זה אולי לא רשמי, אבל בהחלט באוויר: בגיל 37, ערן זהבי מתחיל לחשוב על הסוף. הדקות שלו במכבי תל אביב העונה מתמעטות, והשילוב בין הסדרה הדוקומנטרית שמרחפת ברקע - ואפילו הראיון הנרחב שלו במוצ"ש לפודקאסט של בן בן ברוך, כולם מעידים על כך שהפרישה בהחלט באופק.
ולרגל הפרישה, עולה שוב השאלה שריחפה מעליו מאז שלבש צהוב בפעם הראשונה: מי הסמל הגדול יותר של מכבי תל אביב - ערן זהבי או אבי נמני? "בסימן שאלה" נכנס עמוק לעובי הקורה (וגובה המשקוף) - לעבר השאלה המעניינת, באשר למקומם של השניים בהיסטוריה של המועדון הצהוב.
למה נמני: להיות איתך בכל דקה
יש טיעונים לא רעים נגד נמני, אבל המשותף לכולם הוא שהם בדרך כלל מגיעים מכל מה שלא קשור לכדורגל. ואת אלה קשה להכחיש, אבל כאן באנו לדבר על המשחק - וכשמדברים על כדורגל נטו, בטח על הכדורגל של מכבי תל אביב, נמני הוא כנראה יציר כפיו של המועדון שהגיע הכי רחוק.
היום קצת קל לשכוח, אבל נמני היה אחד "הקילרים" הגדולים כשחקן. כובש שערים מצטיין (עד היום הוא מלך שערי המועדון - נתון שכנראה כבר לא יישבר ע"י המתמודד שלו בטור הזה), שחקן שידע כל כך הרבה רגעי ווינריות עבור המועדון הזה - אבל קודם כל, אחד שגדל במועדון.
ואי אפשר להתעלם מהעובדה שלנמני יש את יתרון הביתיות. הוא גדל במכבי מגיל שמונה, היה מחובר לאוהדים (דבר שגם הכשיל אותו לא פעם), ובסוף היה האיש שסחב את המועדון בשנים הקשות שלו. ואסור לשכוח שנמני, בניגוד לזהבי שהגיע למכבי ת"א חזקה ומגובשת, הגיע למכבי ת"א בעיצומן של שנות היובש - אחרי שנות השמונים הארורות, ושבר (יחד עם איציק זוהר ואחרים) בצורת בת 13 שנה. הוא היה זה שהחזיר את מכבי לפסים הישגיים.
השנים אמנם עשו לא טוב לזיכרון של נמני - גם חוסר ההצלחה מחוץ למגרש תרם את שלו. אבל כשמדברים על סמל של מועדון, צריך בראש ובראשונה להתייחס לכדורגלן - ונמני היה הכדורגלן הגדול ביותר שמכבי ת"א הביאה לעולם. עד עצם היום הזה.
לא גדל במכבי, אבל הפך אותה לאימפריה. זהבי (צילום: אלן שיבר)
למה זהבי: אש הלהבה
כי ערן זהבי הוא דוגמא קלאסית למי שטכנית לא גדל במועדון, אבל הפך לשחקן שהכי מסמל את האתוס "המכביסטי" (אם יש דבר כזה). זה שמסמל מצוינות, שאיפה לניצחון, התמדה, נחישות - ורעב בלתי נתפס להישגים.
וההישגים גם הגיעו - לא רק ארבע אליפויות (אותו מספר כמו של נמני - ששיחק במועדון 11 שנה יותר מזהבי), אלא גם העפלה לשלב הבתים שרשומה על שמו (שבעה שערים במוקדמות!), טרבל אחד שבו היה הכוכב המרכזי, ובעיקר הפיכתה של מכבי תל אביב שוב לקבוצה מספר אחת בכדורגל הישראלי.
וכאן צריך להבדיל בין שני האייקונים הצהובים - נמני הצליח בעיקר כשהקבוצה מסביבו היתה טובה. כשהוא היה המנהיג הבודד, אלה היו שנים לא טובות של המועדון - שנים שבהם הוא דשדש והיה רחוק ממצוינות. כשזהבי, לעומתו, היה "הלידר" (עם כל הכבוד לשחקנים האחרים) - ומכבי ת"א רשמה, ככל הנראה, את השנים הכי מוצלחות בתולדותיה.
במילים אחרות, זהבי לקח את מכבי ת"א - אמנם עשירה, אבל כזו שעשר שנים לא זכתה בתואר - והפך אותה למועדון הרבה יותר חזק ודורסני, כזה שהרוויח מהתקופה שלו גם הרבה אחרי שזהבי עזב לסין. וגם ברמת האתוס - הוא זה ששם את המועדון מעל שיקוליו האישיים והאהבה הפרטית שלו. הוא זה שהפך אותה למועדון מספר אחד, ולא רק את עצמו לשחקן מספר אחת. יחי ההבדל.