1. הפועל ב"ש. היכולת של מוליכת הטבלה בשבועות האחרונים היא המימוש הפיזי של הקלישאה - "גם משחקים כאלה צריך לקחת". בניגוד לרגעים מסוימים בסיבוב הראשון, שבהם ראית את הקבוצה ולא האמנת למה שאתה רואה, ב"ש הנוכחית היא יותר "ארצית" (במובן של מחוברת לקרקע) - היא לא שוטפת בהכרח, לא מייצרת ברק וניצוצות, אבל כן עושה מה שצריך כדי לנצח. נועלת את ההגנה, חזקה בקישור - ותמיד בסוף יש לה את מי שיבקיע.

הקאץ' בסיפור הוא ההתנגדות לרוחו של המשחק - בטח בגרסה הישראלית שלו. כי הכדורגל הוא משחק שבו הכל קיים חוץ מיציבות - משחק שהכאוס בו הוא הדבר הדומיננטי ביותר. כמה פעמים ראינו משחקים שבהם קבוצה אחת תקפה כל המשחק, וקבוצה שנייה יצאה למתפרצת, שמה גול וניצחה. כאוס. גם השאיפה של אוהדים, באשר הם אוהדים, הם קודם כל למשחק יצירתי, סוער, לשחקנים שהם טיפה בלגניסטים, שנותנים הצגה. בגלל זה חלוצים או קשרים התקפיים הם הכוכבים ולא בלמים או שוערים (ברוב המקרים).

אבל זה הדיל של רן קוז'וך, לפחות בגרסה הנוכחית של הקבוצה מבירת הנגב: היכולות והברק יבואו עם הזמן. והמטרה שלו היא קודם כל, עמוד השדרה - חוליית הגנה חזקה, שוער טוב, ובעיקר הקישור עם לוקאס ונטורה (שהיה מעל כולם נגד מכבי פ"ת). כשאתה מצליח לשמור ולעמוד איתן, בסוף - תמיד יהיה את התורג'מן שייתן את ה-0:1 בצד השני.

ואגב, ההיסטוריה עם קוז'וך - ברוב המקרים בכדורגל הישראלי, הקבוצה שסיימה עם ההגנה הטובה ביותר גם זכתה באליפות. כך במכבי ת"א של איביץ', כך בבית"ר ירושלים הגאידמקית (המשולש גרשון-בנאדו-אלברמן) וכך גם בקבוצה הקודמת של באר שבע שנגעה בתואר האליפות. זה סוד קסמה של באר שבע הנוכחית - וזה מה שמבדיל אותה, בינתיים, מכל היתר.

2. בית"ר. אם כבר קלישאות, אז הקלישאה הכי אהובה בחודשים האלה של השנה היא ש"אין מציאות בינואר". שחלון ההעברות החורפי הוא בעיקר הזדמנות לבצע תיקונים קטנים וקוסמטיים (עוד בלם, עוד מגן, עוד חלוץ) - ולא מהלכים משני מציאות. אבל האמת היא שהכדורגל שלנו ידע לא מעט העברות ינואר שהצליחו לשנות את העונה - או לחזק מגמה קיימת. הדוגמאות זכורות היטב: זהבי ופריצה במכבי ת"א בינואר 2013, סולארי בקריית שמונה ההיסטורית שנה קודם, חנן ממן בהפועל ב"ש 2018. וגם עומר אצילי - שהגיע בינואר 2021 למכבי חיפה, והוביל אותה לשושלת.

כמה יעילה, ככה טובה (קובי אליהו)

ההחתמה של אצילי בבית"ר ירושלים בינואר 2025 היא, כמובן, שונה. כל ההחתמות הללו היו בקבוצות שכבר היו בעמדת אליפות, והיוו את מה שראובן עטר כינה פעם "התוסף לדלק" - האקסטרה שצריך כדי לתת את החותמת. בית"ר, למרות שורת הניצחונות על היריבות הגדולות, היתה מראש בעמדת נחיתות - וככל הנראה לא תזכה באליפות בעונה הנוכחית. ובכל זאת, אצילי ללא ספק שינה את בית"ר ברמה המקצועית.

והסיבה לכך היא העובדה שאצילי מספק לה משהו שאין לה - וזה את התכל'ס. לבית"ר יש הרבה שחקנים יוצרים - ירדן שועה הוא כמובן מעל כולם בקטגוריה הזאת, אבל גם דור מיכה, עדי יונה או סילבה קאני הם בהחלט שחקנים שמסוגלים ליצור משהו. אבל לאצילי יש את היכולת להפוך את זה לממשי - היכולת לייצר שערים במצב שבו בית"ר תקועה, "לחלוץ פקקים" כמו שקוראים לזה. בשלושת המשחקים הראשונים שלו בבית"ר, אצילי כבש את השער הראשון במשחק. אתמול, השער שלו הביא את הניצחון - וכנראה שזו לא תהיה הפעם האחרונה.

אבל יש עוד סיבה שאצילי ובית"ר 2025 זה שילוב טיפה שונה: בדרך כלל, לאצילי לקח זמן עד שהתוצרת הגיעה. כשאצילי חזר למכבי חיפה מניקוסיה ב-2021, בשלושת המשחקים הראשונים שלו היה רק בישול אחד. השער הראשון שלו במדי מכבי חיפה הגיע רק במרץ. מה ההבדל? אולי הלקחים מהעבר, אולי בשלות מסוימת - ואולי החיבור הרגשי עם הקהל. מה שבטוח, יש לבית"ר את הווינר הכי גדול שיש כרגע בישראל. וגם אם זה לא ייגמר העונה עם תואר נכסף, לפחות זה יביא לה עוד כמה רגעים ליהנות מהם - עד העונה הבאה והציפיות שיבואו איתה.

3. מכבי פ"ת. נתחיל מהסוף: לקבוצה נחותה במשחק חוץ נגד יריבה עדיפה יש את מלוא הזכות לשחק כפי שהיא רוצה. לשחק הגנתי, לשחק סגור, להעיף כדורים - הכל נכון והכל בסדר. זה הנשק שאיתם הם יכולים לבוא למשחקים שכאלה, ואין מה לבוא בטענות - בפערים כאלה גדולים, אי אפשר לשחק יוזם והתקפי, וכל אוהד יהיה פעם בצד ההפוך של הבונקר.

אבל כשרואים אתמול את המשחק של מכבי פ"ת, ולהבדיל גם את המשחק של מכבי נתניה - קשה שלא לשאול את השאלה: האם זה יעיל? האם השיטה שבמסגרתה מהדקה הראשונה אתה מרחיק כדורים, מבזבז זמן ומסתגר - היא משהו שאפשר להשיג איתו דברים לאורך זמן? והאמת היא שבסופו של דבר, מעבר לשאלת הלגיטימיות (שאותה, כאמור, הורדנו מהפרק) - בסוף זה לא יכול לעבוד באמת.

כי כאשר אתה מוותר על ההזדמנות לנצח, או לפחות על היכולת הפוטנציאלית שזה יקרה - וכל מה שיש לך זה תיקו, ברוב המקרים אתה גם תקבל את השער. בטח מול קבוצה טובה ועמוקה כמו הפועל ב"ש, שיכולה להרים מהספסל את אלון תורג'מן (ועוד נדבר על היעילות שלו) - שבסוף יידע לשים את הכדור ברשת. למכבי פ"ת היו כלים לשחק מעט יותר התקפי, לתת הזדמנות להתקפת המעבר - וכשהיא מוותרת על זה, מהותית, היא לא תוכל להשיג דברים באמת.

איפה הכדורגל? (קובי אליהו)

המנצח: עומר אצילי. בסוף, אין שם אחר. מספר 77 של בית"ר ירושלים המשיך את המומנטום החיובי שלו עם שער הניצחון נגד סכנין - וסיפק לה את הגול, ביום פחות טוב של ירדן שועה, פטריק טוואמסי ודור מיכה. לבית"ר יש פתרון לימים שבהם הפוטנציאל ההתקפי שלה שובת ממלאכה - ואתמול, היא שוב הבינה את הערך הגדול שיש בזה.

המפסידים: מ.ס. אשדוד. כי אם כבר ללמוד לקחים מהעבר, באשדוד מסרבים ללמוד את הלקח של קבוצות אחרות שירדו ליגה - וממשיכות לקוות שהזמני יהפוך לקבוע. אין דרך לקבוע אם קלמי סבן הוא איש מקצוע טוב או לא, אבל דבר אחד כן בטוח - כדי לשרוד העונה בליגה (והמספרים לרעתה), אשדוד חייבת מאמן ראשי במשרה מלאה. אחרת, היא תמשיך לדמם נקודות.

המספר החזק: 8. שמונה שערים יש העונה לאלון תורג'מן, מי שהתפתח להיות אנדרייטד - והפך לשחקן שמנצח משחקים עבור ב"ש. מתוך שמונת השערים שכבש העונה, חמישה הובקעו אחרי הדקה ה-75, ורק שניים הובקעו במחצית הראשונה. לא תמיד הוא פותח בהרכב, אבל תורג'מן הוא דוגמא נהדרת לשחקן שעולה מהספסל - ומשפיע, לפעמים, יותר מי שמתחיל את המשחק.

השם החם: אמיר גנאח. בתוך קבוצה שהיא ברובה לא באר שבעית, גנאח הוא דוגמא נדירה למי שכן - ולשחקן שהצליח לייצב את עצמו בתוך האנסמבל שבנה קוז'וך. מישהו שמספק את הברק במשחק, את הרגעים היפים ואת ההפתעה. החולשה המסוימת - רק שער אחד ובישול אחד מתחילת העונה. אבל ביכולת הזאת, כאמור, התכל'ס עוד יבוא.

אל תשכחו את: התצפיתניות, והפריבילגיה. כי בסופו של דבר, בצהרי שבת - רק כמה שעות לפני שריקת הפתיחה בטדי, קיבלנו חתיכת מכה של פרופורציה. זו בכלל תקופה מאתגרת להתעסק בה בספורט - תקופה שבה מילים כמו "הקרבה", "מלחמה" או "נחישות", מושגים שנזרקים לאוויר בכל מה שקשור לבועה שלנו בכדורגל, נראים חסרי ערך לעומת המציאות.

ואין דבר יותר מטרחן מאשר להיות הנודניק שמכניס את המילה "פרופורציות". כל היופי בכדורגל, הוא שאין פרופורציות - בתוך הבועה, זה נראה כמו הדבר הכי חשוב בעולם. ועדיין, שובן של ארבע התצפיתניות - קרינה, דניאלה, נעמה ולירי - אולי מאיר מחדש את כל המריבות הקטנות והטיפשיות שמאפיינות את העולם שלנו. אני לא בהכרח מציע להפסיק - זה כנראה הטבע שלנו, להתעסק בהאם היה נבדל, או בכמה כסף ייצא בחלון, או בשאלה "את מי מקפחים יותר". אבל ברגע המדהים הזה, שחווינו אתמול - אפשר להודות שאנחנו פריבילגים.

מביא את התכל'ס: התוספת של אצילי

הרכש החדש של בית"ר אולי לא יביא אליפות העונה, אך הניצוץ עם בית"ר ירושלים נדלק. וגם: הסוד של קוז'וך והטעות של אשדוד. סיכם השבת