פותח הכל. ערן זהבי התראיין אמש (שבת) לפודקאסט המוג'ו של בן בן ברוך, אחד הפודקאסטים המובילים בישראל שחגג את הפרק ה-300. מפרשת החדר, דרך התקופה בסין ועד החיים האישיים, זהבי מחכה לכם ללא פילטרים.
בפתיחת דבריו, זהבי התייחס למקרי השוד שעבר: "התקשרתי לאשתי לפני משחק בהולנד והיא לא ענתה. אחר כך היא מספרת לי בצעקות מה היה. טסתי הביתה שעה וחצי נסיעה. לפני חודש היה משחק בליגה האירופית וב-20:00 בערב מגיע אליי הסמנכ"ל של מכבי שסיפר לי כי לא עניתי לאשתי. היה לי דה ז'ה וו מהולנד. נכנסתי לסטרס כי לא היה לי איך להשפיע על הסיטואציה. הוא אמר לי 'תירגע, הכל בסדר, פרצו לבית כששי והילדים היו שם'. זה היה מקרה פחות נעים, אבל גם עם דברים כאלה צריך לדעת להתמודד. לא פשוט לילדים לעבור דברים כאלה. הם ישנו חודש וחצי בחדר שלנו. אם רצינו ערב לבד או לישון לפני משחק לבד אז צריך להיעזר בסבא וסבתא ולאלתר דברים. זה לא פשוט. אחרי הפריצה בהולנד היה לי בוטקה עם שומר 24/7. כל הבית היה מרושת מצלמות והייתי משלם אבטחה 10,000 יורו בחודש. לא רציתי שומרים, רציתי להיות אדם פשוט. לפעמים בא לך מישהו מהיריבה ונותן לך הערה ואז המאבטח נותן לו פצצה לפנים. לא אגיד לך שלא היו מקרים שתפסתי שחקן מהאוזן ואיימתי עליו בעצמי".
על נמניה ווצ'יצ'ביץ' שנפצע ובגללו הוא קיבל הזדמנות: "קשה לראות את זה באותם רגעים. היה פה מזל. אני גם לא הפסקתי להאמין לרגע. מלמעלה הסתדרו לי הכוכבים. הגיע לאמא שלי שאני אצליח. היא האמינה בי כל כך הרבה ויכול להיות שאלוהים שמע את התפילות שלה. למה שהכדור בטדי יחזור אליי? שיחקתי מגן ימני בכלל. יכולתי לצאת. אניימה החטיא פנדל, למה? מהרגע שהגיע אני עשיתי הכל עם עבודה קשה אבל לפני זה מישהו החליט שהכדור יגיע אליי".
על הגול בבאזל בפלייאוף האלופות:"אני לא קופץ ככה בחיים. הרגשתי שמשהו מרים אותי למעלה. בטח לא בדקה הזאת ובעייפות הזאת. אני לא כריסטיאנו רונאלדו ולא קופץ ככה. לא יודע להסביר ולא יודע אם זה נכון, אבל עובדתית אין לי עוד גולים כאלה"
הגול הכי גדול? "המספרת. הרגע הגדול הראשון זה טדי עם הבעיטה האחרונה של העונה (שער האליפות מול בית"ר). עם כמה שאוהדי הפועל שונאים אותי יש להם גם זכרונות טובים ממני. הרגע השני זה ה-2:3 בדרבי".
"אני הכי קונספירטור בעולם. יש מלא חרטא בעולם. ראית את הנחיתה על הירח? איך האמנו לזה? אוטו כזה על הירח, אני לא טס איתו לאילת. אתה מבין כמה עובדים עלינו? לדעתי לא נחתנו על הירח, לפחות לא באותם ימים. אתה מאמין בקורונה? אני כל הזמן אמרתי שאין דבר כזה. עד היום אני אומר שזה ניסוי חברתי. יום אחד זה נעלם וכל הטיסות חוזרות. פתאום זה הושתק ואף אחד לא יודע מה מו מי. היה פה משהו הרבה יותר גדול מהקורנה. הכניסו בנו איזה פאניקה".
"כשזה התחיל טסתי עם המשפחה של דיא סבע לתאילנד כי אמרו שיש מגפה בסין. חזרנו לארץ ולא קיבלו את הילדים שלי לבית ספר. הם היו בבידוד שבועיים בבית. אחרי חודש חזרתי לסין והכל פתוח ורגיל. הגעתי למצב שאני לא מאמין לשום דבר שאני קורא ואני רגיל לזה מהקריירה. פעם אמא שלי באה אליי עם כתבה ושאלה איך לא סיפרתי לה את מה שכתוב. אמרתי לה שאם יהיה משהו אמיתי אני אספר לה בעצמי. כל בוקר אני מתקשר אליה. אם לא, היא חושבת שקרה משהו".
"פעם יצאתי לבלות עם חברים וחזרתי בארבע בבוקר. אני רואה את הבת שלי מולי והיא אמרה לי 'אבא תסביר את עצמך'. אמרתי לה שגם ככה אני צריך להסביר לאמא אז אם היא רוצה שתבוא למעלה לאמא לשמוע את ההסבר".
יש לאוהדי הפועל ת“א זכרונות טובים (אלן שיבר)
"אבא שלי ואני לא בקשר שנים"
"אבא שלי לא בתמונה. אנחנו לא בקשר שנים. היינו בהרבה 'און אנד אוף' אבל אנחנו לא בקשר הרבה זמן. מאז שהתפרסמתי היו הרבה לכלוכים. לא יכולתי לסלוח בגלל הפרסום שלי. אני לא שופט אותו או כועס עליו, אבל אני לא בן אדם שאומר 'בוא נעשה סולחה בכל מחיר'. הוא חזר לצרפת ואני הייתי בדברים שלי. האבא צריך לדאוג לשמור על קשר עם הבן. הגעתי בחיים לכל מה שחלמתי אז אולי אני פחות מרגיש חוסר ולא מרגיש צורך בדמות אב. מגיל 13-14 הייתי די לבד. אמא שלי הייתה קמה ב-04:00 בבוקר, היו כבר סירים על הגז, כביסות, כלים, ניקיון, לוקחת ומחזירה מהאימון. לי בשביל זה יש שלושה עובדים. אם אני מוציא לאשתי את המנקה לשבועיים יש חמ"ל בבית. היא תחלק משימות לכולם".
"אבא שלי ואחי היו בקשר ממש קרוב, אני הייתי ילד יותר בעייתי. בגלל זה הוא יותר פגוע ממנו בהשוואה אליי. בחתונה שלו הבאתי את אבא שלי ואמרתי לו שהוא יכנס איתו לחופה. הוא היה אצלי בבית שלושה שבועות והבאתי אותו לחתונה. כעבור שנה אני התחתנתי והזמנתי אותו. הוא לא ענה ולא הגיע. נכנסתי לחופה עם אחי. לא כועס עליו אבל איך שלא נסובב את זה, זה קשר שלא יחזור להיות 'וואו'. הוא לא יודע עליי כלום. זה לא יכול לחזור למה שהיה".
"יהיה לי פודקאסט. לפעמים אני רוצה לפרוש כדי לדעת מה אני הולך לעשות. יום אחד אני מאמן, יום אחד מנהל מקצועי, יום אחד עם אשתי בתאילנד.
על שי אשתו: "כשהיא צריכה לקום בשבת מוקדם בבוקר למשחק של הבן היא מתבאסת. היינו יחד באותו בית ספר. בצבא היינו באותו בסיס. אני עובד רס"ר והיא בקורס מ"כים. שנינו היינו בזוגיות אחרת ואז נפרדנו. אני טוען שהיא התחילה איתי ביום הולדת בבית של חבר. היא טוענת אחרת. היינו שבועיים שלושה ביחד ונפרדנו. אחר כך ראינו אחד את השנייה במועדון בתל אביב והיא באה להגיד לי שלום. התכתבנו ומפה לשם אנחנו 15 שנה יחד. אני אוהב בה שהיא מכילה אותי. היא בולדוזרית, לא פראיירית. אני יכול להיות רגוע ולהתעסק בדברים שאני טוב בהם. את השאר אני יכול לזרוק עליה. אני מתייעץ איתה על הכל. היא יודעת סכומים, דילמות, עסקים, הכל. עד לפני שבוע לא הייתה לי את האפליקציה של הבנק, היא טיפלה בזה. גבר צריך מישהי שתעמוד מאחוריו. היא מאמינה במי שאני ודוחפת אותי ברגעים לא פשוטים".
היא גם אוהבת לבלות. גם אני. בפגרה? אתה לא מכיר אותי. יש לי שבוע שאני עושה בו הפוך מכל הקריירה. קם בלי שעון, לא מקפיד בארוחות וכדומה כי אני יודע שאחרי שבוע אני חוזר לשגרה. לפעמים אחרי שבוע של חופשה אני מתגעגע לאוכל פשוט כמו אורז וחזה עוף".
"אני אדם מאוד מאמין, מניח תפילין כל בוקר. בעבר הייתי הולך למקווה אבל עם הפרסום היה לי קשה יותר ללכת. הרגיש לי שזה מאבד את הרגע שלי עם עצמי והפסקתי ללכת".
"אם דחיפה לא תבוא מבפנים זה לא יעבוד. לבן שלי יש מאמן אישי. הוא צריך להבין את הדרישות של המסגרת. יש לו יום בשבוע שהוא נפגש עם חברים. אני דוחף אותו בכך שאני נמצא שם אבל בסוף זה עליו. הוא החמיץ בדרבי והוא בכה בסיום למרות שהם ניצחו. הוא מבין איפה הוא נמצא. אתמול קיבלתי ממנו הודעה מאוד מרגשת 'אבא יש לי רק 3 אימונים במכבי השבוע אז אולי אם יש לקרלוס (המאמן האישי) זמן לשני אימונים אישיים בנוסף'. מלחיץ מאוד להיות הבן של ערן זהבי. הוא בחיים לא מנצל את הסיטואציה. הוא מתנתק מזה. הערכים שלו זה מה שהכי חשוב והצלחנו כהורים שהילדים שלנו הם כאלה. מה יקרה אם הוא שחקן או משהו אחר זה לא חשוב. הכי חשוב שיהיו לו ערכים".
"אני 20 שנה בכדורגל, איחרתי לאימון אחד וגם זה בגלל שרן ייני. ישבתי איתו לארוחת צהריים. שאלתי אותו מתי צריך להיות והוא אמר שב-17:00. אני מגיע ב-16:10 וכל הקבוצה מוחאת לי כפיים כי ידעו שאני מקבל קנס (התחיל ב-16:00). זה האימון היחיד שאיחרתי בחיים. בחופשים אני מאחר מלא".
"אני משתדל להיות הכי נחמד ולעשות סרטונים והכל. אני בחיים לא אסרב לתמונה עם מישהו. יש לי את אני שאר השבוע ויש את אני של יום של משחק. אני בן אדם שונה מכל שאר השבוע. אני עולה למשחק ושם מסכה. אף אחד לא מדבר איתי. הגוף שלי מוכן לשחק כי אני מכין אותו מראש עם אותם שירים וארוחות. אנשים לא מאמנים לי שזה לא קשור לאמונה טפלה. אני מדבר עם אמא שלי ואשתי באוטובוס ואז סוגר את הטלפון. מהרגע שאני שם את האוזניות אף אחד לא מדבר איתי. מתי שאני רוצה אני מוריד אותן, מתי שאני רוצה אני מחזיר. אצלי זה טקס, אני עולה למלחמה. אף אחד לא מתערב לי, גם לא המאמן. אני לא חושב שזה מתנשא".
עולה למלחמה (אלן שיבר)
"מתחרט שוויתרתי על האגו. זלזלו במקצוענות שלי"
"היו לי הרבה רגעים לא טובים השנה. מה שהכי איכזב אותי זה הרגע עם סרט הקפטן בנבחרת, כששרקו לי בוז וזרקתי אותו. התאכזבתי ששרקו לי בוז למרות שאני נותן את כל כולי. נבחרת ישראל הייתה פסגת הקריירה שלי. בצבא רציתי לעזוב כי דברים לא הסתדרו. הגעתי לאימונים גמור. אמא שלי לא הרשתה לי בגלל נבחרת ישראל. לא אוכל לשחק שם בלי לסיים צבא. אני חשבתי 'אני כולה ברמה"ש ואיזה נבחרת?' היא האמינה בי. מה שהיה עם בניון והחדר היה קשור למקצוענות שלי. אצלם זה היה קשור לאגו, אצלי למקצוענות. לא הייתי היחיד שישן לבד והם החליטו לשנות ושכולם צריכים להיות בחדר זוגי".
"שברתי כל שיא אפשרי בנבחרת ולא קיבלתי את זה כי לא לכולם יש 400 גולים בקריירה ולא כולם עשו מה שאני עשיתי וברמת המקצוענות שלי. זו הדרך בה אני מכין את עצמי למשחק. במכבי הייתי לבד, בסין, באיינדהובן, 15 שנה אני לבד. אני מכיר את הנפשות הפועלות וידעתי שזה מהרבה אגו ומניסיון לייצר 'שוויון' שכולם אותו דבר. בדרך כלל בקבוצות מהסוג הזה כולם נשארים בינוניים ומתרסקים. למה בכל חברה יש בעלים, מנכ"ל וסמנכ"ל? זה הדרך שלי ואני יודע מה אני צריך לעשות. אם אהיה מנהל מקצועי ויהיה שחקן שהוא דיווה ונותן הנחות גם במגרש, לא הייתי נותן לו את ההטבות האלה. אבל שחקן כמוני, שמגיע ראשון והלך אחרון והוא הכי מקצועי שיש, אני בחיים לא אלך איתו ראש בראש. אנסה לתת לו את התנאים הכי טובים שאני יכול. אתה רוצה את התנאים האלה? תן תוצאות. במקום זה אומרים 'לא, הוא הגיע לאן שהגיע, נוריד אותו, כולם צריכים להיות אותו דבר'. בסוף ויתרתי בגלל המלחמה ואמרתי שאני אוריד מהאגו. הדבר שאני הכי מתחרט עליו זה שוויתרתי על האגו שלי".
"ויתרתי על האגו שלי גם בנבחרת וגם במכבי תל אביב השנה ויתרתי על האגו, וניצחתי כי ככה שרצו שאהיה. תוותר, די כבר עשית, למה? בוא נשנה משהו, קשה להכיל את זה. בסוף אנשים לא מכבדים נחמדות, לא מכבדים שאתה מוותר על האגו, נחמד מדי נגיש מדי, מזלזלים בך. אני מתחרט שלא המשכתי בדרך שלי, עד הסוף בכל מקום. אם זה בנבחרת ואם זה במכבי תל אביב. בכל מחיר. לא בקטע רע, ויתרתי על עצמי במטרה לנסות ולהיכנס לנורמה מסוימת שאף פעם לא הייתי בנורמה. למה שאתאים את עצמי? רוצים להוריד אותך לרמה שהם חושבים שאתה צריך להיות. הם רוצים שכולם יהיו באותם תנאים כי ככה כולם יצליחו להביא את עצמם למקסימום. תלכו ותראו מי המקסימום - אני הייתי המקסימום, תשדרגו אותם. למה אתם מורידים אותי? קשה להם להכיל עוצמה, מקצוענות, אהבה והצלחה עד הסוף. תמיד יבוא המישהו הזה - אם נוריד אותו, הוא יירד קצת אבל הוא יעלה וזה יימכר. כשהם יורידו את המיין פארט, הקבוצה תהיה טובה ככלל. שזה ברמת ההיגיון הוא נכון, ברמת הפרט".
"אתה כאוהד, מה אתה רוצה לראות? אתה רוצה כוכבים בקבוצה שלך? אתה מעדיף קבוצה בינונית שמסי משחק בה. שזוכים באליפות והוא מצליח, אבל חשוב הכוכבים. רוב הזמן מדברים על מסי. יש אנשים שלא יכולים להכיל את זה. כל עוד אין כוכבים, הספורט לא שווה כלום. מי שעושה את הספורט זה הכוכבים - למה אתה זוכר את לברון? את ברייאנט? את מייקל ג'ורדן? אתה זוכר מי שיחק ליד לברון? מסי, שיחקו לידו. בלי מסי לא תזכור את בארסה הגדולה, בלי רונאלדו לא תזכור את ריאל מדריד הגדולה. אם תוריד את האנשים והכוכבים האלה. בשביל מה אתה קונה כרטיס? לראות את מי? אתה בא לברצלונה לראות רק את אינייסטה? בלי מסי לא היית נוסע לברצלונה".
"מה שהכי עצבן אותי זה שזלזלו במקצוענות שלי. זה הכי הטריף אותי. אל תזלזלו במקצוענות שלי בחיים, תגיד - אני לא רוצה אותו, אני מעדיף ללכת עם צעירים שאני בונה נבחרת לארבע שנים. היתה לי שיחה עם רן בן שמעון. הייתי מלך השערים עם 40 גולים בעונה, הוא מונה למאמן נבחרת. אמרתי לרן - אתה הולך בלעדיי, היתה שיחה הכי מכבדת בעולם. אמרתי לו רן תקשיב - אני בשביל נבחרת ישראל, כל יום שתתקשר אליי, תגיד לי רן אני צריך אותך ל-10 דקות על המגרש, אני שם בשבילך. אתה הולך לקמפיין מאוד קשה, יכול להיות שאני אפרוש בסוף העונה. אתה צריך לבנות משהו חדש, אני עשיתי את שלי בנבחרת, אם תרצה אותי אני אעזור בכל מה שצריך בלי אגו. אבל זה נגמר, זה לא הזמן שלי כבר. צריך ללכת קדימה. אני מכבד את זה, עשיתי לו חיים קלים, כי אני ידעתי את הסיטואציה. לא אתן לו את הדיבורים בתקשורת, לא רציתי לפגוע בנבחרת ישראל, אבל כשאני בזון שלי - מה אתה מתעסק לי בחדר? את מי זה מעניין? מה אתה דפוק? את מי זה מעניין איפה אני ישן? מה אכפת לך מה אני עושה? כל המדינה על הרגליים, בשביל פאקינג חדר? דיברו איתי אנשים שאימנו אותי בחול, סוכנים מאמנים שחקנים - אתה מסתלבט עליי? אתה בחדר לבד, הכל טוב. מי מתעסק עם זה בכלל? אתה יודע איך הובכתי? תרשום לו את זה בחוזה".
"הגיע ווילי לנבחרת, בסין הייתי רגיל להיות בחדר לבד. במכבי ת"א בקדנציה הקודמת הייתי ישן עם טל בן חיים החלוץ בחדר. הוא מכיר אותי ואני מכיר אותו, את ההרגלים של שנינו. ככה התרגלתי. ואז הייתי בסין 3 שנים והתרגלתי לבד. הייתי ימים שלמים במלונות לבד. זה מבאס, אבל אתה מייצר לעצמך הרגלים, זמן שינה מתי אתה קם, אתה רגיל לשקט שלך. פתאום שותף בא לך - לא מתאים. נטו ממקום מקצועי. כל דבר מעיר אותי בלילה, אם אני מתעורר בלילה אני שעה לחזור לישון. ווילי החזיר אותי לנבחרת, אמרתי לו אני לא חוזר. אמרתי אני חייב חדר לבד, הוא אמר - יש לך חדר לבד. לא מתעסקים בתפל. כשיש עיקר, לא מתעסקים בתפל. וזו היתה התעסקות מיותרת שמתאימה רק לישראלים. כאב לי שזה היה על חשבון נבחרת ישראל, היתה סגירת מעגל הבקעתי שני שערים. לא הצלחנו להעפיל, זה הכי מפוספס בקריירה. דמיינתי את עצמי בטורניר גדול, ככה רציתי לפרוש. רציתי שהמשחק האחרון שלי יהיה ביורו עם נבחרת ישראל. יש דברים שאתה לא יכול להגשים, צריך להגיד תודה".
מלך שערי הנבחרת בכל הזמנים, למי ששכח (אלן שיבר)
"המעבר לסין? הדבר הכי טוב בחיים שלי"
"המעבר לסין היה הדבר הכי טוב בחיים שלי, מקצועית וכלכלית. הגיעו שחקנים מהרמה הכי טובה בעולם. את הדרבי של גוואנז'ו ראו 27 מיליון איש. האיכות החיים הייתה מאוד גבוהה, זה נראה כמו ניו יורק. נשבע לך שהלוותי ממישהו 200 שקל למלא דלק בארץ כי יצאתי בלי ארנק. הייתי רגיל מסין לשלם עם הפלאפון ולא היה את זה כאן".
"לא תמיד ידענו להתנהל עם כסף. לא גדלנו עם הרבה כסף. זה עשה לי טוב. מתחילים ללמוד. הדבר הראשון שעשיתי היה לקנות בית, את זה ישר הבנתי. הבנתי שאני לא מבזבז את הכסף. חי מ-15 אלף בחודש לדוגמא, וחוסך את השאר. קיבלתי עצות מאנשים מבוגרים ומנוסים ממני ולא התפזרתי "OVER". היום אני מודה שקצת השתחררתי".
"דיא סבע שיחק איתי בסין. ידענו כל אחד כמה השני מרוויח. נכנסו לדולצ'ה וגבאנה והתלבטתי עם אשתי על חולצה יקרה. הוא הגיע לקופה עם ערימה. חשבתי אולי כל אחד מרוויח את החוזה של השני. היום אני מרשה לעצמי יותר להתפזר. לא מעניין אותי מה אנשים חושבים. החוזה שלי ידוע לכל בן אדם בעולם. צבוע להתנהג אחרת".
"אם תתן לשרן ייני מיליונים הוא יישאר עם המאזדה 3 שלו. זה הבן אדם. קניתי לו בעצמי בגדים לחתונה של קורל סימנוביץ'. הוא הגיע למצב שהחולצה הלבנה הפשוטה שלו כבר לא לבנה. זה עיצבן אותי. אם זה הבן אדם - זה אחלה. אם לא זה צבוע. הוא הראה לי סריג וזה היה הדבר הכי מכוער בעולם".
"לא היה לי רשיון בסין, הייתי עם נהג. אמרתי לאשתי ולסוכן שאני מסיים מלך שערים ולוקח להם קופה וקונה פרארי, לא קניתי.. בהארכת חוזה אמרתי שאקנה, וגם לא קניתי. פתאום הצרכים משתנים וזה לא דיבר אליי. אני יודע שיש לי את האופציה לקנות. היה לי יותר קשה בסין מאשר מבליגת העל. פה שיחקתי במכבי תל אביב ושם 'במכבי נתניה'. איך בכל זאת הצגתי את היכולת הזאת? היה לי דרייב. הבונוסים הכספיים על השערים לא היוו דרייב, ראיתי אותם רק בסוף העונה".
"בגלל הלבד בסין הבאתי אנשים שיהיו איתי. נגיד העוזר האישי שלי זיו סולומון. הוא ישן איתי בחדר במחנה אימונים בלוס אנג'לס. ביזבזתי 30 אלף דולר במחנה אימונים הזה".
ההחלטה הטובה בקריירה (Getty)
"חשבתי לעבור לבית"ר. לא יכולתי לעשות זאת לקהל של מכבי ת"א"
"אם אני רוצה, אני יכול להמשיך לשחק גם עוד שנתיים, זה מה שאני מרגיש. אבל הרוטינה כבר קצת כבדה עליי. אני מרגיש איפשהו שלפעמים צריך לעצור ולהגיד 'די'. יש לי לפעמים תשוקה להתחיל הרבה דברים אחרים - אם זה עסקים ואם זה תחומי עניין אחרים. אני 30 שנה בלו"ז, אם שולחים הודעה שצריך להיות ב-17, צריך להיות ב-17, אני שכיר. יש לי משכורות, בא מתי שאומרים לי, צריך לדעת איך להתמודד בלי. אולי הראש יפתח לדברים אחרים, אני רוצה לאתגר את עצמי בדברים שכרגע אני לא רואה. יכול להיות שעוד חמש שנים אני אגיד לעצמי 'בואנה, איך יכולתי לחיות ככה בכדורגל?'".
"איך הייתי רוצה להיזכר? אני חושב שהייתי רוצה להזכר כמישהו שריגש אנשים במגרש, וכל הזמן נתן את הכי טוב שהוא היה יכול במקצוע והשפיע על הרבה ילדים בדרך שלהם להיות שחקני כדורגל טובים יותר. היה לי חשוב לאורך הדרך לתת דוגמה אישית טובה ולהיות שם הכי טוב שאפשר. היה לי מנטור, יגאל הילל, הוא אמר לי לעבוד הכי קשה שאני יכול, ובגיל 36 לא אצטרך לעבוד עוד יום בחיים. לקחתי את המשפט הזה איתי ואמרתי שאעבוד הכי קשה בכל אימון, כל משחק וכל דקה. כל דבר ב-100% ובסוף יש קארמה מסוימת שאתה נותן כל כך הרבה למשהו, האנרגיה חוזרת אליך".
"חלמתי לשחק באייאקס ומילאן. ויתרתי על הצעה מאייאקס והלכתי לאיינדהובן. לפני שחתמתי בסין פטר בוס אימן את אייאקס ורצה אותי מאוד, זה לא הסתדר כי המנהל המקצועי פסל אותי בגלל שהייתי בן 29. כשסיימתי בסין דיברנו עם אייאקס. רוג'ר שמידט רצה אותי עוד בבייג'ין. כמעט עברתי לשנגחאי, היו עוד מעברים הזויים שכמעט קרו. איינדהובן נתנו לי שנתיים, אייאקס שנה. יש לי שיחה מוקלטת עם טן האח. הייתי במחשבות על מעבר לבית"ר, אבל לא יכולתי לעשות את זה לקהל של מכבי ת"א. הפועל לא רצו אותי חזרה. זה לא שם. לא היה אותו יחס".