מכבי חיפה של העונה הייתה, לפחות עד אתמול (שני), היתה קבוצה שבורחת מהבשורה. זה אמנם היה ברור לכל עוד לפני כן, אבל אם למישהו היה עדיין איזשהו צל של ספק - המשחק של אתמול הוכיח באופן נחרץ: זו פשוט לא העונה שלנו.
למען הסר ספק, לא מדובר כאן (רק) על חוסר מזל, או צירופי מקרים שהובילו אותנו לנקודה הבאמת לא משהו שבה אנחנו נמצאים עכשיו. הכישלון של מכבי חיפה העונה הוא מערכתי, מושרש עמוק ולאורך כל השדרה הניהולית והמקצועית ובעיקר - הוא מוצדק וראוי עבורנו.
קבוצה שיודעת שיש לה מתחילת העונה בעיה אקוטית בשני הכנפיים בהגנה, נוסף על משבר רציני בקישור, ובוחרת לא רק להתעלם מכך, אלא אפילו להחליש את האזור הזה ולשחרר את המגן הימני הבכיר שלה - היא קבוצה שאין לה זכות לשום שאיפות רציניות.
כל הפתרונות היו שם - קורנו מתחילת החלון (הרבה לפני, האמת) אותת שהוא רוצה לחזור, אבל מכבי חיפה מרחה, התמקחה והתקטננה בגרושניקיות. פארסת ליידנר מצטרפת לעוד שורה ארוכה של מחדלים בחלון הזה, לרבות עניין שייקנה סילה המביש וסטירת הלחי המצלצלת מעומר אצילי.
הכל מתחיל ונגמר בשתי מילים - "יהיה בסדר". התחושה הבאמת בלתי מוסברת של ביטחון עצמי מופרז, שבה כל מכה שאנחנו חוטפים, כל חיסור וכל חור וחוסר יכוסה איכשהו על ידי היקום, מבלי שנעשה משהו בנידון. התעלמות מהבעיות שיש לא מעלימה אותן, היא רק מעצימה אותן.
אין באמת צידוק, משום זווית, להתנהלות הזאת. אם יענקל'ה החליט לחסוך כסף בחלון הזה, הרי שזו בושה וחרפה. מכירתם של חלאיילי, קורנו, פיירו ופיינגולד הכניסה העונה למכבי חיפה כמעט 13 מיליון יורו! אז נניח ונפלת עם זרים יקרים, זו סיבה להשאיר ידיים בכיסים? הרי הכישלון של סוף העונה והמצב הנוכחי שיכול לעלות לנו אפילו במקום באירופה, יכול להיות יקר הרבה יותר מפשוט לעשות רברס לעסקת פייר קורנו.
אם הבחירה לא להביא שחקנים היא מקצועית - הרי שזה ביזיון גדול הרבה יותר. להאמין שהסגל הנוכחי במצבו הנוכחי ובכושרו הנוכחי הוא תחרותי מספיק זה פשוט לא להבין כדורגל.
מכל מובן ובכל היבט - יש כאן בעיה ניהולית קשה וראייה מערכתית שגויה ולא מקצועית.
שחר ועובדיה. מכבי חיפה בבעיה ניהולית (אלן שיבר)
זו התנהלות שבאמת ובתמים האמנתי שכבר לא אראה במכבי חיפה, ולראות אותה ואת חוסר הרעב והשאפתנות, ואת השלומיאליות המרתיחה ופספוסי העסקאות החוזרים ונשנים (וכמובן העיכוב הטיפשי והמיותר בסגירת עסקת מלמד) פשוט שובר את הלב. המשך הצעידה בנתיב המקולל והמקולקל הזה יוביל אותנו בחזרה לתקופת החושך. זה היה הלך הרוח של אותם הימים, הרמת ידיים ללא תנאים בכל פעם שנתקלים בקושי, יהירות מצד אחד ואוזלת יד מרתיחה מצד שני. ואין אחד שנקי כאן.
קצת על המשחק אתמול, בכל זאת היה כאן דרבי: מכבי חיפה הייתה יכולה וצריכה להכריע את המשחק כבר במחצית הראשונה. זאת, למרות שעלינו במערך לחלוטין לא תואם את החומר ששיחק אותו, ושוב המצאה של בכר גרמה למרכז השדה שלנו להיראות פריך ולא קיים.
מה עשה לברק מחמוד ג׳אבר שהוא מתעקש לתקוע אותו בעמדת הקשר הימני (אחרי שהיה קשר שמאלי במשחק הקודם, מיינד יו). כל הטוב המועט שג׳אבר מפיק בעמדה הזו מתאדה לעומת ההפקות במרכז השדה והקלות שבה נשבר קו ההגנה הראשון במעברים. מילא להתאהב באלתורים, אבל להתאהב בכאלו שלא עובדים? זה פשוט טירוף הדעת, ברק בכר בעונת אימון פשוט קטסטרופלית.
זאת ועוד - עלי מוחמד בכושר הכי רע בקריירה שלו, ומשחק את רוב המשחק בתור הסטופר היחיד בקישור. מתכון בדוק למתפרצות של היריבה.
וזה לא שמקדימה הכל דבש, כן? דין דוד וגיא מלמד מציגים דינמיקה רעילה, אף אחד לא מוסר לשני והצמד שאמור להיות הקטלני בליגה, פוטנציאלית, לא מצליח להוציא מעצמו כלום. התנהגות כל כך מאכזבת של שניהם, בחיי שאני מצפה מהם ליותר. ברק בכר צריך לתפוס את שניהם באוזן לשיחה צפופה בחדר סגור, ליישר ביניהם את ההדורים ולהבהיר להם שאם ההתנהלות הזו על הדשא תימשך, שניהם לא יפתחו - שניים רבים וריקרדיניו ינצח. אחלה ריקרדיניו, אגב.
הכל חורק ומקרקש, וכל מה שיכול להשתבש אכן משתבש. מה זה היה השער העצמי ההזוי הזה של גולדברג שלקח כדור מכיוף, אלוהים יודע. אולי ההזדמנות הרצינית היחידה של הפועל חיפה במשחק, ואפילו אותה כבשנו בשבילם.
אבל ככה זה - המזל הולך עם הטובים, זה לא סתם ביטוי ריק מתוכן. זו גם הסיבה שבגללה השווינו בשניות האחרונות של המשחק, גם הפועל חיפה לא באמת הייתה ראויה לניצחון על המשחק אתמול. חלוקת נקודות מתסכלת שאין בה באמת נחמה לאף אחד. במקסימום, נמנענו ממפח נפש עצום הרבה יותר ממש עם הבאזר. להפסיד גם דרבי בעונה הזו, בשלב ובמצב הזה, היה באמת יותר מדי.
אז הבשורה הגיעה, והאמת סופה להתגלות. הטבלה מתחילה לקבל את צורתה הטבעית, ומותירה אותנו מחוץ למחוזות הרלוונטיות. גם אם הדבר נגרם כתוצאה מהחלטות בית דין עקומות, התוצאות לא משקרות ואפילו מיטיבות עמנו: קבוצה שלא מצליחה לנצח אף אחת מיריבותיה לצמרת, קבוצה שלא מצליחה לנצח יותר מפעמיים ברצף כבר חודשים, ולא עושה את כל המאמצים בכדי להתחזק - היא קבוצה שלא ראויה למאבקי צמרת אמיתיים.
משהובהר מצבנו העגום בעונה זו, נותרה השאלה, מה לעשות? אומר בפה מלא ובלי להתבלבל - גם ברק בכר וגם גל אלברמן עשו מספיק טעויות העונה בכדי להצדיק את פיטוריהם. עונת בלהות מבחינת קבלת ההחלטות של כל אחד משני אלו.
עם זאת, הדבר הראשון שאני עושה, לו אני יעקב שחר, זה לקרוא לשניהם היום בבוקר ולומר להם: מבחינתי, שניכם נשארים גם בעונה הבאה.
בכר. צריך להמשיך, למרות הכל (אלן שיבר)
אמנם כתבתי כאן אחרת לפני מספר שבועות, אבל חשבתי על הדבר לעומק והגעתי למסקנה שאין שום דבר טוב שייצא מפירוק מוחלט. האלטרנטיבות בחוץ לא טובות יותר מאף אחד משני אלו, וכל אחד מהם הוכיח את יכולותיו היטב בעבר.
אותו הדבר גם בכל מה שנוגע לשחקנים - בין כל אלו שכושלים העונה בצורה מזעזעת ועקבית, יש שחקני נבחרות, שחקנים שכבר הביאו תארים בעבר למכבי חיפה. כל הסיסמאות על "פירוק" ו"בנייה מחדש" יובילו לשנים של מעבדות ניסויים כושלות, לופים מורעלים ואבק בארון התארים.
לא בכר, לא אלברמן ולא רוב רובם של השחקנים ראויים באמת לעוד צ׳אנס, לאור הביצועים הדלים בעונה הנוכחית. אבל בסופו של דבר, עונות רעות הן משהו שקורה ויקרה לכל שחקן, מאמן או גורם אחר בכדורגל, והיכולת לצאת מהעונות האלו ולהתחיל מחדש, היא משהו שאני באמת ובתמים מאמין שקיימת עבור חלק לא קטן מן השחקנים ועבור אנשי הצוות המקצועי שלנו.
אבל אנחנו מקדימים את המאוחר, כי נותר עוד שליש ליגה ועוד משחקים רבים. אז מה עושים? מאפסנים את סיסמאות ה"לזרוק את כולם" וה"לעלות עם הנוער", את כל הקשקושים הקלישאות ועושים כל מאמץ לסיים כמה שיותר גבוה, לנצח כמה שיותר ולהרוויח כמה שיותר שחקנים. יש כאן עוד לפחות שניים-שלושה כאלו שיכולים פוטנציאלית להישאר ולהוביל את הקבוצה להצלחות. מחובתנו לנסות ככל האפשר למצות את אותו הפוטנציאל אצלם בעבור הקבוצה.
אנחנו לא יכולים להמשיך במצב הבינארי הזה, של או ריצה מטורפת לאליפויות מרגשות או דשדוש בבוץ המדכא של חוסר רלוונטיות. הרוח הנכאה הזו היא הדבר הכי לא מייצג של מכבי חיפה, אני מצפה מכל המעורבים בקבוצה לעשות את המקסימום בכל מצב ולסיים את העונה על הרגליים ובראש מורם. להזכירכם, גם המקום באירופה לא מובטח, והעונה הזו היא המחשה ברורה ומובהקת מה קורה לקבוצה שמזלזלת ומקלה ראש בקמפיין האירופי. את אדוות האבן שזרקנו אי שם ביולי אנחנו מרגישים היטב, בואכה מרץ.
מה שמביא אותנו לנקודה הבאה - האווירה. לא יודע מי היה אחראי על הרעיון המבריק של להביא את הסקסופוניסטית החביבה הזו, אבל באמת שזה היה אחד הדברים המביכים ביותר שיצא לי לראות במשחקי כדורגל. לנסות להפוך את חוויית הצפייה למשחק NBA לא יעבוד כאן. כמו כן, הערת ייעול לגברת הנחמדה - למחוא כפיים בהתלהבות בזמן שאנחנו שומעים את נגינת הסקסופון ברקע יכול לפגוע, מעט, באמינות הנגינה שלך.
גם בשיא ביקורתי כלפי הארגונים, לא טענתי שמכבי חיפה לא צריכה בכלל גוש מעודד. המלחמה של המועדון מוצדקת, אבל היא צריכה להתמקד באותה קבוצה של פורעים ולא בכלל יושבי היציע הצפוני או אפילו כלל אנשי הארגונים. צריכים להיקבע כאן גבולות ברורים ומובהקים לכל פעולה, ואסור למועדון להעלים עין כבעבר מתופעות פסולות ומאנשים לא אמינים. אבל המשבר הזה חייב בפתרון, ויפה שעה אחת קודם. התרשמתי, בכנות, מלא מעט שיחות, שרוב אנשי הארגונים לא תמכו בהתפרעות ושבירת הכלים ושישנה הבנה שנחצו כאן קווים אדומים בכל היבט.
המצב הנוכחי והצעדים הדרסטיים אולי מובנים (גם אם מוגזמים מאוד), לאור ההתפרעות משולחת הרסן, אבל הוא לא באמת יכול להימשך לאורך זמן רב.
לאחר שעברנו את הדרבי הזה בשלום, שני הצדדים, ההנהלה ונציגי הארגונים שלא היו מעורבים בביזיון יצטרכו למצוא את הסולם, לרדת מהעץ ולנסות לפתור את העניין לשנים הקרובות. לאור שיחות שניהלתי עם לא מעט אנשים מכל הצדדים, לאחרונה, אני מאמין שזה אפשרי. זה בטוח מתבקש. המשך האסקלציה במלחמה בין הצדדים לא משרת אף אחד, מלבד את היריבות שלנו בכל משחק.
סמי עופר. יש רצון לפתרון בנושא האוהדים (מאור אלקסלסי)
זהו, הפועל ירושלים עוד שבוע. להגיע ולהביא ניצחון, במשחק הזה ובכל משחק שבו עולה מכבי חיפה אל הדשא, זו צריכה להיות המטרה, בכל עת ובכל עונה. דיא חוזר, נקווה לטוב.
והכי חשוב - אל תעצרו את העסקה עכשיו, אל תפקירו אותם לרעב, לפשעים ולשואה, תחזירו אותם הביתה, את החיים והמתים, עד האחרון.