף של 30 אלף איש ותעיד על כך הקופה הריקה של יואב כץ. הבעלים האדום רואה את הדרבי כמקור הכנסה כמעט כמו שאבי לוזון רואה את הכוכבים הצעירים שלו כבוננזה למכירה לחו"ל. לכץ אין מחלקת נוער כמו של מכבי פ"ת אז הוא בונה חלק מהתקציב על אוהדי מכבי חיפה.
זה נחמד ומחמיא, אבל לא פתרון לעבודה מקצועית נכונה. הדרבי שנדד לירושלים סוגר עבור מכבי חיפה שישה משחקי חוץ מתוך תשעה בסיבוב הזה ויחד עם המפגש נגד הפועל ירושלים, שוב באצטדיון זה, זה כבר יהיה שבעה מתוך עשרה. יכול להיות, שהקושי הזה עבור הקבוצה הצפונית יהיה מה שירכך עבורה את הקרקע בעתיד, בתקווה שהמלחמה תסתיים.
הירוקים מוליכים כרגע את הטבלה וזה בלי בית ושגרה, עם קבוצה שנבנתה תוך כדי תנועה. בסוף הסיבוב הקבוצה כבר תהיה שלמה ומחוברת יותר ואם כל זה יקרה באצטדיון סמי עופר על בסיס שבועי, כנראה שליגת העל תראה רק את הגב של ברק בכר והשחקנים שלו. ואז דיא סבע יוכל לחזור לחגיגה הרגילה שלו וישים עם ידיו משקפת על העיניים כדי לראות את היריבות, ביניהן הפועל חיפה.
הכותב הוא אוהד מכבי חיפה ופרשן ברדיו חיפה