אוהדי בית"ר ירושלים לא ידעו את נפשם. זה היה רגע מאושר, שעליו הם לא חלמו - לראות את השחקן הטוב בכדורגל הישראלי, לובש צהוב-שחור. הוא יצא עם המדים החדשים, מתקבל על ידי אלפים של אוהדים שקוראים בשמו. אבל עם כל הכבוד לקבלות הפנים ולאימונים, הכל היה מוכן לקראת הרגע שבו סוף סוף יעלה על הדשא בפעם הראשונה. בטדי, ביום שבת, מול אצטדיון מלא באוהדים נרגשים.
אני דיברתי על אבי נמני. על מי חשבתם?
סאגת עומר אצילי תיגמר באופן רשמי בעוד רגע, כאשר בית"ר ירושלים תארח את מכבי בני ריינה במחזור ה-18, ואצילי - אחרי הגלות באיחוד האמירויות וקפריסין - יחזור לכדורגל הישראלי בפעם השלישית. אבל כבר היתה פעם אחת שאצטדיון שלם בירושלים התמלא לכבוד שחקן אחד, שעורך את הופעת הבכורה. אז, זה היה נמני. זמן לחזור ל-22 בנובמבר, 2003.
קיץ 2003 היה קיץ מסעיר בכדורגל הישראלי, בעיקר בזכות מסיבת עיתונאים אחת, בלתי נשכחת, ב-13 באוגוסט בקריית שלום. זה קרה כשניר קלינגר, מאמן מכבי תל אביב, הטיל את הפצצה - והודיע על שחרורם של שני שחקני המפתח שלו, טל בנין ואבי נמני. הסמל של מכבי ת"א, השחקן שסביבו התאחד כל הקהל, כבר לא בקבוצת נעוריו. מחאה גדולה התפרצה בקרב הקהל, שלא הסכים לקבל את רוע הגזרה. נמני היה צריך לקבל החלטות.
לא מעט קבוצות גיששו בכיוון שלו. מכבי חיפה ויענקל'ה שחר היו קרובים מאוד, אפילו בהפועל תל אביב - אז עם קבוצת הבעלות בראשות משה תאומים - ניסו לבצע את המעבר הבלתי נתפס. אבל דווקא בית"ר ירושלים, אז צנועה ביכולות הכלכליות שלה - וכמה שנים בלבד אחרי הקפאת הליכים והפירוק, שהובילו לרכישה ע"י מאיר פניג'ל וחבורת אנשי העסקים שסביבו - גרמה לנמני להתלהב.
באפריל 2020, נמני התראיין ל"5 באוויר" וסיפר: "הייתי ביחסים טובים עם תאומים שפנה אליי. אמרתי לו שאני מודה לו על ההצעה אבל זה פשוט לא יכול לקרות. הייתה לי פגישה עם יענק'לה אך בסופו של דבר החלטתי ללכת לבית"ר ירושלים בחצי מהשכר שהייתי יכול להרוויח בחיפה. לא התאמנתי במשך תקופה ארוכה וידעתי שיהיה לי קשה מאוד להיכנס לעניינים כי מכבי חיפה נאבקה על אליפות באותה שנה. קיבלתי החלטה נכונה בדיעבד, זה עזר לי מאוד. אנשי המועדון והקהל קיבלו אותי בצורה יפה וזה נתן לי קפיצת מדרגה בקריירה". נמני בחר בירושלים, חתם על החוזה והצטרף לשורות קבוצה צהובה אחרת - הפעם בצהוב-שחור.
הכדורגל הישראלי סוער (אלן שיבר)
ב-16 בנובמבר, 2003, שלושה חודשים לאחר ששוחרר ממכבי תל אביב - נמני התאמן בפעם הראשונה במתחם האימונים בבית וגן. אלפים הגיעו למתחם הקטן והמוזנח, צבאו על השערים, הקיפו את נמני באהבה מכל עבר. שישה ימים לאחר מכן, הגיעה הופעת הבכורה - טדי, יום שבת בערב. שואו טיים.
בית"ר ירושלים פגשה באותו ערב את מ.ס. אשדוד, במחזור התשיעי של הליגה. אשדוד עוד היתה "הגלקטית", הקבוצה שנבנתה סביב הקאמבק של חיים רביבו לישראל, עם החברים הקרובים - יוסי אבוקסיס, אסי דומב, אילן בכר וגם אלון חזן שנשאר והיה הקפטן. בית"ר, מצידה, פתחה את העונה בתחתית, מורכבת בעיקר מכשרונות צעירים ומבטיחים - שלומי ארבייטמן, מאור מליקסון וגם ילד מאשקלון בשם ברק יצחקי. זו היתה תקופת המעבר, שבה בית"ר עם אלי אוחנה על הקווים חיפשה בעיקר לשרוד בליגה, לתת במה לצעירים ואולי להיבנות איתם מחדש. המעבר של נמני דווקא לשם - שינה את הכל מהיסוד.
19 אלף צופים הגיעו באותו ערב לירושלים. זה היה עוד לפני השיפוץ הגדול, כך שטדי היה מפוצץ. הרבה חלומות היו אז בלבבות של אוהד בית"ר, אבל גם האופטימיים ביניהם לא חשבו שזה יקרה כל כך מהר. אחרי לא מעט ספקולציות, אוחנה החליט לפתוח עם אבי נמני בהרכב - והוא החזיר לו, במזומן. ארבע דקות אחרי שריקת הפתיחה, עופר טלקר הגביה מצד ימין - והכדור נחת בדיוק על הרגל של נמני, שהעיף בעיטת יעף לחיבורים של רדוסלאב מאיידן. טדי עף באוויר. עד הסיום, בית"ר נאבקה מול החבורה האשדודית הוותיקה והמאתגרת - אבל הצליחה לנצח ניצחון גדול.
הרגע שכולם יזכרו, הגיע במחזור ה-19 - ב-8 בפברואר, 2004, כאשר נמני פגש עם קבוצתו החדשה את מכבי תל אביב. טדי היה מלא אפילו יותר מאשר נגד אשדוד, כאשר אוהדי מכבי הגיעו במטרה להפגין למען הקפטן האהוב שעזב. שלט פריסה ענק נתלה על כל היציע הצפוני, שבו הם ישבו, תחת הכותרת "אין עוד מלבדו". גם אז, בית"ר הסתפקה ב-0:1 קטן. אבי נמני החל במהלך, וברק יצחקי הצעיר היה חתום על שער הניצחון.
נמני לא הפך את בית"ר לקבוצת צמרת בן רגע. את עונת 2003/04 היא סיימה רק במקום התשיעי. אבל הוא הצליח, במידה רבה, להשאיר אותה עם הראש מעל המים - עם שמונה שערים ושישה בישולים בליגה. בעונה שלאחר מכן, יחד עם הקבוצה הצעירה שסביבו, הוא סיים עם בית"ר במקום הרביעי והגיע איתה עד חצי גמר גביע המדינה. בקיץ 2005, הוא חזר למכבי תל אביב - לסיבוב האחרון, שיהיה גם סוף הקריירה מבחינתו.
בית"ר של 2025 אינה בית"ר של נובמבר 2003. בית"ר הזאת הרבה יותר מוכשרת, עם אספירציות הרבה יותר גבוהות. עומר אצילי לא מגיע כדי להציל את בית"ר, אלא כדי לשדרג אותה - אולי להפוך אותה למועמדת לאליפות, 17 שנה מאז הפעם האחרונה שזה קרה. ועדיין, הדמיון מצמרר - שוב, טדי יתמלא לכבודו של שחקן אחד מוכשר, שנושא על גבו את החלומות והתקוות של כל אותם אוהדים. יצחקי, שאז היה שחקן על הדשא והיום עומד על הקווים, בוודאי יקווה לגורל דומה - לפחות במשחק הראשון.