האצטדיון בנתניה מסתמן כבמת השמחה האלטרנטיבית של הפועל באר שבע. באותו מקום ג׳ון אוגו הביא לאלונה אליפות שנייה ברציפות עם שער ניצחון בדקה ה-89 (לרשת מכבי ת״א) ואמש הגיע תורו של שי אליאס, חוטב עצים עם לוק של יאפי, לשים את הקומפלקס של אילן יבלוקובסקי ״יבלו״ על ראש שמחתו. בקור רוח שאפיין פעם גרזנים כובשים מסוגם של רוי קין וג׳נארו גאטוסו, אליאס סידר למוליכה ניצחון מהחלומות. שער אליפות? האם הצלחת כבר על סף ביתו של רן קוז׳וך? ימים יגידו.
כשירד מהכתפיים, בראיון מול פני האומה, סיפר אליאס כי בדיוק גול כזה הופיע בחלומו הפרוע במהלך הסייסטה בבית המלון. בזמן שהגנת נתניה נמנמה, להב הגרזן ננעץ ברשתה. זה לא חלום, זו מציאות: בתשעה שחקנים, בלי מאמן על הקווים, ובפיגור מפנדל מפוקפק, ״הבלתי שבירים״ שוב המציאו את עצמם מחדש. התגוננו היטב, כשהם נהנים מיום גדול של ניב אליאסי בין הקורות, וחיפשו את המצבים הנייחים בסיומן של התקפות המעבר. לפרקים, בעיקר במחצית השנייה, זה נראה כמו נתניה פחות 15.
מתודלקים מהתחושה ש״העולם כולו נגדנו״ התנפלו 8 שחקני שדה אדומים על היריבה ודחקו אותה לפינה. בדקות הסיום לא היה מנוס משכתוב ספרי הלימוד בבתי הספר לכדורגל: הפעלת לחץ בתיבה של היריב, כשאתה במינוס של שני שחקנים ומאמן במרפסת - על זה עוד לא קראנו, את זה עוד לא ראינו. ברגע הנכון היה מי שישלוף את הארנב מהשרוול. קינגס קאנגוואה, בעוד מהלך קסום שהסתיים בבישול המנה העיקרית, טיגן את נתניה.
החלום של אליאס הפך לסיוט של אבוקסיס. אתה ביתרון מספרי, קיבלת פנדל במתנה, עלית ליתרון ובכל זאת ירדת מהמגרש בידיים ריקות?
נשגב מבינתנו.