אי שם במאי 2021, בחור צעיר בעל קשר רופף לכדורגל בשם מייק אמאנגה דפק לנו חתיכת חץ מדמם לתוך הלב. הוא עשה את זה במדי קרית שמונה, בדקה ה-92, באיצטדיון המגעיל בתבל, וגזל מאיתנו את חגיגת האליפות שחיכינו לה 10 שנים. כן, ידוע - הוא לא באמת גזל, רק עיכב, ובדיעבד אף העצים את גודל החגיגה, אבל עדיין, באותו הרגע, אף אוהד ירוק לא יכול היה לנשום מגודל הקוף שהתיישב לו על הגב ושלח לו גם יד שעירה ומגושמת למחוץ את הנשמה.

אבל אז, בדרך הביתה, תוך כדי האזנה למשדר הפרופורציונלי והמאוזן כתמיד של רדיו חיפה, קרה משהו שהפך את היוצרות. אמירה פשוטה ומחויכת של אחד, ברק בכר, שעמד מול מצלמות הטלוויזיה ואמר "הכל טוב, ביום ראשון מול באר שבע נבוא וניקח אליפות מול הקהל בבית שלנו". לא ציטוט מדויק, אבל זו רוח הדברים. במבט לאחור, אין לי ספק שזה היה רגע מכונן וחשוב מאין כמוהו לבנייתה של השושלת והוצאתה של מכבי חיפה מחושך לאור. ברק בכר היה באותו הרגע מאה טון של בטון יצוק, סלע של ביטחון, שעומד איתן מול הקהל (והמערכת) ההיסטריים ביותר במדינת ישראל.

אני נזכר באותו הרגע, ומתבונן על אותו האיש שעומד גם היום על הקווים אצלנו. הם נראים פחות או יותר אותו הדבר, גיב אור טייק איזה קמט, בקטנה, אבל שום דבר מהביטחון, המיקוד והסנטר של ברק בכר מודל 21 לא ניכר על ברק בכר מודל 25.

לכישלון של מכבי חיפה עד כה העונה אבות רבים, מי יותר ומי פחות. אין ספק שכראשי המערכת המקצועית, גל אלברמן נושא היטב בעול האשמה, על הפאשלה באי הבאת חלוץ במקום פיירו בחלון ספטמבר, על איכותם המוטלת בספק, במקרה הטוב, של הזרים שכן הגיעו ועוד כהנה וכהנה. כל מילת ביקורת כאן מוצדקת, גם אם ישנן נסיבות אובייקטיביות שמצדיקות כביכול את הטעויות שנעשו והשחרורים המאוחרים. בסופו של דבר, אלברמן צריך להעמיד לרשות בכר את הכלים המיטביים להתמודדות עם המטרות של מכבי חיפה, ומבחן התוצאה ובאותה המידה הדרך מראים שזה רחוק מלהיות המצב.

תראו, נורא קל גם לטפול את מרב הכישלון על השחקנים הזרים, זה תחביב ידוע בעיתונות המקומית שלנו, כי אין כיף כמו לקרוע לגזרים מי שלא באמת יכול לענות לך. אבל גם הבוסים הגדולים של מכבי חיפה על הדשא, שחקנים שעשו כאן אליפויות והביאו את ליגת האלופות לסמי, מפשלים באופן תדיר מדי על הדשא, פשוט לא הגיעו לעונה. מה שעשה עלי מוחמד במשחק האחרון, נניח, הוא פשוט בלתי מתקבל על הדעת. מעבר ליכולת החלשה עד כה, ודווקא אחרי משחק טוב שלו, הוא משתולל ככה ברגע כל כך קריטי של המשחק. זו בריחה חסרת אחריות מהמשחק, ואובדן עשתונות שהשליכו על המשחק ואולי אף על העונה כולה. לא רק הוא, כמובן, אלא עוד בכירים וותיקים שפשוט לא מספקים את הסחורה. האחריות עליהם, אם כבר, גדולה הרבה יותר מאשר על כל מי שהגיע העונה ואמור להתחבר לשלד קיים ויציב - שאינו יציב וגם בקיומו כבר מטילים ספק.

ולאחר שאמרנו את כל אלו, והבנו היטב את עומק וגודל הבעיות, האחריות הגדולה מכולן על המצב, לדעתי, היא על ברק בכר. משהו קרה לו בכוכב האדום, הכישלון שם הותיר בו חותם עמוק. באותה המידה, גם האפיזודה בכוכב וגם ההדחה הנוראית מאירופה על ידי סבאח בתחילת העונה, הטילו כתם פנימי שהוא עצמו מתקשה למחות. צל על הביטחון העצמי, תחושת המסוגלות ושיקול הדעת שהם העוגן שממנו הפיק בכר את השיאים המופלאים של הקריירה המפוארת שלו.

מה שברק מקרין העונה, בהחלטות שהוא לוקח, ויותר מכך, בהחלטות שהוא לא לוקח, ובעיתוי של אלו ואלו, זה חוסר ביטחון מוחלט בעצמו. דבר מהעוצמה השקטה והמרשימה, שכולנו יודעים שיש לו, לא ניכר על הדשא, והסיבות רבות, אבל הקבוצה כולה שואבת "השראה" מהתנהלותו על הקווים, והוא לא נראה רגוע ולא מתנהל ברוגע ובשיקול דעת. הוא לא מזהה סיטואציות ברורות לעין (בית"ר חותכת אותנו במתפרצות בזמן שכל השחקנים רצים כמו אינדיאנים למעלה בלי שליטה ושכל).

אמנגה. רק עיכב (אלן שיבר)

הוא לא חי מספיק את המשחק ולא מגיב בזמן. אלו דברים שהיו פעם הלחם שלו, המאני מייקר. יש השנה משחקים, בייחוד הגדולים, שהחלטה אישית שלו, בין אם בבחירת ההרכב או בניהול המשחק, היא זו שעלתה לנו בנקודות. מכבי חיפה לא רגועה, קפריזית, משתוללת בלי שליטה על הדשא כבבואה למאמן שלה, שעושה אותו הדבר על הקווים. הוא חושש מלקחת החלטות שיצטיירו בעייתיות מול הגורמים הדומיננטיים בחדר ההלבשה (מי אמר להמשיך לשחק עם שני מספרי 10 על המגרש בכל פעם?).

עד כמה שהסגל של מכבי חיפה סובל מבעיות, והוא בהחלט סובל, הוא לא שווה לא את הכדורגל שאנחנו מציגים עד כה ולא את התוצאות האלו. אותם השחקנים שיחקו באופן הרבה יותר משכנע רק לפני שנה, תחת מאמן שלכל הדעות אינו טוב יותר מברק בכר. מה קרה? כולם פתאום שכחו לשחק? אני מאמין שהשחיקה ביכולת היא תולדה, במובן לא קטן, של ניהול סגל בעייתי ולא חכם. איך תוכלו, נניח, לצפות משחקן זר שהגיע הנה בסיטואציה בלתי אפשרית שיפיק מעצמו משהו אם הוא משחק לא בתפקיד שלו - וגם זה ל-20 דקות במשחק? זה לא עובד ולא יעבוד ככה, וברור לכולנו. אני בטוח שברור גם לברק, אבל הוא בכל זאת מקבל החלטות לא טובות, מסיבותיו שלו.

אני לא מציין את כל אלו כדי להדגיש את האשמה על ברק בכר, או בכדי להכשיר את הקרקע לקרוא להתפטרותו. כשמאמנים במכבי חיפה הגיעו לשלב המיצוי והרבו לשגות, הם עוררו אצלי תחושת מיאוס וכעס. מרגע שבו הוכח שהם אינם מסוגלים, לא הייתי יכול לחכות שכל הסטאנוייביצ׳ים, המולנסטיינים, הלוזונים והרוטנים יתחפפו מכאן. ההיסטוריה המשותפת והטוב שהביא ברק בכר למכבי חיפה גורמים לי לחוש צער אדיר, כי אני אוהב את האיש מאוד ברמה האישית, אני תופס ממנו כאיש מקצוע וכאדם, והסיטואציה הנוכחית, בה הוא רחוק שני משחקים רעים מקריאות להתפטרות, היא נוראית עבורי.

למעשה, הסיבה שבגללה כתבתי את הטור הזה היא בדיוק ההיפך הגמור מקריאה לפיטורים: אם יש מישהו אחד בכדורגל הישראלי שיכול ללכת כנגד חוקי הטבע, לכופף את ההיסטוריה ולשבור את ההיסטריה, לתפוס לסובב בחדות את ההגה של הספינה הירוקה השועטת במהירות אל עבר הקרחון של "סוף העונה" - מי שיכול לעשות את כל אלו זה אך ורק אדם אחד, והוא ברק בכר.

אז כן, ברק, אתה האחראי העיקרי למה שקורה במכבי חיפה, בגלל מה שהשגת עם הקבוצה ובכלל בקריירה שלך. אתה האחראי כי השחקנים שואבים ממך את הביטחון, הרוגע והעוצמה, וכשאתה לא מקרין אותם, כשאתה לא מוצא את הנוסחה הנכונה, הם מושפעים מכך ישירות. העיניים נשואות אליך כי כולנו יודעים שאתה מסוגל לעשות הכל אחרת, הרבה יותר טוב. לא רק יודעים, כולנו רוצים שתעשה הכל אחרת ותצליח לייצר את נקודת המפנה בעונה הקשה והרעה הזו.

נאמר - מכבי חיפה כולה, כמערכת, צריכה לשדר מסר אחיד, בדיבור ובעיקר במעשה, של התאבדות על העונה הנוכחית. מה שגרר אותנו לעשור השחור ולשנים של אבדון מקצועי היה טקס הרמת הידיים העונתי וה"נחכה לקיץ" בכל עונה של דשדוש, מבלי להבין שקבוצה שהולכת ומידרדרת בפברואר-מרץ לא תהפוך להיות גראנדה מילאן ביוני-יולי.

אני מוכן לקבל עונות רעות, זה קורה. כישלונות הם חלק בלתי נפרד מחייה של קבוצת כדורגל והם אלו שנותנים את הטעם להצלחות. אני לא מוכן ולא אהיה מוכן לקבל בשום פנים ואופן הרמת ידיים וחזרה לדפוסים של העשור השחור. המערכת כולה צריכה לצאת עם סכין בין השיניים למלחמה על העונה הזו. הצבנו בשנים האחרונות סטנדרט ואנחנו מחויבים לעמוד בו מעתה ועד עולם.

זה עליך (אלן שיבר)

גם אם נגזר עלינו לא לקחת אליפות העונה, מכבי חיפה צריכה לעשות כל מאמץ בכדי להיאבק על העונה הזו, לחזק ולהתחזק כמה שיותר, אחרת גם שחקנים שהם באנקר ייגררו לחולשה, "יישרפו" ויקחו איתם את הגיבנת לעונה הבאה. גם משחקים באירופה ובשלב בתים הם חובה מוחלטת עבור המועדון הזה, והיעדרם העונה גרם בעיקר לנזק. התועלת שבריווח הלו"ז הפכה לשולית מול הנזק שבעזיבות שחקנים (ואי הגעתם של אחרים) ובחוסר היכולת למצוא קצב מול יריבות בכירות ולתת מספיק דקות לכלל הסגל במסגרות שונות. המקום באירופה הוא חובה עבור מכבי חיפה בכל עונה, והוא ממש לא מובטח. גם על זה צריך לחשוב, בסופו של דבר.

אבל כל המאמצים לא יעזרו אם בראש המערכת לא יעמוד מי שהוציא אותנו כבר פעם אחת מהבור. הוא נקודת החיבור של החלק הניהולי והמקצועי. נכון לכרגע, ברק בכר הוא העתק דהוי וחיוור של עצמו.

מה שחשוב לי לשקף כאן, ברשימה הארוכה הזו, זה קודם כל ולפני הכל את מידת האהבה, ההערכה והכרת התודה שיש לי לברק בכר, וכפועל יוצא - לנסות ולהשיב לו את האמונה בעצמו וההבנה שעל אף גודל האתגר העצום, ועל אף התחושה הקשה בסיום המשחק האחרון, תחושת סוף עונה וניחוח כפכפים ומטקות, יש בו את הכוח להפוך את היוצרות ואת היכולת לתת לנו, לכל הפחות, תחושה טובה יותר לעתיד וכמה ערבים יפים וטובים גם בעונה הזו.

ברק, אני רוצה לראות אותך על הקווים עוד שנים רבות כאן, מצאת כאן בית ואנחנו מצאנו בית ומבטח בך. לא מגיע לך, לא מגיע לנו, שהסוף של הסיפור המשותף שלנו יהיה כל כך עגום.

המפתח לשינוי הנדרש מתחיל קודם כל בתוכך, ברק. קח לך שעה, שעתיים, יום, לא יודע. כמה שצריך. שב עם היועץ המנטלי, עם פסיכולוג, רב (בעצם, לא יודע כמה זה רעיון טוב, שלא תלך גם אתה לבית"ר), הושט יד למעמקי הנפש וגרור משם אל פני השטח את האיש שהרגיע אותי כל כך באותו לילה שחור בקרית שמונה.

אנחנו זקוקים לו היום, יותר מתמיד. נראה לי שגם אתה.

להחזיר את הברק: המפתח לשינוי במכבי חיפה