כדורגל, כמו שאתם יודעים, הוא לא באמת משחק של 90 דקות. אמנם זהו הזמן הרשמי של המשחק, אך השעון לא מפסיק וזה מייצר לנו, לצד המשחק שאנחנו מכירים ואוהבים, את משחק בזבוזי הזמן.
אנחנו כמעט ולא מדברים עליו, אך הוא חלק חשוב מהכדורגל עצמו. לדעת מתי למשוך את הזמן בהתארגנות לפני קרן, מתי ללכת לפני חילוף או להשתהות בכדור שוער בשביל לתת לקבוצה שלך עוד כמה שניות, בטח ובטח כשהיא מובילה. זה חלק בלתי נמנע מהכדורגל. לכן, בעזרת הנתונים של חברת אופטה שמפורסמים באפליקציית 365, ניסינו לבדוק מהו המצב בליגת העל מבחינת בזבוז הזמן - מי הקבוצה ש"מבזבזת" הכי הרבה, איך מבזבזים זמן ועוד. נתחיל עם הנתון שהפתיע גם אותנו, זמן המשחק בליגה.
לפי הנתונים של אופטה (שמפורסמים בנפרד לכל משחק וגובשו על ידינו למאגר נתונים אחד), בליגת העל בכדורגל משחקים ב-53.9% מהזמן. מדובר בירידה קלה לעומת 54.9%, הנתון שנמצא ב-2018 במחקר של CIES, אך בנתון דומה לממוצע העולמי שעומד על בין 54 ל-57 אחוזים. ההכנסה של ה-VAR הובילה לפגיעה בזמן המשחק, והיא למעשה "הפיל שבחדר".
אנחנו לא הולכים לגעת ב-VAR בהשוואות האלה, והוא לא מתייחס לבזבוז זמן של קבוצה, אך החלטות VAR ארוכות מדי ומתיחות קווים עלולות להיות בזבוז זמן לאוהדים. ייתכן שהחלטת FIFA להגביל את הזמן שה-VAR יכול להחליט לדקה או שתיים, ומצב בו אם אין החלטה הולכים עם השופט, יוביל לקיצור הזמן המיותר הזה. אולי לא תתקבל החלטה נכונה בסופו של דבר, אך מדובר בדקות של חוסר מעש על הדשא שמשפיעות גם על היכולת של השחקנים להתניע לאחר מכן. כל הנתונים מחכים לכם כאן.
בזבוזי זמן
כמו שאתם יכולים לראות, אין צדיק בסדום. ההבדלים לא גדולים, כאשר במקרה של מכבי פ"ת זה מושפע ממשחקים בהם היא נקלעה לפיגור גדול בשלב מוקדם (כמו ה-5:0 מול בית"ר ירושלים). כל אחת מהן ראתה משחקים בהן היא בזבזה זמן פחות מ-10 דקות ויותר מ-25 דקות. זה חלק מהמשחק, ההבדל הוא שכל אחת משתמשת בו בדרך אחרת. מכבי חיפה למשל ידעה לבזבז זמן מול בית"ר ירושלים בסמי עופר, במשחק בו לקח לה 16:41 דקות במצטבר לבעיטות חופשיות, וביקרה בעצמה קבוצות אחרות שעשו כן. זהו חלק מהמשחק לכל דבר וחלק משליטה בקצב.
זה אולי חלק משינוי התפיסה של הירוקים, כפי שניתן לראות במבחן העין בו נמצא כי הקבוצה משתהה יותר לפני בעיטות חופשיות. זה קרה מול בית"ר ולאחרונה מול ריינה במשחק בו לקח להם 14:32 דקות. שליטה בקצב היא חלק בלתי נמנע מהמשחק ומשהו שהקבוצה של ברק בכר דיברה על כך גם באופן פומבי. הפתרון מתחיל שם.
הוצאות חוץ
כאן, מי שנמצאת במקום הראשון, באופן מפתיע, היא הפועל באר שבע. אני מאמין שבעתיד נראה יותר ויותר תרגילים להוצאות חוץ, במה שלמעשה מתפקד כמצב נייח ובדומה למה שראינו עם קרנות. ההבדל הזה יחסית גדול וייתכן שהוא מושפע מחילופים וכחלק מאסטרטגיית ניהול המשחק של רן קוז'וך.
זה עובד, לפחות מבחינת התוצאות. הם במקום הראשון, וב"ש קבוצה שיודעת גם כן להשהות ולשנות מומנטום של משחקים, בפרט במחציות שניות. בין אם זה בגלל שהכדור רחוק, שנער הכדורים משתהה או באמת בגלל חילופים שיכולים להקפיץ את הגרף קדימה, מדובר בהבדל משמעותי.
כאן חשוב לציין פער שיש בינינו ובין כתבות כאלה מחו"ל, בכמות השניות לכל הוצאת חוץ. הגדולות שולטות יותר בכדור ולכן גם מוציאות אותו יותר, ופר הוצאת חוץ הנתונים יהיו שונים. שווה לציין את בית"ר ירושלים, קבוצה מהירה שמנסה להוציא מהר ולנצל מצב בו המגנים לא מוכנים מול טימוטי מוזי, סילבה קאני וחבריהם.
מצבים נייחים
כאן יש לנו נתונים שמתבססים על מספר השניות שכל קבוצה מבזבזת בקרן, באמצעות חישוב פשוט של מספר השניות המצטבר העונה לעומת מספר הקרנות. מכבי נתניה ומ.ס. אשדוד מובילות את הליגה עם 19.9 ו-20.6 שניות בממוצע לכדור קרן לפי הבדיקה שלנו, כאשר בני ריינה (אחת ממבזבזות הזמן המובילות בליגה לפי הנתונים) עם 37.5 שניות. מכבי חיפה, קבוצה שידועה בתרגילי נייחים, מקום אחד לפני האחרון עם 36.28 שניות גם כן. המטרה בקרן היא להשיג את הסיכוי הכי גבוה לגול ולעשות את זה כשההגנה לא מוכנה, ולכן לפעמים חמש או ארבעים שניות עשויות להיות משמעותיות.
גיא וייזינגר. המצבים הנייחים השתכללו (אלן שיבר)
בדיקה של אופטה בינואר מצאה שארסנל, קבוצת הקרנות הטובה בעולם, לוקחת 48 שניות בממוצע לפני קרן, בזמן שליברפול עם 36.8 שניות וצ'לסי (קבוצת נייחים טובה אחרת) עם 37.5 שניות. זאת המקבילה הספורטיבית של כיוונון מושב הנהג לפני נסיעה: כמה שניות של "זמן מת" שחוסכות הרבה כאב ראש להמשך הדרך. לפי המגמה העולמית, המספרים כאן רק יעלו.
כדורי שוער
"בזבוז זמן" פר אקסלנס, מה שמוביל אולי לכמות הצהובים הגדולה ביותר ולשריקות בוז. כאן אנחנו יכולים לראות העדפה ברורה לקבוצות תחתית, כשטבריה של דניאל טננבאום למשל עם 5.18 שניות בממוצע, הנתון הגבוה בליגה בהפרש. אחריהם ק"ש של אסף צור ואז בני סכנין של מוחמד אבו ניל. טננבאום, אגב, קיבל צהוב אחד בלבד העונה, בהפסד למכבי נתניה. אבו ניל הוצהב רק בניצחון על בית"ר וצור פעמיים. אוהד לויטה, שוער אחר שספג ביקורת על בזבוזי זמן, טרם נענש.
בזבוזי הזמן בליגת העל היו יותר חמורים בשנים הקודמות, והשנה אנחנו רואים פחות צהובים בהשוואה לשנים הקודמות (לעומת העלייה למשל באנגליה, או תוספות הזמן הארוכות בספרד). בין אם זה בגלל הביקורת הציבורית או הפערים שגדלו בין הרביעייה הראשונה והאחרות, כשארבעת המועמדות לאליפות הבקיעו רביעיות וחמישיות העונה, זה דבר טוב. במצבים צפופים יותר שופטים לא צריכים להסס להוציא לשחקנים צהובים על בזבוזי זמן.
זאת בעיה כלל עולמית. לצד עומס המשחקים, משבר בפני עצמו, אין אף ליגה בעולם כיום בה משחקים יותר מ-60 דקות מתוך ה-90. זה אומר שבמשך חצי שעה אנחנו רואים שחקנים מחכים לכדורי חוץ, מסדרים את ההגנה לפני נייחים או פוסעים לעבר הספסל בזמן חילוף. זה כאמור חלק מהמשחק, אבל בעידן בו פחות ופחות צעירים רואים כדורגל, יש עלייה באבחון הפרעות הקשב ובעניין מצד כל הפורטנייטים והמיינקראפטים של העולם, מדובר בסיכון הענף, לא פחות.
שופטי ליגת העל לא יצילו את הכדורגל העולמי. הם גם לא צריכים. יכול להיות שהם צריכים להגיב בצורה טובה יותר לכל בזבוז הזמן (ובטח לקצר את זמני הכרעת ה-VAR, שבולטים לרעה בישראל לפחות לפי מבחן העין), ואולי גם בכל הקשור לעבירות. אין מדידה של ממש של כמות הזמן שמתבזבזת אחרי עבירה, אבל מדובר בדרך הכי טובה לעצור הגנה יריבה. באופן די מפתיע, שתי נועלות הטבלה לא ברביעייה הראשונה בכמות העבירות למשחק כשהאחרונה חדרה במקום ה-11 בליגה.
רן קוז'וך, מאמן ב"ש, אמר בעצמו אחרי ה-0:0 מול סכנין ש"אני רוצה לשחק כדורגל ושהקהל ייהנה מדקות של כדורגל. לא אדבר על השיפוט", כשבמועדון התלוננו על מה שנתפס, ובצדק, כמשיכת זמן. גם ראינו משחקים העונה עם 47 דקות נטו ו-101 דקות ברוטו. כאן, באמת, צריך להיכנס אולי השינוי בשיפוט. כולן מבזבזות זמן, כולן מותחות את הכללים לטובתן, אבל משחקים בהם רק בכמחצית מהזמן משחקים כדורגל הורסים לכולם. באנו לעשות כיף.