אם יש קבוצה ששגיב יחזקאל צריך להודות לה על תרומתה לשיקום הקריירה שלו, זוהי הפועל באר שבע. לא מכבי תל אביב. תקופה מסויימת של דשדוש הסתיימה ביום שבו אליניב ברדה, בתחנתו הקודמת כמאמן, שינה את התפקוד של שגיב והציב אותו בעמדת המגן הימני. בדיקת הנאותות עברה בהצלחה, ושני הצדדים יצאו נשכרים. שגיב פרח בב״ש, זומן לנבחרת, ועל הדרך פרץ לשווקים חדשים. סיפורו קיבל תפנית דרמטית באנטליספור הטורקית שרכשה אותו ממשפחת ברקת.
המלחמה הכניסה את יחזקאל לסערת רגשות, ואת שערו האחרון על אדמת טורקיה - מול טרבזונספור - חגג כשהצביע על התחבושת שעל פרק ידו, עליה נרשם "100 ימים" לציון התקופה שהחטופים הישראלים הוחזקו בשבי החמאס בעזה, נכון לאותה נקודת זמן. ההמשך כמו נלקח מסרט אימה. המועדון מאנטליה התנער ממנו, שוטרים עיכבו אותו לחקירה ותנועותיו מחוץ למגרש כמעט הוגבלו לחצי שעה ביום בחצר הכלא. רק פעולה נחרצת של גורמים ממלכתיים חסכה ממנו חוויות בנוסח אקספרס של חצות. לישראל יחזקאל ומשפחתו הוטסו במטוס פרטי, ומי שלא הספיק להתרשם עמוקות מהסיטואציה מוזמן לפנות לאנטולי שרנסקי, אסיר ציון במילואים, לצורך השלמת פרטים.
אילו שגיב היה מרענן את זכרונו היה נזכר באותם בחורים, חמושים באביזרי עידוד והלבשה אדומים, שקידמו את פניו יחד עם עוד עשרות אנשים בנתב״ג, ובגילויי התמיכה כלפיו כשהתארח בטוטו טרנר כעבור זמן קצר. באר שבע תמיד נהגה בו בכבוד, חיבקה ואימצה אותו לחיקה, עד שזזה הצידה מכורח הנסיבות. בחירתו במכבי לא הפתיעה חוגים בנקאיים. ההצעה של מיץ׳ גולדהאר הייתה מאוד נדיבה, יודעי דבר מגדירים אותה גבוהה פי כמה מהצעות אחרות שהוגשו למגן התוקף לאחר שנחלץ בעור שיניו מטפריו של ארדואן.
שימו רגע את הכסף בצד. ממי שפעל על פי צו מצפונו וכמעט חטף מרס טורקי, ניתן היה לצפות שיטיל את הקוביות במתינות. כבשת נגד הקבוצה ששדרגה אותך? סחתיין עליך, שגיב. תרים את הראש ותגיד תודה לבורא עולם. גם אם שרקו לך בוז אחרי כל נגיעה בכדור, אין הצדקה לחגיגות מוחצנות הגובלות בהתרסה. לא יורקים לבאר שממנה שתית.