1. מכבי ת"א. כל הצהרה מפורשת, בוודאי בטור באתר ספורט, היא משהו שמחייב דיסקליימר: כן, בסופו של דבר אנחנו חיים משבת לשבת - ויכול מאוד להיות שהמילים שאני כותב עכשיו יתבררו כבדיחה בעוד חודש, בטח בסוף השנה. כל מילה שנכתבת כאן היא בהינתן האפשרות שדברים ישתנו - קבוצה אחרת תקבל איזה שובר שוויון (אחת כבר נחת בירושלים), משהו גדול ומאז'ורי יקרה - כמו שתמיד קורה. אבל נכון לתחילת ינואר 2025 ופתיחת השנה האזרחית, לפי הערכת כותב שורות אלה (נשימה עמוקה) - מכבי תל אביב היא המועמדת הבכירה לזכייה באליפות המדינה. ואני אסביר.

יש למכבי תל אביב עוד אתגרים רבים בדרך, ולמרות שהיא בכלל במקום השני ולא במקום הראשון - אבל הפוטנציאל שקיים, ההצלחה היחסית והתנאים שיש להם, לדעתי יאפשרו הגעה להישג הנכסף ביותר בדרך הקלה ביותר מבין הארבע. ונתחיל בשיטת האלימינציה - בית"ר ירושלים, למרות ההחתמה של אצילי, כנראה לא תניף צלחת השנה. אם למישהו היו אשליות כאלה, הן התנפצו עם התבוסה בנתניה במחזור הקודם.

מכבי חיפה מתחברת לאיטה (ועוד נראה מה יהיה ביום שני בסמי עופר), אבל התחושה העדינה היא שקצת איחרו שם את המועד - והיא פשוט עדיין לא מספיק טובה. הפועל באר שבע נראית כמו הקבוצה הכי טובה פרט למכבי - היא קבוצה מרשימה, עם עומק, עם מאמן מצוין ועם זר אחד שמעל הליגה (כולל מעל רוב הזרים של מכבי ת"א). ועדיין, לדעתי מכבי ת"א תקדים אותה.

ראשית - בגלל לוח השנה. המכשול המרכזי שעמד בפני מכבי ת"א בשבועות האחרונים היה אירופה - היא היתה הקבוצה היחידה שהשתתפה בשלב הליגה, שבאקלים המזרח תיכוני הנוכחי פירושו טיסות חוזרות ונשנות, הלוך חזור - תשעה משחקי חוץ, רובם באווירה של משחקי אימון בימי שישי. זה המצב שלנו, ואין מה להתלונן עליו - אבל נדמה שאם היה נזק כזה, הוא די מאחוריה. אירופה תכף מסתיימת (נשארו עוד שני משחקים, ואפשר להניח בסבירות גבוהה שמכבי ת"א לא תעלה שלב), ואחרי כל הבלגן הזה היא עדיין נקודה ממקום ראשון.

שנית - בגלל העומק והאיכות. מכבי תל אביב מכילה היום סגל של 20 (ויהיו שיגידו אפילו יותר) שחקנים ששווים הרכב פותח. אפילו אלה שנמצאים בשולי הסגל, אלה שנשארים בחוץ או לא משותפים - יכולים לפתוח בכל קבוצה אחרת בליגה. אין את זה לבית"ר ירושלים, אין את זה למכבי חיפה ולדעתי אפילו לבאר שבע החזקה עדיין אין את זה. אולי זה ישתנה בינואר, זה עוד פתוח לשינויים.

והסיבה השלישית והחשובה מכולן היא האקס פקטור. ערן זהבי - שבתחילת העונה הזאת באמת נראה לא טוב, תלוש ואפילו כמי שחס ושלום - יד הזמן נגעה בו, פתאום נראה כמו השחקן שאוהדי מכבי ת"א התגעגעו אליו. זה התחיל בגביע נגד הפועל ירושלים, נמשך בדקות טובות בטרנר והסתיים אתמול עם עוד שער, אבל מעל הכל עם אותה חדות "זהבית" ישנה. אם מכבי ת"א מקבלת את ערן זהבי בכושר ההוא, סליחה על הביטוי השחוק - חבל לכולם על הזמן.

לאזטיץ`. בכיוון הנכון (דני מרון)

אז מכבי חיפה כמובן תישאר מאתגרת, ולבית"ר ירושלים יש את הצמד אצילי-שועה, ולבאר שבע יש קבוצה שלא ראו שם הרבה זמן - אבל בעיניי, ברמת המאמן, ברמת השחקנים וברמת האווירה והאנרגיות - מכבי תל אביב נראית כמו אלופה, משחקת כמו אלופה, ולדעתי היא גם תישאר אלופה. ועכשיו - מגיע הקיו שלכם לצלם מסך ולהטיח את זה בפנים שלי כשבאר שבע תניף צלחת בחודש מאי.

2. באר שבע. כנראה שאין קלישאה גדולה יותר לקבוצה שמנצחת משחקים ביכולת לא מרשימה מאשר "גם את המשחקים האלה צריך לדעת איך לקחת". ובאמת, הסימן של אלופה שבדרך הוא בדיוק הניצחונות הקטנים, המג'ייפים, אלה שיש בהם הרבה מזל ונגמרים בהפרש דחוק. בסוף, אלה הנקודות שמפרידות בין אלופה לקבוצה טובה שמסיימת במקום השני.

ואחרי כל זה - אי אפשר לטעות בתחושה שבאר שבע, אחרי סיבוב ראשון מהמם, קצת יורדת לקרקע. היא עדיין לא מפסידה (זה לא קרה לה מאז ההפסד למכבי ת"א בבלומפילד, אי שם באמצע ספטמבר), אבל גם לא ממש מנצחת בגאון. שניים משלושת המשחקים האחרונים הסתיימו בתיקו, וגם הניצחון האחרון מול חדרה הושג כשב"ש יוצאת עם הלשון בחוץ.

וכל זה מגיע כשלבאר שבע יש עוד כמה מוקשים בדרך - נתניה שהיא תמיד יריבה קשוחה, מכבי חיפה, ביקור בטדי ואפילו המפגש במחזור הבא נגד הפועל חיפה וגיא מלמד (אם הוא עוד יהיה שם, ראו סעיף 3). עם כל הכבוד למה שבאר שבע עשתה השנה, וזה בהחלט היה מהמם וכיף לצפייה, כדי לסיים את העונה הזאת עם תואר היא תצטרך למצוא בתוכה כוחות נפש ויכולת התעלות. או, ואולי גם, כמה שחקנים חדשים בינואר.

3. מלמד. מלמד הוא ללא ספק הגולר הישראלי הטוב, נכון להיום, בכדורגל שלנו. וככזה, מיד תעלה השאלה האם אחת הגדולות תצליח לשים עליו את היד. האם מלמד בעצמו צריך לקחת את המדרגה הבאה, ולחזור לקבוצה גדולה - אחרי שכבר היה בבאר שבע של האליפויות, ודי נדחק לשולי הסגל אז.

וקטונתי להשיא עצות, אבל לפחות לתחושתי - מלמד יכול, וצריך, לחכות לקיץ ולהמשיך במועדון שבו הוא מרגיש בנוח. מבין הארבע, השתיים שהכי זקוקות לחלוץ נוסף הן מכבי חיפה - שלה כבר יש חלוץ ישראלי די דומיננטי, שלא ברור כמה יהיה אפשר לקיים עוד אחד לידו; ובית"ר שעמוסה בשחקנים יוצרים ודורשי כדור. האם עוד אחד כזה יהיה תועלת או נזק?

זמנו של מלמד בהחלט יגיע בסוף השנה - כשהוא יהיה שחקן חופשי, ויוכל לעבור לקבוצה שתתאים את עצמה אליו. את העונה הזאת, לדעתי, הוא צריך לסיים בהפועל חיפה - בקבוצה שבה הוא המלך הבלתי מעורער (גם ברמת הכיבושים) ולנסות לשבור שיא שערים שלא יישכח במהרה. בקיץ הזה הוא ילבש ירוק, או צהוב, או אדום - ועם היכולת שלו, הוא לא כל כך יצטרך להתפלל לטוב.

מלמד. תישאר, תישאר (מאור אלקסלסי)

המנצח: אושר דוידה - דוידה הוא הדוגמא הטובה ביותר ששחקן לא צריך להישפט רק ביחס לעצמו, אלא גם ביחס לסביבה שבה הוא עובד. במשך שנים, דוידה נתפס כשחקן שיש לו מהירות וכוח מתפרץ, אבל פחות או יותר זהו. ככה זה לפחות היה בהפועל תל אביב, שהיתה גם קבוצה שדי נאבקה על הישרדות רוב השנים. אבל הגלגל הסתובב, ועכשיו הוא במכבי, ואפשר לראות כמה ניצוצות יש לדוידה - יכולות של כדורגלן גדול. אתמול נגד אשדוד הוא כבש שער ובישל עוד שניים, אבל היכולת העקבית הזאת נמצאת כל העונה - והיא הפכה את דוידה לאחד משחקני המפתח במכונה של ז'רקו לאזטיץ'.

המפסיד: אבי לוזון - הנה כי כן, עוד דוגמא למקרה שבו פיטורים נמהרים מדי - לא בהכרח מביאים תוצאות לטווח הארוך. מכוח האינרציה, מכבי פתח תקווה נפרדה מדן רומן וחשבה שהיא תתחיל עידן חדש עם מישהו מהחבר'ה - המאמן הצעיר תמיר לוזון. בינתיים, יש לו 2 מ-12 ואתמול פ"ת שלו ספגה חמישייה מקבוצה לא מאוד משוכללת. האם יכול להיות שדן רומן לא היה הבעיה? אולי פשוט במכבי פ"ת יש קבוצה שעם כל הכבוד לכישרונות הצעירים, לא מאוזנת מספיק ברמת הניסיון? אבל היי, חכו לטריק הידוע ביותר בספר - כי בחלון ההעברות, למכבי פ"ת תמיד יש את מרווח הנשימה לעשות שינויים, ובסוף לשרוד בליגה. השאלה היא האם רומן לא היה יכול להצליח, עם אותו חיזוק בדיוק, בלי הזעזוע.

המספר החזק: 7 - שבעה שערים יש לדור פרץ בחמשת המשחקים האחרונים. שער נגד הפועל ירושלים, צמד במהפך נגד מכבי פ"ת, צמד בגמר גביע הטוטו נגד מכבי חיפה וצמד אתמול נגד אשדוד. אולי קצת כמו המנהיג הטבעי האחר של מכבי תל אביב, ערן זהבי, גם לדור פרץ לקח קצת זמן להיכנס לעונה הזו. אבל מהרגע שהוא נכנס, העוצמות שלו חוזרות גם ברמת המספרים - וזה עוד כוח שיעזור לצהובים במאבק הארוך שלה.

השם החם: ערן זהבי - כי תמיד הוא שם חם, אבל לאחרונה במיוחד. זה נכון שזו רק ההתחלה, וזו בסך הכל לא עונה טובה של זהבי - בסטנדרט שהוא הרגיל אלינו. אבל משהו במבחן העין חוזר להיראות כמו זהבי הישן והטוב - במצבים, בדורסנות הישנה, באיכות שאתה שוב רואה אצלו. משהו נדלק אצל מספר 7 בצהוב - שרק לפני כמה שבועות אנשים עוד ניסו לשדך לבית"ר ירושלים. טוב מבחינתו שזה ירד מהפרק - מכבי ת"א היא הבית הטבעי שלו, וכך זה צריך להיות - אבל אולי, כמי שחי על אנרגיות שליליות, משהו בהספדים המוקדמים האלה הצית בו מחדש את האש. כמו תמיד, בקריירה של מספר הסיפורים הטוב בכדורגל שלנו.

אל תשכחו את: המירוץ לפלייאוף העליון - כי המשחק של בית"ר ירושלים בסמי עופר ביום שני לא רק יהיה על הסיכויים לאתגר שוב את חבורת הצמרת הגבוהה, אלא גם משחק קריטי לגבי הסיכויים שלה לעשות פלייאוף עליון. חשבתם שזה מובטח? תחשבו שוב, כי הפער בין בית"ר להפועל חיפה שדולקת אחריה כבר עומד על שלוש נקודות בלבד. עוד הפסד של בית"ר, והיא עלולה להידרדר למקום חמישי - ושם כבר מחכות קריית שמונה, או היריבות השנואות הפועל ירושלים ובני סכנין. עם אצילי או בלעדיו, בית"ר תצטרך לצאת מהמשבר ומהר - כי המקום שלה בין השישייה הראשונה, שנראה עד לא מזמן כמעט מובן מאליו, בסכנה אמיתית.

היורה הגיע: הסיבה שמכבי תל אביב פייבוריטית לאליפות

ללאזטיץ' יש עדיין מספר אסים בשרוול, ואם זהבי חוזר לחדות של העונה שעברה, הוא הגדול מכולם. וגם: המבחן של הפועל ב"ש, עצה למלמד והכושר האדיר של דור פרץ. סיכום השבת