ברק בכר הוא המאמן הישראלי הבכיר בכדורגל.
עודד קטש הוא המאמן הישראלי הבכיר בכדורסל.
אבל זה לא אומר ששניהם מתאימים לכל סיטואציה והשאלה הגדולה היא כמה הם מתאימים לסיטואציה הנוכחית. נקודות הממשק פה גבוהות - משניהם מצפים לביצועים בטווח המיידי, הם לא באים לבנות קבוצה אלא להביא הישגים גם ברמה המקומית וגם ברמה האירופאית. אם ברק בכר ייאמן 10 שנים רצוף את מכבי חיפה ויזכה ב-3 אליפויות במהלך אותן שנים, זה לא מספיק, אם קטש יזכה ב-5 אליפויות באותם עשר שנים, זה לא מספיק. אם קטש יגיע פעם אחת לפיינל פור ביורוליג, זה לא מספיק ואם בכר יביא את חיפה באותם עשר שנים 4 פעמים לשלב הבתים באירופה זה שוב, לא מספיק.
זה לא רק עניין של מותג, מאמן בכיר בא עם דרישות והשקעות גם ביכולת שלו להצליח: השכר והצוות שבא איתו, דרישות לחיזוק מסוים. במכבי חיפה זה הזרים שבכר דרש ובמכבי ת״א זו ההשקעה העצומה בעלות הסגל הישראלי בקיץ האחרון כשנדמה היה שזה הולך לכיוון של עופר ינאי, דומה שאפשר להניח שקטש היה מאלה שאמרו שתמיר בלאט ורומן סורקין חייבים להישאר בכל מחיר ולכל מחיר יש מחיר והמחיר הוא ויתור על משאבים שהיו יכולים ללכת לזרים.
לבכר היתה שושלת חזקה מאוד במכבי חיפה, מקבץ איכות שגדול על המשאבים שהושקעו בלהביא אותו - מצ׳ארון שרי ועד עומר אצילי ופייר קורנו ועד פיירו. שחקנים ברמה גבוהה, אבל יותר מזה, מקבץ נדיר של איכות, נהוג לומר שבדרך כלל להצליח עם 50% מהזרים (והמתאזרחים) זה יפה, לחיפה היה בערך 8/8 - כל זר ומתאזרח היו בינגו, זה ברור שאי אפשר תמיד לשמור על כזה מקבץ החלטות מושלם והנה השנה אפשר לראות שהיא הרבה יותר קרובה לסמן וי מוצלח של 2 או 3 מתוך 8-9 זרים ומתאזרחים. ההבדל בין להצליח עם 8 ולהיכשל עם 3 הוא עצום.
וקטש? החמישייה של אשתקד היתה בדיוק כמו אצל בכר, מקבץ איכות שקשה מאוד להשיג גם במשאבים ״רגילים״. חיפה מכרה את כוכביה בהרבה כסף ומכבי עשתה את אותו דבר - יש נקודות ממשק זהות בהחלטות, כשמגיעה הצעה על פיירו כמו שהגיעה, קבוצה ישראלית תמכור. במצב הכלכלי הקיץ בישראל מכבי הייתה צריכה למכור את החמישייה כי היא הייתה צריכה את הכסף (בין היתר כדי לשלם גם לקטש וגם לסגל הישראלי סכומים שקשה להביא בשנה רגילה) והיכולת להביא עוד בונזי ועוד ניבו ועוד בולדווין שנה אחרי שנה זהה ליכולת להביא לפה עוד צ׳ארון שרי.
לבכר היה את שרי, לקטש את בולדווין (אלן שיבר)
לצפות מקטש ובכר להפוך להיות ל'זיו אריה הישגי' זה פשוט לא אפשרי. זיו אריה עובד עם משאבים מוגבלים, מפתח שחקנים, מנהיג מועדון, אבל הציפיות מזיו אריה זה לא לעשות עונה של 80% הצלחה ב-60 משחקים. הציפיות מהפועל ירושלים (רגל) זה לא מה שמצפים ממכבי חיפה או מכבי ת"א כדורסל.
כשההרכב הראשון לא עובד במועדוני האלפא האלה אי אפשר פשוט לזרוק כמה צעירים למים ולהאמין שזה יעבוד. יכול להיות שליאם חרמש ואיאד חלאיילי הם הדבר הבא בכדורגל הישראלי, אבל האם הם יכולים בעוד חודש לנסוע לבלומפילד ולטרנר ולשחק עם שחקני האלפא של היריבות? האם עומר מאייר ו-וויל ריימן יכולים לנצח מועדוני עילית ביורוליג? אני משאיר לקוראים את התשובה.
קטש ובכר הם הכי טובים בלהיות קטש ובכר, הם לא תשובה לכל מודל עבודה, הם טובים בלהחזיק צוות כוכבים רחב, הם יודעים להתמודד עם אגו בחדר הלבשה, עם תקשורת לוחצת, עם ציפיות, הם אימנו משחקים גדולים והיו במעמדים גדולים, למועדוני אלפא מביאים מאמני אלפא, אבל מאמני אלפא צריכים כלים אחרים לגמרי ממה שיש להם השנה.
במכבי חיפה יש את הממשק עבודה בין אלברמן לבכר שטומן בתוכו אתגרים, במכבי ת"א אין בכלל מנהל מקצועי כרגע. מי אמור לתת למאמנים האלה את הכלים לעמוד בציפיות שבאות עם מי שהם? האם מכבי חיפה מסוגלת כבר בינואר להכניס לסגל שלה איכות ועומק שהיא נדרשת אליה? האם מכבי ת"א מסוגלת לתת לקטש כבר השנה את היתרון המקצועי שהיה לה בליגה והיה לה ביורוליג כדי לעמוד בציפיות של המועדונים, של התקשורת ושל הקהלים?
זה לא טור נבואי, אז לא יודע מה תהיה התשובה, אבל אני יודע שמאמנים בכירים הם לא קוסמים ואם אין להם כלים להצלחה לפעמים הפער בין הכלים שכן יש להם לסט היכולות שלהם גבוה מדי.
אם מכבי חיפה רוצה מאמן שיודע לעבוד עם פחות ולהוציא ממנו יותר היא צריכה מישהו כמו זיו אריה או שרון מימר, אם מכבי ת"א סל רוצה מאמן שיכול לעבוד עם כדורסל הגנתי יותר, עם איכות שונה, עם צעירים היא צריכה אולי את אורן אהרוני או גודס.
אם המערכות האלה רוצות את בכר וקטש, הן צריכות להבין מה זה אומר.
הכותב הוא חבר בפודקאסט "צבע אדום", פודקאסט אוהדי הפועל ת"א