$(document).ready(function () { setTimeout(function () { $('#Haim_L').remove(); }, 2500); // Remove the element after 3000 milliseconds (3 seconds), you can adjust this value as needed });
 
וידאו ליגת העל
הפסגה בורחת: מכבי חיפה וטבריה נפרדו בתיקו
הפסגה בורחת: מכבי חיפה וטבריה נפרדו בתיקו
הפסגה בורחת: מכבי חיפה וטבריה נפרדו בתיקו
סיבוב הופעות: 1:4 להפועל באר שבע על בית"ר י-ם
הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

הבושה היא לא של חיפה, אלא של עומר אצילי

כאחרי המהלך הדרמטי, המועדן צריך להוכיח שהוא לא מוותר על התואר. טור אוהד

תמיר אלחיאני
תמיר אלחיאני   24.12.24 - 18:29
Getting your Trinity Audio player ready...
נראה לי שלא תופתעו לשמוע שאני, ממש כמו כל אוהדי מכבי חיפה, בהלם מוחלט מכלל ההתרחשויות של היום. נראה לי גם די מיותר לפרט לכם את דעתי על ההתרחשות, על כל הקרקס של השבוע האחרון ועל אקורד הסיום המבזה והמחפיר שלו. המעשים מדברים בעד עצמם כאן, ולא נראה לי שיש מישהו שיכול לסנגר או להצדיק את ההתנהלות של עומר אצילי מול מכבי חיפה. אפילו עומר אצילי עצמו מבין את זה ורשם משהו בסגנון בהודעת האינסטגרם שלו. אבל היי, העיקר זה הכרת הטוב, הא?

מכבי חיפה חטפה היום סטירה מצלצלת, מטאפורית כמובן. זו מכה לא קטנה לאגו, וגם מקצועית, זו אבידה של שחקן שיכול היה פוטנציאלית להעיר ולחבר את העסק, כפי שעשה בעבר. 

אז כן, גם במכבי חיפה יצטרכו לעשות חושבים על איך קרה הדבר הזה ואם היה אפשר לעשות משהו אחרת, אבל יש דבר אחד שאף אחד שקשור במכבי חיפה לא צריך לעשות בשום צורה ודרך - לחוש איזושהי בושה על ההתרחשות הזאת. הבושה, במקרה הזה, היא אך ורק של אדם אחד, והוא עומר אצילי.

אמרתי זאת בעבר ואומר זאת עד נשימתי האחרונה:  אחרי הזכות להיות איש משפחה ואב לילדים, הזכות להיות אוהד של מכבי חיפה היא הגדולה מכולן בחיי. לא היה, אין ולא יהיה שום דבר שגרם לי כל כך הרבה גאווה, אושר ורוממות רוח כמו הרגעים שסיפק לי המועדון הזה, כבר יותר מ-30 שנים. אני גאה לשאת את הסמל הירוק של המועדון המפואר ביותר בישראל על לוח לבי, היום כמו אתמול, ואף התרחשות מול שחקן, מוצלח ככל שיהיה, לא ישנה את זה.

איך שלא נסתכל על זה, מהלך כל כך דרסטי, כל כך דרמטי, מהסוג שהתרחש היום הוא רגע מפנה. בשאלה אם המפנה הוא לטובה או לרעה - רק הזמן יכריע.
הגיע הזמן לשנס מותניים ולהתאבד על העונה הזו הגיע הזמן לשנס מותניים ולהתאבד על העונה הזו
אני יכול לדבר רק מנקודת מבטי האישית, אבל מבחינתי, בבחירה בין לשקוע בייאוש ובוויתור לבין לתקוע את העקבים עמוק בקרקע ולעמוד זקוף, גאה, רעב ונחוש אפילו יותר מקודם, אין באמת התלבטות. על אחת כמה וכמה כשאין למועדון שלי שום דבר להתבייש בו. 

בסופו של דבר, הצענו הרבה יותר כסף ונתנו ביד רחבה כל דבר שביקש אותו אחד שזכה בחזרה בחייו ובתהילה הודות למכבי חיפה. הוא בחר מה שבחר, ובחר לעשות את זה בדרך שבחר, אבל מרגע שנפלה ההחלטה - זו כבר הבעיה שלו ולא שלנו. 

את הזעם והעלבון אני בוחר לתעל לטובת דחיפת הקבוצה שלי, אפילו הרבה יותר חזק מקודם. ואני לא לבד בגישה הזו. אחרי שנצא כולנו מהשוק, מחר נניח, נתרכז כולנו בלדחוף אפילו חזק יותר את הקבוצה, להעיר אותה ולהכניס אותה סוף סוף לעונה הזו.

אני מצפה מהמועדון גם כן לאותה רמת המחויבות והאטרף, וגם לאותה מידת השקעה רוחנית וכלכלית. יש לא מעט לתקן בינואר הזה, ואני מצפה ממכבי חיפה שתראה התאוששות מהירה ותדע לייצר מהלכים חזקים שיתנו לנו את הדחיפה שאנחנו זקוקים לה לקראת הפיניש. ברגע קשה, בו אחד מכוכבי העבר של המועדון הפנה לכולנו עורף, אני מצפה מכולנו, מועדון, אוהדים ושחקנים,  להתאבד בכל הכוח על העונה הזו, כי במכבי חיפה לא מוותרים על שום תואר בשום נסיבה. ככה זה צריך להיות השנה, ובשנה הבאה ובזו שאחריה. זה ה-DNA של המועדון הזה, ואדם כפוי טובה אחד שמתנהג בעליבות לא צריך לשנות וגם לא ישנה את זה.

בראש זקוף, בגאווה ענקית, מחר משחק על תואר. יאללה מכבי, חדש חדש.