שלוש השריקות האחרונות ביום רביעי באצטדיון בלומפילד הביאו איתם רעש שנדיר לשמוע באצטדיון הזה, כשהקבוצה הזאת על הדשא, עם הקהל הזה ביציעים. אוהדי מכבי תל אביב שרקו בוז לקבוצה שלהם, וברור לכולם שקודם כל הבוז כוון למאמן. ז'רקו לאזטיץ', שהחליף בקיץ את רובי קין, זכה לקרדיט לא קטן עד הרגע הזה. אבל אחרי המהפך של מכבי בני ריינה, שהדיחה את הצהובים מהגביע - נדמה ששעון החול התהפך. כך זה נראה לפחות באותו ערב.

טקסט זה לא מתיימר לחרוץ את גורלו של המאמן. גדול עליי בכמה מספרים. אבל כשאנחנו במחצית הדרך, אפשר להתחיל ולשאול - האם הקדנציה הזו של לאזטיץ' במכבי תל אביב היא הצלחה או כישלון? "בסימן שאלה" הולכת ללב הדילמה של מכבי תל אביב. הטיעונים יופיעו לפניכם, וגם ההזדמנות שלכם להביע את דעתכם.

בעד לאזטיץ': בגלל התמונה הגדולה
את הבעיות שיש למכבי תל אביב בתקופה האחרונה קשה להכחיש, ונדבר עליהם רבות. אבל אני כאן כדי להזכיר, גם, את התמונה הגדולה: מכבי תל אביב היא הקבוצה היחידה שעדיין משחקת באירופה העונה. וזה גובה מחיר - לא רק בעומס וצפיפות המשחקים, אלא גם בטיסות. אירופה, בסיטואציה הנוכחית של מדינת ישראל, היא כמעט עול - דבר שמאלץ את הקבוצה לטוס שמונה פעמים הלוך, ושמונה פעמים חזור. והדבר הזה גבה מחיר מקצועי מכל קבוצת ספורט שהתנהלה בדרך הזו (ע"ע מחלקת הכדורסל, למשל), וגם ממכבי תל אביב בכדורגל.

ובכל זאת, אנחנו במחצית הדרך - אחרי שרוב אירופה מאחוריה, והסיטואציה נראית סבירה ביותר. מכבי תל אביב תחרותית - בליגה האירופית, שם הם עם סיכוי לא רע להיכנס לפליי-אין, הישג שהוא כמעט בלתי נתפס בהתחשב בפערי הרמות שלה, בתוך הליגה השנייה בטיבה ביבשת. גביע הטוטו ואלוף האלופים כבר אצלה בכיס. ואפילו בליגה, למרות כל דימום הנקודות, הם בסך הכל שלוש נקודות מהמקום הראשון, שם נמצאת הפועל באר שבע - 41 לעומת 38. בקיצור, מכבי תל אביב לגמרי במאבק האליפות, ובהחלט יכול להיות שהיא תסיים כאלופה.

כל זה, בהחלט, מעשה ידיו של לאזטיץ'. הוא הצליח להפוך את מכבי ת"א, בתקופה הטובה שלה, לקבוצה שקשה להכניע בהגנה - ופחד אלוהים לפגוש בהתקפה. העלייה ביכולת של פטאצ'י, היכולות שמציג דור תורג'מן, הנסיקה של דור פרץ בשבועות האחרונים - כולם, הם בסופו של דבר גם עבודה של המאמן הסרבי עז המבט. הוא הצליח להשאיר את הספינה בתקופה הסוערת יותר, והוא יוכל גם לקצור את הפירות כשהסערה תחלוף - ומכבי ת"א תוכל קצת לנשום בין משחק למשחק.

בל נשכח, שבעונה הזאת מכבי תל אביב ידעה גם לא מעט שיאים: הניצחון על מכבי חיפה בטדי, הניצחון על בשיקטאש, גמר גביע הטוטו - הם רגעים יפים של מכבי תל אביב, שבהם היא הצליחה להתעלות ולשחק כדורגל מלא תשוקה, שהצליח גם לנצח. עכשיו, הקבוצה נמצאת בשפל מסוים - אבל זה הדין בעונה ארוכה. מכבי חיפה גם חוותה משבר שכזה ממש לא מזמן; באר שבע עוד תתמודד עם אחד כזה; בית"ר בעיצומו של אירוע כזה ממש עכשיו (וזה עלול לחסל לה את העונה).

עונת כדורגל, בטח כמו זו שעוברת את מכבי תל אביב, היא מרתון ולא ספרינט. ובמרתון, לעתים מעלים קצב ולעתים מורידים איתו. המטרה היא כמובן להגיע למקום הראשון - והוא עדיין בהישג יד. עכשיו נשאלת השאלה האם יהיה אפשר לדעת לנשום גם כשלא הולך, עד שהיכולת הטובה תחזור.

רגעים ראויים לציון (דני מרון)

נגד לאזטיץ': כי זה לא באמת עובד
הקלישאה הישנה אומרת ש"התקפה מביאה נצחונות, והגנה מביאה אליפות". אם זה נכון, התקפה למכבי תל אביב יש - והיא בכלל לא רעה. היכולת העונה של דוידה, של פטאצ'י, של תורג'מן היא גבוהה מאוד, וגם ערן זהבי מתחיל לאט לאט להיכנס לכושר. הבעיה של מכבי תל אביב היא מה שקורה בחלק האחורי. ושם, המספרים ברורים.

מכבי תל אביב שמרה על שער נקי רק פעם אחת ב-13 המשחקים האחרונים; זה היה במשחק הגביע מול הפועל ירושלים (0:3), כשסיימון סלוגה עמד בין הקורות. בשישה מתוכם, היא ספגה יותר משער אחד. בהשוואה ליתר קבוצות הצמרת ("הטופ 4", אם תרצו) - רק בית"ר ירושלים, עם הגנה רעועה עוד יותר, ספגה יותר ממנה. היא ספגה שמונה שערים יותר מהפועל באר שבע. זה פער גדול מאוד באיכות ההגנתית.

ובסופו של דבר, זה על לאזטיץ' - היכולת להישאר קר רוח, ובעיקר היכולת "להרוג" משחקים, שפשוט לא קיימת העונה אצל הצהובים. ריינה, טבריה, הפועל באר שבע, הפועל חיפה, הפועל חדרה וכן - גם המפגש ההוא עם בית"ר ירושלים בטדי. בכולם מכבי ת"א הובילה, אפילו הרגישה נוח, רק כדי לקבל את הגול בצד השני ולצאת ללא ניצחון.

ומעל הכל, מכבי ת"א דיממה נקודות נגד קבוצות שהיא צריכה לנצח. ריינה, טבריה, חדרה - אלה הנקודות שאותן צריך לסמן ביומן, אם רוצים לקחת אליפות. ההיסטוריה מלמדת שלא תמיד מי שמנצח במאבק הישיר (ב"משחקי העונות" למיניהם) הוא זה שזוכה - אלא דווקא מי שמצליח לייצר רצף, דרך המשחקים עם הקבוצות הצנועות יותר. ואת זה, מכבי תל אביב מתקשה מאוד לעשות השנה.

סרביה ידועה כאומה קשת עורף. בטח ההיסטוריה של מכבי תל אביב זוכרת היטב את איביץ' - מאמן סרבי קשוח, שידע להעביר את הקשיחות שלו גם לדשא, והפך אותה (בעיקר בעונת 2019/20 ההיסטורית) לכזו שלא סופגת שערים. בכלל. בתום אותה עונת קורונה, היו לה רק 10 שערי חובה (וגם שניים מתוכם הגיעו במשחק האחרון וחסר החשיבות נגד הפועל ב"ש). ואולי בגלל זה, דווקא אירוני שמכבי תל אביב תחת מאמן סרבי - מפגינה רכות בלתי נתפסת. במקום להרוג משחקים, ולנצח גם אם זה אומר לשחק קצת פחות יפה, היא מתפתה לצאת קדימה - וחוטפת בצד השני חזור וחטוף.

בקיצור, מכבי תל אביב - כמו שאמר זהבי - היא כבר לא ממש מכבי תל אביב, במובן הזה. ובסופו של דבר, אחרי כל התירוצים והנסיבות המקלות שבעולם, המאמן נושא באחריות הכוללת.

גדול עליו? הקדנציה של לאזטיץ' במכבי ת"א