הראיון באדיבות ערוץ 2000
הלך בדרך אחרת. עידן טל נחשב לאחד השחקנים הגדולים בכדורגל הישראלי בעשור הראשון והשני של שנות האלפיים, אך בימים אלו הוא לקח את חייו לכיוון אחר לחלוטין.
קשר העבר (49), שזכה בתואר שחקן העונה ב-2005, כיכב בראיו וייקאנו הספרדית, אברטון האנגלית, זכה ב-3 אליפויות עם מכבי חיפה ואחת נוספת עם בית"ר ירושלים, היום חי באורח חיים דתי והתרחק מעולם הכדורגל, לפחות באופן ישיר.
בשיחה עם "ערוץ 2000", מספר טל על המסע הרוחני שעבר, מה גרם לו לעזוב את עולם הספורט, הרגע בו הבין שהוא מתחיל לחזור בתשובה, המפגש עם הרבנים הגדולים בדור והסיבה שבחר בשמו המיוחד של בנו
"לא נעלמתי, אבל הלכתי למקומות שלי, מקומות שאנחנו מרגישים בהם טוב, לעשות טוב לאנשים", מספר עידן טל. לפני שפרשתי, העולם קצת נראה לי הפוך פתאום, התחלתי לברר דברים. מי שעורר, נקרא לזה 'קהל של 60-70 אלף איש' באנגליה, ספרד, גם בארץ יש קהל גדול שאתה נמצא בו, ופתאום אתה מרגיש נחיתה, עלייה, נחיתה... אתה מחפש איפשהו איזון, או משהו אמיתי. אז לא טסתי להודו כמו כולם כדי לחפש איפה היהדות שלנו, אבל כן חיפשתי אותה פה באיזשהי דרך, לאט ובטוח נקרא לזה, התגלה לי הדבר ויש לנו יהדות יפה ומופלאה. היא לא פשוטה, נכון, כי צריך להבין אותה לעומק וללמוד, כמו שכל דבר לומדים. כמו שפרופסור רוצה להיות פרופסור אז הוא לומד הרבה שנים ומשקיע, היהדות שלנו היא מאוד עמוקה. להיות יהודי זה לא דבר קשה כמו שחושבים, זו דרך. לכל אחד יש דרך בחיים, כמו שהוא דואג לעצמו בעבודה, כמו שהוא דואג לעצמו במשפחה, כמו שהוא עושה הוראות יצרן לרכב שלו, לבית שלו, אז גם זה - יש לנו את הוראות היצרן שלנו, והוא שומר עלינו הכי טוב".
על הקשר עם הרב עובדיה יוסף: "אמרו לי: 'גדול הדור נמצא בירושלים, איך אתה לא הולך אליו?'. במקרה או לא, הילדים שלי היו בגן דתי, ובמקום לשבת בשקט, הילדים שרו שירים של שבת כשהם היו שם. אז הם שרו ואז הוא שמח איתם והיה איתי בשמחה כזאת. בשולחן שלו שם, בחדר הגדול עם כל הספרים. את זה אני זוכר כאילו זה קרה אתמול".
על הפרישה: "הייתי כמעט בשיא הקריירה, כבר התחלתי הכנות לתפקיד אחר, לא לחזרה בתשובה בכלל. זה היה לתפקיד של מאמן או מנהל, זה משהו שגדלתי עליו, אבל זה לא מילא אותי, לא הייתי מאושר מזה".
על הסיבה שחזר בתשובה: "עשיתי שבת אצל רבי דוד אבוחצירא בחיפה, בשיא הקריירה שלי במכבי חיפה, לקחנו שם שלוש אליפויות רצופות. אני עושה שם שבת מלאה, ואני בכלל לא מכיר את השבת. זה היה רוגע אחר, משהו אחר, אוכל אחר, הכל אחר - הכל שונה. שמחה אחרת, בקידוש ביום שישי בלילה, ולא נעים להגיד אבל לא הכרתי את זה. רוחנית זה נשאר אצלי עמוק מאוד".
"היו לי הרבה מחשבות על לא להיות באזור הזה שהוא לא נוח לי, בהתחלה זה היה מובן מאליו שאהיה בכדורגל, ואח"כ כבר הרגשתי שאני מעדיף דברים שהם יותר אמיתיים בשבילי".
על כך שקרא לבנו הבכור מירון: "הוא נולד באנגליה ועשינו ברית באנגליה, ושמחנו עם הקבוצה והשחקנים והמשפחה באה ועשתה שמח. כי כשאתה במקום כזה אז יש לך כל מיני רעיונות לשם לועזי, משהו באזור של 'ורון', אבל 'ורון' זה לא שם של יהודי. 'מירון' זה רבי שמעון בר יוחאי, שאני מאוד מאוד מאוד מחובר למקום. אני נולדתי בזכות רבי שמעון בר יוחאי, הלידה שלי הסתבכה, כשנולדתי בסורוקה בבאר שבע, וניסים גדולים. הרופא אמר: 'זה או הוא, או היא או שניכם'. הוא יוצא לסבתא שלי ז"ל והוא מודיע לה. היא נכנסה באותו רגע לחדר, אמרה 'תן לי שתי דקות', נכנסה, עשתה מה שעשתה, תפילה ועשתה נדר - שאם אנחנו יוצאים בריאים ושלמים, אנחנו מחויבים להיות בכל ראש חודש אלול בהר מירון. עכשיו לבוא מבאר שבע עם הרכבים של פעם והכבישים של פעם ולחזור באותו היום זה קשה. היינו ישנים על ההר שלושה-ארבעה ימים. לא הייתי מייחס לזה חשיבות, הייתי נהנה, אבל לא בדקתי את זה. כשחזרתי בתשובה התחלתי להבין את המושג הזה 'תנאים', כמה הם היו חשובים בדורות של עם ישראל".
מה הוא עושה היום: "אני בבית הלוחם, זה מקום נהדר, שהמדינה, כל הכבוד, עשתה בשביל חיילים שנפצעו במלחמות השונות ונתנה להם מקום טוב בשביל הנפש והבריאות שלהם וזה דבר מאוד מבורך. וברוך השם הצלחתי להתחבר למשפחה הזאת ולהיות מאמן של לוחמים שנפצעו במלחמות שונות".
לתכנים נוספים של ערוץ 2000 - לחצו כאן